מהמסופר בזכריה ז', א-ו, בדבר שאלותיו של בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו, האם יש ' עדיין , חובה לצום בחודש החמישי, משתמע שהיו נוהגים בבבל, בחודש אב, אבלות. על חורבן ירושלים והמקדש. ועכשיו שרובו של בית המקדש השני כבר נבנה, לא היו עדיין מאמינים שישלם , בניין הבית ויעמוד בפני הצרים אותם (רד"ק)

הסתפקו אם שלמו ימי אבל ציון, מה עוד שגם יתר הייעודים שנבאו הנביאים לבית ישראל ולירושלים, כמו קיבוץ הגלויות ובנין ירושלים והחזרת המלוכה לבית דוד, נתגשמו חלקית בלבד. הגולים לא הזכירו אמנם צומות נוספים, אפשר שאחזו רק בתשעה באב שהוא החמור שבכולם, ואם הצום הראשי בטל, ממילא בטלו גם שאר הצומות הקשורים לחורבן הבית הראשון (מלבי"ם). עם זאת בתשובת זכריה, שם בפסוק ה, התייחס לצום תשעה באב וצירף אליו גם את צום השביעי, הוא צום גדליה.

מדוע נתן זכריה דגש לצום גדליה דווקא, ולא צירף בתשובתו גם את צום הרביעי (י"ז בתמוז), וצום העשירי (עשרה בטבת), כפי שנעשה הדבר בתשובתו המלאה של אלקים אחרי זה, בזכריה ח', יט? אפשר שהרגיש זכריה שצום גדליה אינו נחשב בעיניהם, ביקש על כן לקשור בין שני הצומות - החמישי (ט' באב), והשביעי (צום גדליה) - ולהעמידם כשקולים ברעותיהם.

שאלה זו השתרבבה ונדונה אצל הט"ז בפירושו לשולחן ערוך, אורח חיים תקמט. ובעיקר אצל הב"ח בפירושו לטור אורח חיים, תקמט, דיבור המתחיל 'צום'. כותב הב"ח, שנראה דעיקר שאלתם של השליחים מבבל נסבה על הצומות שהם צמים בעבור חורבן הבית והעיר ירושלים, האם מחוייבים לצום גם לאחרי שנבנה הבית והעיר ירושלים שהלוא הצומות הוקבעו רק על ידי החורבן. מפני זה שאלו רק על הצום החמישי שהוא נתקן על עיתי החורבן, וממילא, מה שיפסוק הדין לגביו יהיה הדין בשווה לצום הרביעי - י"ז בתמוז, וצום העשירי - עשרה בטבת, שנתקנו גם כן על חורבן העיר ירושלים. אבל על צום גדליה, לא שאלו, מפני שהיה נחשב בעיניהם כשאר צומות שצמין בעבור מיתת הצדיקין, שאין נוהגים להתענות כי אם בשעת החורבן עצמו.

נתן על כן זכריה דגש לצום גדליה כדי לקשור בין צום החמישי - ט' באב, לצום השביעי - צום גדליה, ולהעמידם כשקולים ברעותיהם, שבשביעי נרצח גדליה והיה המעשה מעין חורבן שני. שארית דפליטה שעתרה בארץ, והיתה גרעין, שרש ותקוה להתחרשות הישוב היהודי,חוסלה ונפוצה לגלות מצרים. הפירוש הזה מאפשר הבנה טובה יוחד, ובעצם הוא מסתמך ונונע מסה שאמרה הגמרא במסכת ראש השנה יח, ע"ב: "וצום השביעי", זה שלושה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם, שהרגו ישמעאל בן נתניה, ללמדך ששקולה מיתתם של צדיקים כשריפת בית אלוקינו.

חכמים קבעו את יום ג' בתשרי כצום גדליה ונתנו לו טעם נוסף לחזקו ולאמצו ולהשוותו לתשעה באב יום שריפת בית המקדש.

