טוביה פרי

חינוך או פעילות מעורבת בגיל ההתבגרות -

שיקולים פסיכולוגיים

הקדמה

החברה הדתית-לאומית מתלבטת שנים רבות בשאלת החינוך המעורב של בנים ובנות בבתי הספר ובפעילות בתנועות הנוער. לגבי החינוך המעורב בבתי הספר, בגיל ההתבגרות, נראה שברוב הקהילות ההעדפה היא לקיים חינוך נפרד.[‎1] הכרעה זו מתבססת בין השאר על פסקי הלכה חד-משמעיים של פוסקים חשובים, המוכנים להקל בחינוך מעורב רק בגילאים צעירים מאוד ובמצבים של חוסר אפשרות אחרת למתן חינוך יהודי, ולגבי גיל ההתבגרות אוסרים חינוך מעורב לחלוטין. כך, למשל, כותב הרב משה פיינשטיין:

הנה בדבר למוד במחלקה אחת ילדים וילדות ודאי אף לקטנים וקטנות ביותר אין רוח חכמים נוחה מזה, דאף שעדיין אין בהן יצר הרע וחשש הרהור, מ"מ הא צריך לחנך אותם להתרחק מנשים ואת הילדות מאנשים וכשלומדין ביחד אדרבה עוד מתרגלין להיפוך להתקרב ויתרגלו מזה גם לכשיתגדלו שכבר יהיה בהן יצה"ר וחשש הרהור. ולכן אף שאין בזה שייכות חשש איסור עתה שאף אם היו גם קטנים חייבין במצות לא היה שייך בהו האיסור מ"מ הא יש חיוב חינוך ...

וא"כ ברור ופשוט שאם אך יש אפשריות לעשות בית ספר מיוחד לילדות אף לקטנות ביותר מחוייבין לעשות וכ"ש לגדולות וגדולים קצת שאסור לכו"ע מדינא בין בלמודי קדש בין בלמודי חול (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד א סימן קלז).

באופן דומה פוסק גם הרב עובדיה יוסף:

לאור כל האמור הדבר ברור שחובה קדושה מן הדין הגמור להפריד בין הבנים לבנות בבתי הספר, וכל ההורים והמורים החרדים לדבר ה' מפחד גאונו לעמוד על המשמר ולנהוג הפרדה מלאה בין הבנים לבנות. ובפרט בדור יתום זה שהפריצות גדולה, והמתירנות אוכלת כל חלקה טובה, שבודאי שחובה מוסרית היא מעיקר ההלכה לקיים הפרדה בין התלמידים לתלמידות שלא יבואו לידי עבירה

(שו"ת יביע אומר ד, אבן העזר, סימן ד).

בשאלה של פעילות מעורבת בתנועות הנוער הובאו דעות רבות להיתר. רבים מן המתירים מתבססים על תשובתו של הרב וינברג בשו"ת שרידי אש (חלק ב סימן ח), ביחס לארגון 'ישורון' בצרפת. בתשובתו הוא משבח את הדרך החינוכית שהותוותה על ידי גדולי אשכנז "אשר היו בקיאים ומומחים בחכמת החינוך, ולכן הצליחו במעשיהם להקים דורות שלמים של בעלי יראת שמים והשכלה חילונית כאחד, מה שלא עלה בידי גאוני ליטא ופולין, לפי שלא ידעו לכונן את החינוך על פי תנאי הזמן". ובסוף דבריו הוא מסכם:

צו השעה הוא ליצור חוג של צעירים וצעירות דתיים, תנועת נוער עם התלהבות מדבקת וכוח משיכה חזק... רק במסגרת זו של ארגון 'ישורון' אפשר למשוך את הנוער שלעולם לא יבוא למקום אחר...

יש שראו בדבריו של הרב וינברג היתר בדיעבד לקיומה של תנועת נוער מעורבת, או בניסוח אחר, היתר 'לכתחילה' בתוך חברה השרויה במצב של דיעבד.[‎2] אחרים ראו היתר של 'לכתחילה' בקיומה של חברה מעורבת בתנועת הנוער.[‎3]

מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין במכתב לאמנון שפירא,[‎4] לאחר שהוא שולל אכיפה של פעילות מעורבת על 'יחידות' בתנועת בני עקיבא, אומר גם:

מאידך אינני מקבל את דעת הגורסים כי בכלל לא ניתן להעלות על הדעת היתר פעילות מעורבת. היתר כזה רחוק מלהיות ברור, אך הוא בהחלט אפשרי...

עולה מדבריו האפשרות לקיומה של פעילות מעורבת בתנאים מסוימים, אלא שיש לשקול שיקולים חינוכיים, פסיכולוגיים וציבוריים בנוסף לשיקול ההלכתי.

המאמר הנוכחי אינו בא לעסוק בשאלות ובשיקולים ההלכתיים בנושא, אולם במידה והניתוח ההלכתי מאפשר 'הווה אמינא' של פעילות מעורבת, נראה שחשובה הבהרה של השיקולים החינוכיים והפסיכולוגיים היכולים לבוא בחשבון בעת דיון שכזה. מטרתו של המאמר לנסות ולפרוש שיקולים בעד ונגד העירוב בין המינים בגיל ההתבגרות, העולים מספרות המחקר ומתיאוריות של התפתחות האישיות, ובכך לאפשר גם בעת הדיון ההלכתי לשלב את השיקולים הפסיכולוגיים הרלוונטיים. המאמר מנסה לדון בקשיים הכרוכים בהבשלה הפיזית המוקדמת, בהשלכות של ההתבגרות בחברה מתירנית מעורבת, ובהשפעה של ההפרדה בין המינים על לימודים וקריירה. המאמר בודק גם את האפשרות שפעילות מעורבת תביא ל'נרמול' היחסים בין בנים ובנות, להעמקת היכולת לקשרים אינטימיים והעמקת התהליך של גיבוש הזהות האישית.

