המכללה האקדמית הרצוג - המכללה האקדמית הרצוג
       

Font Size

Cpanel

מאמרים

הנחיות לכתיבת עבודה סמיריונית

 

הנחיות כלליות

כל תלמיד במכללה מחוייב במהלך התואר בכתיבת שתי עבודות סמינריוניות:

האחת בתחום החינוך, השניה באחד מתחומי ההתמחות, על פי בחירת התלמיד.

(תלמידי חינוך מיוחד מחוייבים בכתיבת עבודה אחת בתחום החינוך המיוחד, ועבודה שניה בחוג הנוסף בלבד ולא בחוג לחינוך)

 

פניה למנחה: עליך לבחור באחד מן הקורסים אליו אתה רשום המוגדר כ"שו"ס" (=שיעור וסמינריון) ולבקש ממרצה הקורס לכתוב עבודה סמינריונית בנושא הנושק לנושא הקורס. המרצה יהיה מנחה העבודה והבודק שלה. ניתן לפנות למרצה שאינך לומד שיעור שלו אך ורק ע"י אישור מוקדם של ראש החוג הרלוונטי

נושא העבודה: בחירת נושא העבודה  וניסוח ראשי פרקים מתאימים תיערך עם מרצה הקורס.

עזרה בכתיבת העבודה: תלמידים המעוניינים לקבל עזרה בכל אחד משלבי כתיבת העבודה (ניסוח נושא, בחירת ראשי פרקים, סידור נושאים, מיומנויות כתיבה, חיפוש חומר וכד') מוזמנים לפנות להדס דוויק בספריית המכללה, על פי פירוט הזמנים המפורט בהמשך. יש לתאם פגישה מראש.

 

*  על מנת להימנע ממצבים של אי סיום התואר עקב אי הגשת עבודה סמינריונית, מומלץ להתחיל בכתיבת העבודות החל מסוף השנה השניה, ולא לדחות משימה זו לשנות סיום הלימודים לתואר, המאופיינות בעומסים אחרים.

 

עבודה סמינריונית היא עבודה  הבוחנת באופן תיאורטי נושא מסוים, תוך שימוש בכמה מקורות ספרותיים אקדמיים ועריכת אינטגרציה. עבודה סמינריונית מחקרית/אמפירית משלבת עם הרקע התיאורטי בחינת שאלת מחקר ע"י ביצוע מחקר עצמאי. בעבודה אקדמית ההתפתחות היא מן הכללי לספציפי: מהצגת רקע כללי לנושא ועד בחינת שאלות ספציפיות במסגרתו, כאשר במשך כל העבודה נשמר רצף בנושא שנבחר.

 

איך ניגשים לעבודה ?

  • בשלב הראשון בוחרים נושא, ומחפשים במאגרי מידע חומר הנוגע אליו. רצוי להגיע לספר או מאמר כללי שמסביר כמה עקרונות בסיסיים באותו נושא. אפשר להשתמש ברשימה הביבליוגרפית של אותו ספר או מאמר, על מנת להגיע ממנו למקורות נוספים. בהמשך כדאי לקרוא גם פריטים יותר ספציפיים.
  • על מנת לחפש ספרים ומאמרים רצוי להגיע אל מאגרי המידע מצוידים ברשימת מונחים הקרובים אל נושא העבודה.
  • בשלב השני ניגשים לבחירת מנחה. מנחה העבודה צריך להיות מרצה אצלו למדת קורס המוגדר כ-שו"ס (=שיעור וסמינריון) במהלך לימודיך במכללה. עם המרצה אתה אמור להגדיר את שאלת המחקר, לבנות ראשי פרקים, ולהחליט על דרך המחקר (תאורטי או מעשי-אמפירי). את ראשי הפרקים רצוי לכתוב כמו שכותבים תרשים זרימה, כך שכל פרק מוביל באופן טבעי לפרק שאחריו, וישנו הגיון בסדר הפרקים. סדר הפרקים יהיה מן הכללי אל הספציפי. את ראשי הפרקים + רשימה ביבליוגרפית שקיימת בשלב זה יש להגיש לאישור המרצה.