ואמנם, הפורענות הרביעית לפי מניין הסדר הכרונולוגי של הקורות, שלזכרה קבעו צום, הוא צום השביעי, הלוא הוא צום גדליה שחל בשלשה בתשרי, שבו, על פי המקורות, נהרג גדליה בן אחיקם, שהרגו ישמעאל בן נתניה (ראש השנה יח, ע"ב).

הכתובים המספרים על המאורע העצוב הזה נמצאים במלכים ב כ"ה, כב-כו, ובירמיהו מ"א, א-ג.

מלכים ב כ"ה, כב-כו:

"והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר נבוכדנאצר מלך בבל ויפקד עליהם את גדליהו בן אחיקם בן שפן, וישמעו כל שרי החילים המה והאנשים כי הפקיד מלך בבל את גדליהו ויבאו אל גדליהו המצפה וישמעאל בן נתניה ויוחנן בן קרח ושריה בן תנחמת הנטפתי ויאזניהו בן המעכתי המה ואנשיהם. וישבע להם גדליהו ולאנשיהם ויאמר להם אל תיראו מעבדי הכשדים שבו בארץ ועברו את מלך בבל ויטב לכם. ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ועשרה אנשים אתו ויכו את גדליהו וימת ואת היהודים ואת הכשרים אשר היו אתו במצפה. ויקמו כל העם מקטן ועד גדול ושרי החילים ויבאו מצרים כי יראו מפני כשדים".

ירמיהו מ"א א-ג:

"ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ורבי המלך ועשרה אנשים אתו אל גדליהו בן אחיקם המצפתה ויאכלו שם לחם יחדו במצפה. ויקם ישמעאל בן נתניה ועשרת האנשים אשר היו אתו ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב וימת אתו אשר הפקיד מלך בבל בארץ. ואת כל היהודים אשר היו אתו את גדליהו במצפה ואת הכשדים אשר נמצאו שם את אנשי המלחמה הכה ישמעאל".

בשני המקורות, מלכים ב' וירמיהו, וכן בזכריה ח',יח-יט, לא מתוארך היום במניין לוח החודש, בו נהרג גדליה בן אחיקם, אלא מצויין כללית שהדבר קרה בחודש השביעי.

התאריך המדוייק נשנה בתוספתא סוטה, פרק ו, סימן ז: צום השביעי זה שלושה בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, שהרגו ישמעאל בן נתניה. והוסיפו להעיר לתת יתר תוקף לחיוב הצום, ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני המקום כחורבן בית המקדש. להוציא תיקון לשוני אחד וגיוון כלשהו, מצויה לשון התוספתא בעיקרה בגמרא ראש השנה יח, ע"ב: ... ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו. המהרש"א לראש השנה, שם, נתן דעתו לברר מקור הדיוק הזה בתאריך, ושואל; שהיתה הריגת גדליה בחודש השביעי מפורש במקרא בסוף מלכים ב', וגם בספר ירמיה. אבל שהיה בג' בתשרי אינו מפורש שם במקרא. גורס המהרש"א: אפשר שהיה קבלה בידם כן.

עיקר הדעות, קבלה ומסורת בידם שצום השביעי הוא צום גדליה, והוא חל ב-ג' בתשרי 'יום רציחתו של גדליה'. אך מצאנו דעות אחרות, כגון זו של רד"ק שפירש את הכתוב בירמיה מ"א, א: "ויהי בחודש השביעי", בראש השנה (א בתשרי, שהרי בכל המקומות בתנ"ך מציינים רק יום אחד, אחר בתשרי) נרצח גדליה בן אחיקם. כדוגמת הצירוף המובא בשמואל א, כ', ה: "הנה חודש מחר", והכונה לראש חודש, זה היום שבו מתחדשת הלבנה. וקבעו תענית במוצאי ראש השנה מפני שהוא יום טוב.