א. הצגת הבעיה

השיפור בתנאי החיים, בתזונה וברפואה הביא להקדמתה של ההבשלה המינית של המתבגרים בחברה שלנו. הווסת הראשונה אצל בנות מופיעה היום בדרך כלל בגילאי ‎13-12, לעומת גיל ‎17 באמצע המאה הקודמת.[‎5] גם גיל הופעת קרי לילה אצל הבנים הוא מוקדם יותר כיום, אם כי המחקר כאן פחות ברור. מחקר שנערך בארצות הברית הראה שבגיל ‎14 מרבית הבנים הגיעו כבר לבשלות מינית פיזיולוגית.[‎6] הופעת סימני המיניות הגופנית מלווה גם בהתעצמותו של הדחף המיני והלחץ הנפשי לסיפוקו.[‎7] מחקרים במערב מצאו, שהתבגרות מינית מוקדמת גורמת לקשיים התנהגותיים ורגשיים בעיקר אצל בנות, בעוד שאצל בנים האפקט חיובי יותר. בנים המתפתחים מוקדם נהנים מיותר תפקידי אחריות ומנהיגות חברתיים.[‎8] מול התהליך של הקדמת הבשלות הפיזית, נמצא תהליך של התארכות תהליך ההכשרה המקצועית והיציאה לעצמאות כלכלית, ועמו איחור יחסי של גיל הנישואים.

התארכות התקופה שבין הבגרות הפיזית וגיל הנישואים מעמידה את המתבגר בחברה הדתית-לאומית בקונפליקט מורכב במיוחד, בהשוואה לחברה החילונית או לחברה החרדית. בחברה החילונית הסיפוק המיני באופנים שונים נתפס כלגיטימי בגיל ההתבגרות, וכחלק נורמטיבי מתהליך ההתפתחות. בחברה החרדית, מנגד, נושא המיניות נמצא תחת 'איפול כבד' עם איסורים ברורים וקטגוריים על כל מגע או חשיפה לתכנים מיניים, וקל וחומר שקיים איסור של פעילות או קשרים חברתיים עם בני המין השני. החברה החרדית מעודדת נישואים מוקדמים, ובכך מנסה לפתור את הקונפליקט בשלב מוקדם יחסית של ההתבגרות, ברוח דברי חז"ל (קידושין ל ע"א): "אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי - דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר, הוה אמינא לשטן גירא בעיניך".[‎9] אמנם הקדמת הנישואים לגיל ‎18 מותירה עדיין כמה שנים בין הבגרות הגופנית והנישואים, אך נורמה זו לפחות מקצרת את תקופת הקונפליקט.

החברה הדתית-לאומית שונה הן מן החברה החילונית והן מן החברה החרדית במספר אופנים. ראשית, המתבגר בחברה זו חשוף לאמצעי התקשורת - טלוויזיה, קולנוע ועיתונות, העמוסים בתכנים מיניים המגבירים את העוררות המינית ואת האינטנסיביות של הדחף המיני. שנית, הוא חי בחברה שבה קיימת לגיטימציה לפעילות מעורבת בתנועות הנוער, ובאירועים משפחתיים וחברתיים. גם בראייתו את עתידו ובגרותו, המתבגר בחברה הדתית-לאומית מצפה להיות שותף במערכות של לימודים ועבודה בחברה מעורבת. דומה, שבמצב זה הקונפליקט הפנימי של ההתמודדות עם הדחפים היצריים וההגבלות ההלכתיות, ותחושת חוסר ההתאמה הפנימית שבין תפיסת העולם הערכית והמציאות של ההתמודדות עם הדחפים היצריים, קשה יותר מאשר בציבורים האחרים בחברה הישראלית. לשם הדגמת הנקודה אביא כאן ציטוט מדבריו של צעיר שהפסיק לקיים מצוות, המתאר את הקושי שחש בהיותו תלמיד ישיבה:

המלחמה המתמדת ביצר, השאיפה להיות טהור, נמשכה כל הזמן. באחד ממוצאי שבת הלכתי לשיעור של אחד הרבנים, אצלו בבית. היה לי חבר שעבד בפיצרייה בעיר, ובסוף השיעור הלכתי אליו כדי להחליף איתו כמה מילים. היו שם שתי בחורות אנגליות ממכון גולד... אחת מהן מאוד יפה, ממש התחילה איתי... לא עמדתי בזה, יצאתי מן האיזון לגמרי. חזרתי לישיבה. הגוף שלי רתח, הדם שלי בער... הייתי מתוח כמו אני לא יודע מה... בתוכי התנהל מאבק איתנים שהתבטא במאמץ פיזי מתיש... קמתי בן אדם אחר, כאילו עמדתי מול השטן וניצחתי אותו.[‎10]

מתבגר אחר ניסח את הדילמה של הציבור הדתי לאומי באומרו:

הנוער הדתי לאומי תקוע בקונפליקט, כי מצד אחד זו חברה מעורבת לחלוטין, בנים ובנות ביחד, ומצד שני יש את ההלכה - זה קונפליקט חזק שיוצר בסופו של דבר התנגשות אצל הבן אדם עצמו.[‎11]

ההתמודדות עם הקונפליקט שתיארתי באה לידי ביטוי גם בספרות הלכתית ורעיונית חדשה העוסקת בנושאים של פעילות מעורבת, 'חברות', וב'קדושת הברית'.[‎12] הקונפליקט מתבטא גם בתחושת אי-נחת ממערכת החינוך הממלכתי דתי, הבאה לידי ביטוי בהתפלגויות של בתי ספר בקהילות רבות. נעשים ניסיונות להקים תנועות נוער נפרדות (כגון 'אריאל') ולהקים מוסדות חינוך נפרדים מגיל מוקדם. ניסיונות אלו גורמים ליצירת זרמים נוספים, כגון של אלה שחשים שגם בכך לא די, ומנגד, זרם מנוגד 'מודרני' ומעורב יותר בתרבות הכללית. אי-שקט זה מבטא, להערכתי, את הקונפליקט המובנה בגיל ההתבגרות בחברה הדתית-לאומית, כפי שתיארתי לעיל.