 

דרך המחקר:

בתחום החינוך ניתן לכתוב עבודות שונות באופיין :

א. עבודה תאורטית - עבודה הדומה באופייה לסוג העבודות המתוארות במדעי הרוח. בעבודה זו הכותב סוקר את הידע שפורסם בנושא שבחר. אחר כך הוא מארגן אותו תחת הפרקים ותת-הפרקים השונים, באופן שהאדם הממוצע יוכל כביכול ללמוד את הנושא באמצעות קריאתה של העבודה. הכותב יכול להציע גם השערות למחקר או לבדיקה נוספת. אין בעבודה זו פעילות של מחקר ובדיקה מעשית בשטח.

ב. עבודה מחקרית אמפירית - בעבודה זו הכותב עורך בעצמו מחקר, אם כי מצומצם יחסית בהיקפו, ובו הוא בודק השערה תאורטית או סוקר נתונים קיימים במטרה לבדוק השערה. המחקר יכול להיות כמותי, היינו עוסק במדידה מדויקת באמצעות כלי מדידה וניתוח התוצאות בכלים סטטיסטיים. הוא יכול להיות גם איכותי, היינו משתמש בכלים איכותיים, ללא מדידה מדויקת של משתני המחקר. המחקר האמפירי הכמותי משתמש בשאלונים, תצפיות מוב?נות ומערכים ניסויים של השוואת קבוצות כדי לבדוק את השערותיו. המחקר האיכותי משתמש בדרך כלל בריאיונות, תיאורי מקרה ותצפיות חופשיות.

עבודה אמפירית אמורה לכלול את הפרקים האלה:

  1. מבוא תאורטי וסקירת ספרות
  2. השערת המחקר
  3. שיטת המחקר - כולל פירוט הנבדקים, ופירוט כלי המחקר
  4. תוצאות - הצגת התוצאות בלוחות, גרפים וטקסט כתוב יחד עם הניתוח הסטטיסטי
  5. דיון
  6. סיכום
  7. רשימה ביבליוגרפית
  8. נספחים: כלי המחקר, שאלונים, נתונים מפורטים וגולמיים.

כאמור, במסגרת של עבודה סמינריונית היקף העבודה יהיה מצומצם יחסית הן במספרי הנבדקים והן בכלי המחקר שנעשה בהם שימוש.

 

מקורות ופרשנותם

א.  הקפד על סדר לוגי ראוי בהבאת מקורות ובניתוחם. לדוגמה: יש להבדיל בין דברים המפורשים בכתוב ובין דברים הבאים בפירוש רש"י או בדברי חז"ל; בין דברים המפורשים במשנה ובתלמוד ובין פרשנות הגאונים והראשונים ועוד.

ב.  יש לגלות תודעה היסטורית בהבאת המקורות. בדרך כלל יש להביא פירושים שונים על פי סדר זמנם של הפרשנים. שים לב: במקרים רבים הפרשנים המאוחרים יותר הכירו את דברי קודמיהם והתייחסו להם. אם החלטת לחרוג מן הסדר הכרונולוגי, ראוי שתפרש מה הסיבה לכך. אין להביא בערבוביה דעות שונות של תנאים, של פרשני ימי הביניים ושל חוקרים בני ימינו , מבלי לתת את הדעת לזמנו ולמקומו של כל אחד.

ג.  יש להבדיל בין תפיסות פרשניות בעלות אופי של פשט, לבין תפיסות בעלות אופי דרשני. לעתים אין המדרש מתפרש כמשמעו, ולא בא אלא להביע רעיון כלשהו, כשהכתוב משמש לו אסמכתא לדבריו. לעתים ייתכן שהרעיון עצמו עולה מן הכתובים בדרך אחרת.

ד.  חשוב להגיע ככל האפשר ל"כלי ראשון". אם קראת על דעתו של פלוני מתוך מאמרו של אחר - השקע מאמץ באיתור הדברים במקורם. אם אתה מתייחס לנושא לשוני, גאוגרפי, היסטורי או ארכאולוגי ? חפש בספרים העוסקים באותו תחום ומצא מקור לדבריך.