בזכריה ז', ה, חזר רד"ק על פירושו וכתב בשינוי מה: וגדליה נהרג בראש חודש שביעי, ולפי שהוא יום טוב קבעו התענית למחרתו. ודבריו, בניסוחם זה, אינם נהירים בכל מקרה: שאם נאמר שנהגו אז לחוג יום אחד ראש השנה, ותאריכו היה בראש חודש שהוא א' תשרי, אזי צום גדליה, שנדחה, לפי דברי רד"ק מפאת יום טוב, למחרתו, צריך היה לחול ב-ב' בתשרי, ולא בג' בו כמקובל.

ומה שאמר יעבץ (תולדות ישראל תשכ"ג, חלק שלישי, עמ' ‎55, הערה ‎3), כי לדברי רד"ק האומר כי גדליה נהרג ביו"ט של ראש השנה אין רגלים, נראה לי שיש לפירושו רגלים עוד קורם לכן, בפירושו של ראב"ע לזכריה ח', יח. והאריך ראב"ע להסביר את הגיון הפירוש הזה, בהסתמך על ניסוח תאריך הרציחה בירמיה מ"א, א, ובמלכים ב, כ"ה, כה: "ויהי בחודש השביעי": וצום השביעי אין כתוב מספר ימי החודש. ובעבור שלא הזכיר ימי החודש ייתכן להיותו בתחילת החודש בחודש הלבנה, כמו חודש ושבת, בחודש השלישי לצאת כני ישראל, והכוונה בכל המקומות האלה לתחילת חורש הלבנה. אם כן נהרג גדליה בראש השנה: על כן קבעוהו ביום השלישי (ג' בתשרי), או קיבלו ככה מפי האבות הקדושים.

משמעות המונח 'חדש', לפי ראב"ע, היא מעיקרא היום שהלבנה מתחדשת בו. רציחת גדליה היתה איפוא בראש חודש תשרי. ייתכן' על פי זה לפרש, שהסעודה אליה הוזמן' ישמעאל בן נתניה לסעוד ולחגוג ועשרה אנשים אתו במסיבה משותפת עם גדליה בן אחיקם במצפה, ואשר במהלכה קם ישמעאל והאנשים אשר עמו ורצחו את גדליה, היתה: סעודת יו"ט של ראש השנה.

על פי המסופר במלכים ב, כ"ה, כב-כו, ובירמיהו מ', מ"ג, ז, אחר חורבן ירושלים הפקיד נבוזראדן רב טבחים את גדליה אחיקם על הנשארים בארץ. גדליה התיישב במצפה והזמין את הנשארים בארץ לבוא אליו ולקבל את' מרות השלטון הבבלי. בחסותו של גדליה התנחלו הללו בערי בנימין, והחלו לעסוק' בעבודת האדמה. גדליה שלט בארץ בעזרת אנשי צבא כשדים. ישמעאל בן נתניה שהיה מזרע מלכות בית דוד, התנכל ..לרצוח את גדליה, אם מתוך קנאתו הפרטית לנציב שלא היה מבית דוד, ואולי מחפצו למרוד בבבל: 'בעלים' , מלך בני עמון, היו לו סיבות משלו להביא קץ על שארית יהודה, שהתקוה להשתקמותה מחדש היתה לו לצנינים, והוא פיתה את ישמעאל לבצע את המזימה. יוחנן בן קרח, מתומכיו הראשיים של גדליה ושרי החיילים הזהירו את גדליה מפני המזימה והמריצו אותו להקדים ולהכות את ישמעאל, אך גדליה בתומת לבו, ואולי בקלות ודעתו, לא האמין לדברי יוחנן בן קרח ולא התיר לו להרוג את ישמעאל. גדליה נרצח בערמה עם כל הנמצאים אתו במצפה במשתה היין. ושארית הפליטה נמלטה מצריימה, כי יראו מפני נקמת הכשדים.