הפרקים הבאים במאמר זה עוסקים בשאלה האם הפרדה בין המינים יכולה לפתור או להקטין את הקשיים שהוזכרו, או שמא גם להפרדה יש מחירים חינוכיים, וייתכנו יתרונות לעירוב בין המינים בפעילות חינוכית.

ב. חסרונותיו של החינוך המעורב

‎1. פגיעה ביחסים הרגשיים בהווה ובעתיד

הביטוי החופשי של מיניות ויחסים מיניים בין המינים, הקיים בחברה המערבית בגיל ההתבגרות, מעצב גם הוא את דפוסי ההתפתחות של היחסים בין המינים. החברה המערבית מקבלת, ואולי אף מעודדת, קשרים מיניים כבר בגיל ההתבגרות, ושכיחותם של קשרים אלה הולכת ועולה כבר בשלבים המוקדמים של ההתבגרות.[‎13] התופעה של יחסי חברות בין בן ובת בגיל הצעיר והתהליך של החלפת בני זוג/חברים לאורך ההתבגרות מתואר במונח 'יחסים מעבריים' (‎Transitional relationships) והוא נתפס כחלק מהתבגרות נורמטיבית ליחסים אינטימיים בשלים.

דומני, שהדעת לא ניתנה מספיק לפוטנציאל הבעייתי של תהליכים אלה על הקשרים המאוחרים יותר של המתבגרים והמתבגרות. מתירנות מינית במסגרת זוגית בגיל הצעיר מביאה לידי ביטוי את המיניות הפיזיולוגית קרוב להופעתה בדרך של חיפוש סיפוקים ישירים ולא סובלימטיביים. הקשרים הבין-אישיים בין המינים הופכים לממוקדים בהיבטים הפיזיים, ולעתים קרובות הם עלולים להיות מנותקים מן ההיבטים הרגשיים של הקשר. הדבר נפוץ יותר אצל בנים, אך נראה ששכיחותו עולה אף אצל בנות.

מאפיין נוסף של הקשרים המוקדמים בחברה מתירנית הוא תפיסתם מראש כזמניים ומוגבלים ובעלי אורך חיים קצר. המתבגר הנכנס לקשר עם בן המין השני כאשר באופק כבר נמצאת הפרֵדה וההחלפה של בן הזוג, אינו משקיע בקשר כזה את כל הפוטנציאל שלו ליצירת קשר אינטימי קרוב. מאידך, יש שהמתבגר מביא אל הקשרים המוקדמים הללו את מלוא העצמה הרגשית שהייתה לפני כן בחיבור שלו להוריו. במקרים כאלה הוא נידון לפגיעה רגשית קשה כאשר קשר כזה מסתיים. תוצאותיהן של פגיעות רגשיות כאלה מקשרים מוקדמים יכולות להביא לפיתוחם של מנגנוני הגנה מפני השקעה רגשית אינטנסיבית בקשרים הבאים, ובכך לפגיעה אפשרית בעומק הקשרים בהמשך החיים.

ביטוי לפוטנציאל המזיק של המתירנות המערבית אנו מוצאים בדבריו של הפסיכואנליטיקאי האמריקאי, הרברט הנדין,[‎14] אשר חקר את הקשרים בין המינים בקרב סטודנטים בארצות הברית:

מעל פני השטח קיימת פתיחות ותחושת חברות ושותפות, בדרך בה מתייחסים גברים ונשים מהמעמד הבינוני אלה לאלה... אולם מניסיוני הטיפולי נוכחתי, כי פתיחות רבה זו בין המינים פירושה, בין השאר, פתיחות רבה יותר גם לכעס, לפחד, לציניות כללית, להתפכחות מאשליות ולמרירות, שכמותן לא נמצאה לפני עשרים שנה.[‎15]

הנדין מתאר בספרו (עמ' ‎59-1) מחקר שנערך לאורך ‎5 שנים, בשנות השבעים, בקרב סטודנטים באוניברסיטת קולומביה. הוא מתאר את היחסים בין המינים כמלחמה. המרואיינים שלו פתחו את הראיונות באמירה שהם מאושרים ונהנים מחייהם. אולם בהמשך הריאיון, עם הכניסה לעומק הדברים, הם הציגו חרדה עמוקה מפני מחויבות ומפני קשר רגשי עמוק. הגברים והנשים באים לקשר עם ציפיות נמוכות לקבל תמיכה וחום באופן עמוק, ותוך מאמץ גדול שלא להיפגע בקשריהם עם המין השני. אצל הנשים המעורבות הרגשית נחשבת כמסוכנת, ואצל הגברים מחריפים הניצול והתוקפנות הרגשית. התוצאה היא שהם מקבלים מן הקשרים פחות גם מן המעט שלו הם ציפו מראש. הם מחפשים אפשרות להישאר במצב של ניתוק רגשי או למצוא ריגושים אינטנסיביים וקצרים בחוויות חושיות אינדיבידואליות, במוזיקה או בבילויים.