ה.  הימנע מקביעת קביעות ללא ציון המקור! משפטים מסוג: "בתל פלוני נמצאו חרסים מתקופת בית ראשון", "מלך אשור נהג להגלות את העמים שכבש", "תופעת הדיסלקציה תלויה בעיקר בגורמים תורשתיים" ? אסור שיופיעו ללא הפניה מדויקת למקור כלשהו. יש לציין את המקורות לדבריך גם בפרק המבוא לעבודה, וגם כאשר אתה מסכם דברים שקראת במקורות שונים. (אם הדברים מקובלים וידועים, אין חובה לציין את המקור לכל משפט ומשפט, ודי בהערה בסוף הקטע המפנה בצורה מדויקת לספרים ולעמודים שעליהם ביססת את דבריך).

 

אחידות ועקיבות

א. עיקרון חשוב בכתיבת העבודה הוא שמירה על עקיבות ושיטתיות. העקיבות נדרשת בתחומים שונים, החל במבנה העבודה וכלה ב'פרטים הקטנים' של כתיב ופיסוק. יש להחליט מראש על השיטה שתנהג בעבודה, ולבצע האחדה נוספת לאחר סיום העבודה ולפני הגשתה לבדיקה.

ב. דוגמות לעקיבות במבנה העבודה: אם הזכרת שלושה גורמים לתופעה מסוימת, אל תדון בשניים ותשכח את השלישי. אם הקדשת לגורם הראשון פרק משנ?ה בעבודתך, מן הראוי לנהוג כך גם ביחס לגורם השני, ולא להסתפק בדיון בהערת שוליים.

ג. עקיבות במינוח ובשיטת הקיצורים: השתמש במונחים קבועים לכל אורך העבודה. אל תכתוב פעם "נוסח התלמוד" ופעם "נוסח הגמרא",  פעם "תושב"ע" ופעם "תושבע"פ" וכדומה.

ד. עקיבות בשימוש בהערות שוליים: קבע שיטה ברורה אם מראה המקומות לציטוטים יבואו לפני המובאה או אחריה או בהערת שוליים. האם ספרי המקרא ייכתבו בשמם המלא או בקיצור וכדומה.

ה. דאג לאחידות בשימוש בסימני הפיסוק ובכתיב.

 

חלקי העבודה

העבודה תכלול את החלקים הבאים, בסדר הבא:

א. עמוד השער  ב. דף תוכן מפורט  ג. מבוא  ד. גוף העבודה  ה. סיכום  ו. נספחים  ז. ביבליוגרפיה

א. עמוד השער

שער העבודה יכלול את הפרטים הבאים: שם המכללה, נושא העבודה, סוג העבודה, שם מגיש העבודה, תאריך הגשתה, שם המדריך ו/או המורה ושם הקורס שבמסגרתו נעשתה העבודה.

ב. דף תוכן מפורט

דף התוכן ייכתב בדרך שתבליט את המבנה ההירארכי ההגיוני של העבודה, באמצעות מספור ראשי ומספור משני או באמצעות הזחת שמות פרקי המשנה לעומת שמות הפרקים הראשיים (או בשתי הדרכים כאחת).

שמות הפרקים המופיעים בדף התוכן יהיו זהים לשמות המופיעים בגוף העבודה.

ג. מבוא

במבוא יוצגו בפני הקורא nטרות העבודה ויובא רקע כללי לנושא. יש לדאוג שבאמצעות המבוא יוכל כל קורא להבין במה עוסקת העבודה, ואילו שאלות עומדות לבירור.

ניתן לעמוד גם על היחס בין חלקי העבודה, אך יש להימנע מחזרה מיותרת על המפורט כבר בדף התוכן .ניתן להסביר את דרך העבודה: מה נעשה וכיצד, ומה לא נעשה.

ד. גוף העבודה

הבלט את מבנה העבודה, הפרקים ופרקי המשנה, כפי שצוינו בדף התוכן.

התחל כל פרק בעמוד חדש.

ההערות יובאו בתחתית העמוד שאליו הן שייכות. דאג למספור רצוף של ההערות.

ה. סיכום

הסיכום יחזור על המסקנות העיקריות של העבודה תוך הדגשת העיקר והשמטת הטפל .