במסכת נדה סא, ע"א מסופר על בור גדול אשר לתוכו השליך ישמעאל בן נתניה חללים דכתיב: והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו (ירמיהו. מ", יט). הצירוף 'ביד גדליהו' קשה, ובתרגום הסורי כתוב 'עם גדליהו' ורד"ק פרש: במקום שהיה שם גדליהו. הגמרא בנדה, שם, מתייחסת 'לצירוף 'ביד גדליהו' ושואלת: וכי גדליה הרגם ,והלוא ישמעאל הרגם! - אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגם.

שאלת הגמרא והאחריות שהיא מטילה על גדליהו למה שקרה, מעמידים את גדליה באור ביקורתי, תמימותו היתה בבחינת קלות דעת, ומצויינת לגנותו. וכבר העלינו' בתחילת המאמר אפשרות שזכריה, בתשובתו לשאלת השליחים מבבל אם יש עדיין חובה . לצום בחודש החמישי, הזכיר גם את צום השביעי, מפני שהרגיש שצום גדליה אינו נחשב, על כן העמידו כשקול ושווה לתשעה באב אמנם מצאנו שכלל הצומות לזכר חורבן הבית הראשון נתבטלו עם תקומת בית שני, אך לגבי צום גדליהו לא רק שבטל אלא עוד קבעוהו יום טוב.

על החשש לרפיפות ההרגשה למידת צידוק קיומו של צום גדליה, ניתן ללמוד מתוספת ההסבר והנימה . המעין-מתנצלת . שמתלווה לטעמי צום גדליה אותם מביאה הגמרא בראש השנה יח, ע"ב: וצום השביעי - זה שלושה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם, שהרגו ישמעאל בן נתניה; ללמדך ששקולה מיתתם של צדיקים כשריפת בית אלקינו (ובתוספתא סוטה, פרק ו, סימן ז: כחורבן בית המקדש). .

הוסיפו והסבירו, כי מצאו לנכון לתת יתר תוקף לחיוב הצום.

ואמנם שואל המהרש"א לראש השנה, שם, למשמעות דגשות הטעם הנוסף: שאם מיתת צדיקים שקולה כשריפת בית אלקינו, אם כן גם בשאר צדיקים שמתו יקבעו בו צום, ואם כן אין לך יום כשנה שלא יהיה בו צום, שמת בו צדיק מפרש המרש"א, בשביל זה באה הגמרא לומר שיצא יום הריגת גדליה מן הכלל לפי שלא מת או נהרג סתם, אלא - הדגש שיש לשים לב אליו - לפי שהרגו ישמעאל בן.נתניה, שעל ידי כן יצאו כל העם מארץ ישראל למצרים, אמור מעתה יום הריגת גדליה הוקבע לצום לפי שהרגו ישמעאל בן נתניה, דהיינו, רציחתו לא היתה בבחינת רצח סתם אלא מעשה רצח הקיום היהודי ביהודה. ואכן השיג ברצח גדליהו את מטרתו, ירושלים נתרוקנה מיושביה. עוד מוסיף המהרש"א , לפי שזר נעשה בעשרת ימי תשובה והיה לו לישמעאל שהרגו להתעורר בתשובה והוא לא היה חושש בכך והוסיף צרה לישראל בהריגתו לגדליה שהיה הצלה לשראל, או הריגתו היתה צרה לישראל.

צום השביעי, חרף השם שניתלה בו 'צום גדליה', הוא אפוא בעיקרו אבלות וצער לזכר התוצאות החמורות של רצח גדליהו. שארית הפליטה שהיתה בבחינת בסיס שעליו עתיד להיבנות הישוב היהודי בארץ ישראל מחדש, תקוה זו שביטויה בפסוק 'עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל" נמוגה עם הריגת גדליהו. המרכז היהודי שהתקבץ במצפה ושארית בני יהודה נאלצו לברוח מאימת הכשדים ולגלות למצרים, לאותה ארץ שממנה נגאלו אבות אבותיהם- שבע מאות שנה קודם לכן. 'ונכבית גחלת ישראל הנשארת וסבב להם גלות וצרה גדולה', אבודרהם, סדר תפילת התעניות.