עבודתו המעמיקה של הנדין מדגימה באמצעות המחקר הפסיכולוגי את פוטנציאל הפגיעה הקשה של המתירנות המינית בקשרים בין בנים ובנות. העבודה מציגה את האפשרות, שמה שנראה באופן ראשוני כשחרור וכחופש ביחסים בין המינים, טומן בחובו זרע פורענות של ניתוק, זרות ותוקפנות; תהליך המוביל בסופו של דבר לאבדן האושר והאהבה שיש במעורבות הרגשית העמוקה ובקשרים הארוכים עם המחויבות ההדדית.

פוטנציאל קשה זה מציב שאלה על מקומו והשפעתו של העירוב המוקדם בין המינים בחברה שלנו. קיימים, אמנם, הבדלים ניכרים בין התרבות המערבית לבין המתרחש בחברה המעורבת בציבור הדתי-לאומי. אך עם זאת, קשה לתאר מעורבות בין המינים ללא כל התפתחות של חברויות וקשרים בין בנים ובנות, ויש מקום לחשוש שמא יצירת קשרים בין בנים ובנות בגיל צעיר, עלולה לפגום ביכולת יצירת קשרים אינטימיים רציניים בגיל יותר מבוגר.

‎2. השפעת ההפרדה בין המינים על הישגים לימודיים וקריירה

עבודות מחקר רבות בדקו את השפעת ההפרדה או העירוב בין המינים על הישגים לימודיים. ההשפעה נבדקה בעיקר בבתי ספר תיכוניים ובמכללות בארצות הברית ובארצות מערביות אחרות. המחקרים על השפעת החינוך הנפרד היו כרוכים בביקורת ובקשיים, כיוון שהפונים לחינוך הנפרד לא היוו מדגם מייצג של האוכלוסייה, ובהחלט ייתכן שההישגים הלימודיים מושפעים גם מן ההבדלים בסוגי האוכלוסייה. למרות הקשיים המתודולוגיים, סיכום הממצאים המחקריים מצביע על 'רווח' משמעותי של הבנות בחינוך הנפרד. לגבי הבנים קיימות עדויות להישגים גבוהים יותר בחינוך הנפרד, בצד עדויות על קשיים משמעתיים והתנהגותיים מוגברים בכיתות הנמוכות יותר.

נתונים סטטיסטיים של המרכז הלאומי לסטטיסטיקה של החינוך בארצות הברית מצביעים, שציוני הבנות בחינוך הנפרד גבוהים יותר בשיעור של מחצית הציון בממוצע בארבעה תחומי לימוד כלליים, ובשיעור של ציון שלם במקצועות המדעיים, מאלו שבחינוך המעורב.[‎16] בעבודה אחרת, רחבת היקף,[‎17] נמצאו הישגים לימודיים גבוהים יותר, הכנת שיעורי בית טובה יותר והשתתפות גבוהה יותר בלימודים מדעיים, אצל הבנות בחינוך הנפרד. ממצאים אלה התקיימו למרות שהכיתות בחינוך הנפרד היו גדולות יותר, והתקציבים לכל תלמידה היו נמוכים יותר. עבודה זו מצאה שגם הישגי הבנים במקצועות המדעיים היו גבוהים יותר בחינוך הנפרד.

סיכום מקיף של המחקר על השפעת ההפרדה בין המינים טוען: א. הממצאים לגבי הישגים גבוהים יותר בחינוך הנפרד, הם מובהקים לגבי הבנות וחד-משמעיים פחות לגבי הבנים; ב. במקצועות הנחשבים 'גבריים' (מתמטיקה, מדע) יש עדויות ברורות להישגים מוגברים של הבנות בחינוך הנפרד. לגבי הבנים, ישנן עדויות ליותר השתתפות והתעניינות במקצועות ההומניים בחינוך הנפרד, אולם הממצאים אינם ברורים לגמרי; ג. ישנם ממצאים רבים המראים שהתפתחות הקריירה המקצועית של נשים טובה ומוצלחת יותר בקרב בוגרות החינוך הנפרד.[‎18]

באחד הסקרים הודגמו ההישגים בתחום הקריירה של בוגרות החינוך הנפרד בצורה מעניינת. נמצא, שמחצית מהנשים חברות הקונגרס וכשליש מן הנשים חברות הדירקטוריונים של ‎1000 החברות הגדולות בארצות הברית, למדו במוסדות חינוך נפרדים לבנות. באותה תקופה היו בנות המכללות הנפרדות רק ‎4.5% מן הלומדות במכללות בארצות הברית.[‎19]

ההסברים שניתנו לממצאים מפתיעים אלה טענו, שהמסגרות המעורבות מגבירות דווקא את אי-השוויון ומצמצמות את ההזדמנויות להתפתחות הבנות. במסגרות המעורבות ישנה דומיננטיות של הבנים. ישנן עדויות שהבנים מקבלים יותר את רשות הדיבור, המורים פונים אליהם יותר ומעודדים אותם יותר לשאפתנות בלימודים. הבנות נוטות 'להיעלם', תוך התבלטות של הבנים והן חשות צורך לבחור בין פופולריות חברתית ובין הישגיות במקצועות המדעיים. לעומת זאת, הבנות במוסדות הנפרדים תופסות את בית הספר באופן חיובי יותר, בטוחות יותר בעצמן, נחשפות ליותר מודלים של מנהיגות וניהול חינוכי בידי נשים, ומקבלות יותר מקום להתבלט ולהנהיג.[‎20] מסיכום הממצאים נראה, שלפחות מבחינת הנשים הפרדה בין המינים בגילאי התיכון תורמת להישגים לימודיים ומקצועיים גבוהים יותר הן בשנות התיכון והן בהמשך חייהן כנשים בוגרות.