ראוי להשתדל שיהיה בסיכום חידוש כלשהו (ולו גם חידוש בהדגשה או בדרך הצגת הדברים), כדי שלא תורגש חזרה על מה שכבר נאמר קודם לכן פעמים רבות.

ו. ביבליוגרפיה

בחלק זה יירשמו הספרים והמאמרים השייכים לנושא העבודה, שבהם השתמשת במהלך הכנת העבודה.

יש להקפיד על רישום מדויק ומלא על פי הכללים (ראה להלן).

הרשימה הביבליוגרפית מאפשרת לקורא ולבודק לראות בקלות מה היקף התמצאותו ושליטתו של הכותב בתחום העבודה. משום כך יש לדאוג לכך שהרשימה לא תהיה דלה מדי. מצד שני יש להימנע מ'ניפוח' מלאכותי של הרשימה הביבליוגרפית, העושה רושם של התהדרות הכותב במה שאין לו. בדרך כלל אין רושמים ברשימה הביבליוגרפית מקור שאינו נזכר בעבודה גופה.

הפריטים הביבליוגרפיים יסודרו על פי סדר אל"ף-בי"ת של המחברים.

ז. נספחים

הנספחים יכללו מפות, מסמכים וקטעי מקורות התורמים להבהרת העבודה, או לדיון ארוך בנושא צדדי השייך לעבודה באופן עקיף בלבד. יש לסמן את הנספחים באותיות ולהפנות אליהם בגוף העבודה.

בעבודות אמפיריות יש להביא בנספחים את שאלוני המחקר.

 

 

דרכי רישום הביבליוגרפיה

ההפניה לביבליוגרפיה תעשה על ידי הערה בעמוד שבו התייחסת אליה בגוף העבודה . יש להקפיד על רישום מלא ומדויק של המקור שעליו הסתמכת.

ניתן להסתפק בשם מקוצר בגוף העבודה אם מוסיפים מפתח ביבליוגרפי מפורט בסוף העבודה.

שמות הפרסומים יירשמו על פי הסדר הבא, כאשר ראשונים יובאו המקורות בעברית ולאחריהם המקורות בלועזית:

  1. ספרים: (הפרטים הבאים בסוגריים מרובעים מתאימים רק במקצת המקרים, ויצוינו במקרה הצורך).

שמות המחברים או העורכים, [שם הפרק מן הספר ? במרכאות], שם הספר, [שם הסדרה ? בסוגריים], מספר הכרך, [המהדורה], [המהדיר או המתרגם], מקום ההוצאה ושנת ההוצאה.

יש הנוהגים להדגיש את שם הספר, ויש המוסיפים גם את שם הוצאת הספרים.

לדוגמא:

  • י' אבינרי, היכל רש"י, מהדורה חדשה מורחבת, ירושלים תש"ם.
  • נ' אביגד וי' ידין, מגילה חיצונית לבראשית ממגילות מדבר יהודה, ירושלים תשי"ז.
  • מ' שטרן, "גזירות הדת של אנטיוכוס אפיפאנס וביטולן", התעודות למרד החשמונאים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב תשל"ג, עמ' 43 ? 72.
  1. מאמרים מתוך כתבי-עת וקבצים:

שם המחבר, שם המאמר - במרכאות, שם כתב העת או הקובץ בהדגשה, מספר הכרך, תאריך פרסום, מספרי העמודים של המאמר.

לדוגמא:

  • י"מ גרינץ, "משלי עלוקה", תרביץ כח תשי"ט, עמ'  137-135.
  • ש' גוטמן, "גמלא - עיר ומחוז בגולן", בתוך: א' דגני ומ' ענבר (עורכים), ארץ הגולן והחרמון, תל-אביב, 1993, עמ' 339 ? 356.
  1.  ערך מתוך אנציקלופדיה

שם הכותב, שם הערך, שם האנציקלופדיה, הכרך, שנת ההוצאה של אותו הכרך, עמודים.

בסוף כל ערך מופיע בדרך כלל שם הכותב. לעתים מופיע שם הכותב בראשי תיבות, וניתן לפענחן על פי מפתח המופיע בתחילת הכרך.