ג. היתרונות הפסיכולוגיים בחינוך מעורב

‎1. התרומה ל'נרמול' היחסים בין המינים

טיעון שכיח בספרות בעד החינוך המעורב (‎Coeducation) הוא הצורך שמסגרות הלימודים יהוו הכנה לחיים, ולכן המסגרות החברתיות בבתי הספר צריכות להידמות למערכת החברתית בתרבות הכללית. היות שבתרבות החברתית והכלכלית המערבית, שבתוכה אנו חיים כמבוגרים, נשים וגברים עובדים יחדיו פעמים רבות בשיתוף פעולה בתחומים שונים - במשרד, בתעשייה ואפילו במסגרות חינוכיות דתיות - סביר לצפות שגם המערכות החינוכיות תהיינה מאורגנות בצורה דומה.[‎21]

באופן מעמיק יותר, ניתן גם להעלות השערה בדבר תהליכים נפשיים המתרחשים בסביבה חינוכית נפרדת, המחריפים את המתח שביחס למין השני. חינוך נפרד לאורך ההתבגרות משאיר את ההיכרות עם המין השני בעולם פנטזיוני/דמיוני. אי-המפגש וחוסר ההיכרות עם המין השני לאורך שנות הילדות וההתבגרות המוקדמת, מונע מפגש אנושי, ניטרלי וענייני על בסיס בין-אישי יומיומי בין הבנים והבנות. המפגשים בין הבנים והבנות בגיל הילדות ניטרליים יותר, גם בגלל העובדה שבשלב התפתחותי זה המיניות עדיין עצורה ומכוסה אצל הילדים. ההרחקה של הבנים והבנות לאורך שנות הילדות והבגרות המוקדמת הופכות את המפגשים עם המין השני לחלקיים ומקריים ובמידה רבה גם ל'אסורים', 'סודיים' ומרגשים (בבחינת 'מים גנובים ימתקו'). המפגשים החלקיים הללו עם המין השני הופכים להיות טעונים מתח יצרי והתרגשות מוגברת (ראה בדוגמה שהובאה לעיל מספרו של שמעון לב). מטען רב של התנסויות כאלה לאורך השנים המעצבות בגיל ההתבגרות, הופך את המפגש עם המין השני לטעון בקישורים יצריים ורגשיים, ויכול להוות גורם מקשה על קיום קשרים מקצועיים, ניטרליים ושוויוניים עם המין השני בבגרות.

מסקנה אפשרית מהתהליך שתיארנו, היא שיש היגיון חינוכי בחשיפה מוקדמת לבני המין השני, ואולי דווקא בשלבים המוקדמים בהם המיניות עצורה ומכוסה יותר. מפגשים אלה עשויים לאפשר היכרות פחות טעונה ומפגש עם הצדדים האנושיים המשותפים לשני המינים כבני אדם. במפגשים אלה יכולה להתפתח היכולת לקיים קשרים חברתיים ומקצועיים, המנוטרלים מהעצמה המינית הפנטזיונית המתפתחת במערכת מופרדת. טיעונים מסוג זה הועלו כבר בשנות השישים, ולדוגמה אביא כאן ציטטה מן האנציקלופדיה החינוכית:

הקואדוקציה [= חינוך משותף לבנים ובנות] לוחמת בזולות ובחוסר האחריות בפגישה שבין המינים, מפחיתה את המתיחות המינית, ומבטיחה בכך התפתחות מינית תקינה ומאוזנת יותר, ואילו חוסר המגע בין שני המינים או המגע בגניבה מגבירים את המתיחות... היא [הקואדוקציה] מחדירה אחריות כלפי בני המין השני, מעודדת שותפות רחבה ביניהם ומלמדת את הצעיר והצעירה לראות בבן המין השני אדם, ולא רק אובייקט מיני.[‎22]

כפי שכבר ציינתי לעיל, ממצאי המחקר בבתי הספר המעורבים, לא תמיד תמכו בכך שהחינוך המעורב מצמצם את ההטרדות והפגיעות המיניות בנשים ואת אי-השוויון.[‎23] אולם במסגרת חינוכית מתאימה, ייתכן שחינוך מעורב יוכל לתרום לנרמול הקשר בין גברים ונשים, מבלי לשלם את מחיר המתירנות.

‎2. פיתוח היכולת לקרבה רגשית אינטימית

כבר הזכרנו, שהמתבגר והמבוגר בחברה הדתית-לאומית חשוף במידה רבה דרך התקשורת ודרך מפגשים חברתיים בלימודים ובעבודה, לערכים של התרבות הכללית המערבית בדבר האופי והמהות של הקשר בין האיש והאישה. חינוך זה גורם להתפתחותה של ציפייה לקשר שיש בו מרכיבים של חברות, שותפות, הבנה ויכולת לדו-שיח קרוב ועמוק בין בני הזוג. בת הזוג או בן הזוג מצופים להיות האנשים הקרובים ביותר באופן האינטימי והרגשי. בחברות שמרניות, אנו מוצאים לרוב, גם אחרי הנישואים, קיומן של חברויות קרובות בין בני אותו המין, הן אצל הגברים והן אצל הנשים.[‎24] לעומת זאת, הקשר הזוגי בחברות אלה מאופיין, אף כי בכבוד ובדאגה, בריחוק מסוים ובקושי בקיום שיחה פתוחה וקרובה (אין בידי ממצאי מחקרים התומכים בטענה זו ביחס לחברה החרדית למשל, אולם הניסיון הקליני בעבודה טיפולית תומך בטענה זו). בעת עיון בספרות ההדרכה לקראת נישואים המופיעה בחברה החרדית, בולט הניסיון להדגיש לקוראים את חשיבות השיחה והשיתוף הרגשי ביחסי הזוג הצעיר. הדגשות אלה של הספרות מלמדות על מוקדי הקושי אליהם מכוונים הספרים.[‎25] בקרב פסיכולוגים ומטפלים משפחתיים מוכרת הבעיה של קשיים גדולים בתקשורת הרגשית בין הבנים בני הישיבות ובין הבנות בשלבים המוקדמים של הזוגיות.[‎26] נראה שהמקור לקשיים אלה הוא השילוב של ציפיות גבוהות מן הקשר הזוגי בתחום התקשורת והאינטימיות, יחד עם היעדר התנסות והכשרה מוקדמת לתקשורת כזו.

ייתכן שדווקא קשר מסוים בין המינים בגיל ההתבגרות, יחד עם האיסור על ביטויים ישירים של המיניות מסייעים בפיתוח תקשורת אינטימית/רגשית קרובה בין המינים, תוך סובלימציה של המיניות לכיוונים רגשיים. יכולות אלה המתפתחות בגיל ההתבגרות עשויות להוות תשתית עשירה ליחסים זוגיים קרובים יותר גם לאחר הנישואים. באופן דומה טוען הרב אלינסון[‎27] שגם ההתפתחות הרגשית והיכולת להתייחס באהבה דורשת הכנה ולימוד. להערכתו, הבגרות הנפשית והבשלות גבוהות יותר בקרב נוער המתחנך במסגרת מעורבת.

ד. גיבוש הזהות העצמית - יתרונות וחסרונות בכל שיטה

המושג של 'גיבוש הזהות העצמית', אשר פותח בידי אריק אריקסון ובהמשך על ידי תלמידו ג'יימס מרסייה, תפס מקום מרכזי בתפיסה המערבית של גיל ההתבגרות. נושא ה'זהות העצמית' תפס מקום מיוחד גם אצל מחברים שעסקו באופן ספציפי בתהליך גיבוש הזהות בחברה הדתית-לאומית.[‎28] המונח זהות אינו מוגדר באופן מלא, אך הוא מכוון לתהליך שבו המתבגר או המתבגרת בונים לעצמם תחושה פנימית של יציבות והמשכיות במספר תחומים: הערכה מציאותית של הכישרונות והחולשות של המתבגר, גיבוש הזהות המינית, הן מבחינת ההעדפה המינית והן מבחינת דפוסי ההתנהגות (‎Sex role), גיבוש של חלום על קריירה מקצועית או לימודית, ורכישה של תפיסת עולם מוסרית וערכית.

התהליך של גיבוש הזהות העצמית חיוני לתחושת היציבות הפנימית של המתבגר, ליכולתו להיפרד מהוריו וממשפחתו ולצאת אל העולם, וגם ליכולת לפתח קשר אינטימי עם בן זוג מבלי לאבד את עצמיותו. תהליך זה מתרחש במידה רבה תוך ריבוי הזדהויות עם מודלים שונים, התנסות, תעייה ומשא ומתן עם קבוצת בני הגיל של המתבגר.[‎29]

חוקרים של גיל ההתבגרות[‎30] הדגישו את חשיבותה של ההתנסות בקשר עם המין השני בתהליך זה של גיבוש הזהות העצמית. המפגש עם המין השני, התגובות של בני המין השני להתנהגויות שונות, ההצלחות והכישלונות בקשרים עם המין השני, כל אלה מהווים מעין מראה, אשר בעזרת 'השתקפותו' של המתבגר בתוכה הוא בונה, משנה ומעצב את זהותו העצמית. בתפיסה זו המפגש עם המין השני מהווה מרכיב חשוב וחיוני בגיבושה של הזהות העצמית. היעדר המפגש עם בני המין השני משאיר את הבנים והבנות בתוך קבוצת בני מינם מבלי שהבנים, למשל, יפגשו מודלים שונים להתנהגות רגשית ובינאישית המפותחים מוקדם יותר אצל הבנות, ומבלי שהבנות תפגושנה את המרכיבים התחרותיים, ההישגיים, האסרטיביים ואף האגרסיביים המפותחים יותר אצל הבנים, והדרושים להצלחה בעולם המקצועי התחרותי. מנקודת ראות זו, התפתחות בחברה נפרדת משמרת את קיומה של התנהגות סטראוטיפית גברית ונשית. לעומתה, התנסות בחברה מעורבת מאפשרת התפתחות מגוונת ומאוזנת יותר.

מאידך גיסא, ייתכן שתהליך גיבוש הזהות דורש דווקא את קיומה של 'החממה' החד-מינית.[‎31] ייתכן שהיכולת להתנסות בדפוסים שונים של התנהגויות, אמונות ודעות, תפיסות עולם, חלומות שונים על קריירה, התלבטויות בקשרים בינאישיים, נאמנות, תמיכה ועזרה יכולים להיעשות בצורה קלה יותר ופחות הגנתית בתוך הקבוצה החד-מינית המשוחררת ממתחים מיניים, מתחרות, מפגיעה ומאכזבות המתעוררים בצורה חזקה בתוך חברה מעורבת בגיל ההתבגרות. ייתכן שדווקא המפגש המוקדם עם בני המין השני מאלץ את המתבגר או המתבגרת בשלב מוקדם מאוד להיות מעורבים ב'משחקים', ב'לבישת מסכות' הכרוכה בניסיונות למצוא את דרכם בקשר עם המין השני, וזאת עוד לפני השלמתו של תהליך הניסוי והתעייה הכרוך בגיבוש הזהות העצמית. החשיפה המוקדמת למיניות בקשר עם המין השני עלולה לפגוע בתהליך עיצוב הזהות וגם באיכות הקשר עם המין השני באופן שיהיה מבוסס יותר על הניסיון לכבוש ולהשיג מאשר על שותפות וחברות. מתבגר או מתבגרת המגיעים למפגש עם המין השני לאחר תהליך עמוק וממושך יותר של גיבוש עצמי, מסוגלים אולי יותר, ליצור קשר עם בני זוגם מתוך ביטחון בתחושה פנימית של זהות מגובשת ויציבה. הם חוששים פחות להיבלע או להיעלם בתוך הקשר עם בן הזוג וחוששים פחות מפגיעה כאשר הם נכנסים לקשר עמוק עם בן או בת זוג.