לדוגמא:

  • ח' תדמור, הערך: "תגלת פלאסר", אנציקלופדיה מקראית, ח, תש"ם, טורים  430-415.

 

עיצוב העבודה

א. הצורה החיצונית

העבודה תוגש מודפסת ברווח כפול על צד אחד של הדף, יש להשאיר שוליים רחבים בצד העמוד. יש למספר את העמודים במספור רצוף מתחילת העבודה ועד סופה.

רצוי להימנע ככל האפשר משימוש בראשי תיבות וקיצורים, פרט לקיצורים המקובלים לשמות ספרים ופרט לשמות פרטיים, שיסומנו בראשי תיבות. מונח או שניים החוזרים פעמים רבות בעבודה ניתן להחליף בסימן קיצור ולהעיר על כך בתחילת העבודה [לדוגמא: פרשני ימי-הביניים (להלן פי"ב)].

מספרים כתובים בספרות יבואו כדי לציין מספרי עמודים, סעיפים וקטעים וכן לציון תאריכים. את המספרים האחרים יש לכתוב במילים. רצוי לכתוב מספרי עמודים ושנים במספרים מלאים ללא קיצור, והקריאה תהיה מימין לשמאל (לדוגמא: עמ'149-147 , בשנים 1945-1939, פרקים 5-4 מן הספר).

ב. המבנה הפנימי של העבודה

מבנה הגיוני של הפרקים וראשי הפרקים הינו אחד הדברים החשובים בעבודה. מבנה זה מהווה שלד של העבודה, ומטרתו היא להקנות לקורא תפיסה מהירה וברורה של כל הכלול בעבודה.

לא די בכך שיש בעבודתך פסקאות וכותרות. חשוב לקבוע אילו כותרות מציינות פרקים ראשיים של העבודה, ואילו - פרקי משנה. לפעמים יכולות להיות גם שלוש וארבע דרגות של כותרות.

לא תמיד יכול הכותב לקבוע מראש את מבנה פרקי העבודה. בדרך כלל יבוא שלב זה לאחר כתיבת הטיוטה: קרא את העבודה בשלמותה וקבע היכן פרק ראשי ומה שמו המדויק; היכן פרקי המשנה ומהי כותרתו של כל אחד.

בשעת הכתיבה הקפד על כתיבה אחידה של כל הכותרות שדרגתן שווה.

ג.  גוף הטקסט וההערות

חלוקת דבריך בין גוף הטקסט ובין ההערות מאפשרת קריאה רצופה ונוחה יותר של דבריך , ומקלה על הבנתם.

בהערות יובאו:

1.מקורם של המובאות.

2.עניין צדדי, המפריע לרצף הדברים ויגרום לסרבול אם יובא בגוף הטקסט.

3.הבעת תודה לאדם, למוסד וכדומה.

4.הצבעה על מקורות נוספים לעיון, שלא נידונו בגוף הטקסט, או הפניה למקום אחר בעבודתך שעסקת בו באותו עניין.

מספרי ההערות יהיו עיליים ויבואו לאחר סימן הפיסוק.

ד.  דרכי הציטוט

כשאתה מביא דבריו של מחבר, בידך הבחירה אם לצטט את דבריו במלואם, לצטטם תוך השמטות או לסכמם בלשונך. אולם בכל מקרה אתה חייב להבהיר לקורא מה עומד לפניו . ציטוט מלא יובא במרכאות או בהטייה, ועליך להקפיד שלא לשנות מן הדברים כמלוא הנימה. השמטה בתוך הציטוט תסומן בנקודות. אם ברצונך להדגיש חלק מדברי הכותב עליך לציין כי ההדגשה היא משלך. אם בחרת להביא בלשונך את דעתו של פלוני, הקפד שסיכומך ישקף במדויק את הדברים. הפרד בצורה ברורה בין מה שהכותב אומר ובין מה שמשתמע מדבריו על-פי דעתך.

לדוגמא: "כתוצאה מהמרידות, והגזירות שבאו בעקבותיהן, פחת מספר השומרונים" (ההדגשה שלי -י"י), " ענף היין היה מהנפגעים העיקריים" (ההדגשה במקור).

בהצלחה!