פיטר בלוס, אחד החוקרים החשובים של ההתפתחות הפסיכולוגית בגיל ההתבגרות, טוען, שההתפתחות הפיזיולוגית המוקדמת יותר בעולם המערבי המודרני אינה מלווה בהכרח גם בהבשלה נפשית מקבילה. בנוסף לכך קיימים פערים בגיל ובקצב של ההבשלה הפיזית והנפשית בין הבנים והבנות בכיוון של הקדמת ההבשלה אצל הבנות. בעקבות זאת הוא מציע להפריד את חינוך הבנים והבנות בגיל ההתבגרות המוקדם וקובע:[‎32]

יש לנו שפע של הוכחות לכך, שקבלתו של המתבגר כאדם צעיר המכוון את עצמו והפעיל מבחינה מינית חותרת באופן רציני תחת התפקיד המכין של שלב זה (הבגרות המוקדמת). ניתן לומר, כי בניית האני בתקופה זו מבטיחה יותר את השגת הבגרות מאשר חתירה של המתבגר הצעיר לקיומם של חיי מין מלאים.

דבריו של בלוס מבוססים בין השאר על ממצאי מחקרים, המעידים כי בנים שהיו מעורבים בשלב מוקדם בגיל ההתבגרות בהשקעה בקשרים עם המין השני, עסוקים יותר בהתלבטות לגבי זהותם הגברית בהיותם בוגרים. בצורה דומה טוענת גם מרגרט מיד,[‎33] שתוצאות החינוך המעורב בגילאי התיכון הן שהוא "מניח את התשתית לעוינות כלפי נשים מצד הנערים".

אנו מוצאים אם כן, שלחינוך המעורב יכולה להיות השפעה מפרה ומעשירה בתהליך גיבוש הזהות, אך גם פוטנציאל של עיכוב ופגיעה בגיבוש הזהות העצמית ובמיוחד בשלבים המוקדמים של ההתבגרות.

ה. סיכום ומסקנות

ניסינו לסקור במאמר זה את השיקולים הפסיכולוגיים השונים בעד ונגד ההפרדה בין המינים בגיל ההתבגרות. מובן, כי בנוסף לשיקולים הפסיכולוגיים צריכים לבוא שיקולים הלכתיים וחינוכיים נוספים, שאין מקומם בעבודה זו. הצגנו יתרונות מסוימים של ההפרדה בין המינים בתחום ההישגים הלימודיים, בתחום הגיבוש המוקדם של הזהות ובמניעת הנזקים של החשיפה המוקדמת למיניות. מאידך, הצגנו גם את היתרונות האפשריים של הפעילות המעורבת בתחומים של התפתחות היכולת לקשר רגשי אינטימי ושל 'נרמול' הקשרים והתקשורת בין המינים. שיקולים אלה יש להם מקום חשוב במיוחד במצב שבו מדובר בשיקול הלכתי מורכב עם צדדים שונים לאיסור ולהיתר, ללא פתרון חד-משמעי.

ייתכן, שהפתרונות לדילמה של עירוב והפרדה אינם צריכים להימצא בהכרעה חדה לכאן או לכאן, אלא דווקא בפתרונות של דרך אמצע, המקיימת מצד אחד הפרדה, ומאידך מאפשרת גם מפגש חלקי בין המינים, תוך חינוך להגבלות ההלכתיות למפגש הזה. יש מקום גם לתת את הדעת על דירוג במידת העירוב או ההפרדה בגילאים השונים. דוגמות לדרכים כאלה מצויות בקיומה של הפרדה בבתי הספר יחד עם פעילות מעורבת בתנועת הנוער, או בפעילות מעורבת רק בשלבים מאוחרים יותר של ההדרכה בתנועת הנוער.

ייתכן, שתנועת נוער שבה קיימת פעילות מעורבת של בני הנוער והמתבגרים בתוך אווירה חינוכית של קיום מצוות, ואשר הבנים והבנות בתוכה משתפים פעולה בעבודה חינוכית ובניסיון להגשים את מטרות התנועה, מאפשרת התפתחות של קשרים בין בנים ובנות, תוך בקרה ודחייה של ביטויי היצריות שבקשר. הקשרים בין בנים ובנות מתפתחים אמנם באופן כמעט בלתי נמנע בתוך מסגרת כזו (אם כי לא בהכרח בשכיחות גבוהה). אולם קשרים אלה נוטים להיות ממוקדים יותר ברגש ופחות במרכיבים הפיזיים של הקשר, ועשויים להוות שלב התפתחותי חשוב בדרך ללמידת התקשורת עם בן הזוג בעתיד. ייתכן אפוא, שפעילות מעורבת מוגבלת, המכוונת לפעילות ערכית משותפת, יכולה דווקא להשיג את היעדים המקוריים של חסידי החינוך המעורב, ולמנוע חלק מהנזקים שהועלו לעיל.


[‎1]. עם זאת, קיימות גם קהילות אורתודוקסיות המקיימות חינוך מעורב מתוך ראייה אידיאולוגית, ולא רק כתוצאה של אילוץ טכני (כגון בית ספר 'דרור' בירושלים, ובתי הספר התיכוניים של הקיבוץ הדתי). בעדות היסטורית מעניינת מספר הרב משה מונק ('חינוך יחד היום', החינוך הדתי של הבת, דיוני כינוס המרכז לחינוך הדתי בישראל, תל אביב תשכ"ד, עמ' ‎64-48), שאביו היה מראשי 'אגודת ישראל' בגרמניה, על חינוכו במסגרת הקהילה הנפרדת בקלן, שכל לימודיו, הן בבית הספר היסודי והן בתיכון, היו במסגרת מעורבת. הרב מונק אמנם מביע במאמרו התנגדות לחינוך מעורב במציאות החינוכית בארץ ישראל, אך הוא מתייחס בעיקר לבעיית החינוך לבני עדות המזרח, שחינוכם במשפחה ובתרבות ממנה הם באו לא הרגילם לחינוך מעורב, ולדעתו הכנסתם לחינוך מעורב יש בה כדי ליצור משברים ונזקים חינוכיים.

[‎2]. הרב אלינסון, מובא בחוברת תשובה לחברים השואלים בענין חברה מעורבת בבני עקיבא בימינו, בעריכת א' שפירא, תשמ"ב, עמ' ‎93-89.

[‎3]. הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ, שם, עמ' ‎85-83.

[‎4]. מכתב לאמנון שפירא, נמצא במרכזייה הפדגוגית בספריית מכללת יעקב הרצוג, אלון שבות.

[‎5]. ש' סולברג, פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית, ירושלים תשנ"ו, עמ' ‎259; C.D. Kimmel and B.I. Weiner, Adolescence: A Developmental Transition, New York 19952, p. 60 .

[‎6]. א' סרוף, ר' קופר וג' דהארט, התפתחות הילד - טבעה ומהלכה, תל אביב תשנ"ח‎3, עמ' ‎593.

[‎7]. ש' טיאנו (עורך), פסיכיאטרייה של הילד והמתבגר, תל אביב תשנ"ז, עמ' ‎107.

[‎8]. עיין במקורות בהערה ‎5.

[‎9]. תרגום: העדיפות שלי על חבריי היא משום שנישאתי בגיל שש עשרה, ולו הייתי נישא בגיל ארבע עשרה, הייתי אומר לשטן: חץ בעיניך!.

[‎10]. ש' לב, ושיודע לשאול, ארבעה עשר מונולוגים של דתיים לשעבר, תל אביב תשנ"ח, עמ' ‎15.

[‎11]. שם, עמ' ‎153.

[‎12]. ראה, למשל, ספריו של הרב שלמה אבינר: פרקי אהבה, ירושלים תשמ"ג; טהרת הברית, בית אל תשנ"ד; וכן: ר' נריה, מול מבוכת המתירנות, בית אל תשנ"ה; י' דנאן וד' גאמפ (עורכים), והייתם קדושים, ירושלים תשנ"ז; ועוד.

[‎13]. Kimmel & Weiner (לעיל, הערה ‎5), עמ' ‎369-368.

[‎14]. H. Hendin, The Age of Sensation, Toronto 1975.

[‎15]. התרגום על פי: מ' סמילנסקי, אתגר ההתבגרות, כרך ב: יחסים בין המינים, תל אביב תשמ"ט, עמ' ‎73.

[‎16]. S. Kristin Caplice, 'The case for public single-sex education', Harvard Journal of Law & Public Policy, Fall 1994, Vol. 18, Issue 1, p. 9.

[‎17]. V.E. Lee & A.S. Byrk, 'Effects of single-sex secondary schools on student achievement and attitudes', Journal of Educational Psychology 78, 1986, pp. 381-395.

[‎18]. F.A. Mael, 'Single-sex and coeducational schooling: Relationships to socioemotional and academic development', Review of Educational Research, Washington 1998.

[‎19]. שם, מקורות ‎9, 11.

[‎20]. 'Harvard study on effects of all-female secondary schools on student achievement and attitudes', Journal of Educational Psychology, 1986.

[‎21]. F.A. Mael (לעיל, הערה ‎18), עמ' ‎3.

[‎22]. האנציקלופדיה החינוכית, כרך: יסודות החינוך, ירושלים תשכ"ח, ערך 'קואדוקציה', עמ' ‎895-900.

[‎23]. F.A. Mael (לעיל, הערה ‎18), עמ' ‎3.

[‎24]. ת' אליאור, משכילות ובורות - מעולמן של נשים חרדיות, תל אביב תשנ"ב.

[‎25]. ראה, למשל, צ"ד טראוויש, פרקי הנהגת הבית א-ב, ירושלים תשמ"ג.

[‎26]. ש' פישרמן, דברים שנאמרו בעל פה בכינוס מורי החוג לחינוך במכללת יעקב הרצוג, תשנ"ח.

[‎27]. החוברת בעריכת א' שפירא, שם, עמ' ‎92.

[‎28]. ר' ועקנין, זהות יהודית, ירושלים תשנ"ח; ש' פישרמן, 'התפתחות זהות אמונית', טללי אורות ו, תשנ"ה, עמ' ‎464-443.

[‎29]. ר"א מוס, תיאוריות על גיל ההתבגרות, תל אביב תשמ"ח, עמ' ‎76.

[‎30]. א' זיו, התבגרות, גבעתיים תשמ"ד, עמ' ‎23.

[‎31]. H. Brutsaert, 'Coeducation and gender identity formation: A comparative analysis of secondary schools in Belgium', British Journal of Sociology of Education 20(3), 1999, pp. 343-353.

[‎32]. בתוך: ר"א מוס (לעיל, הערה ‎29), עמ' ‎125.

[‎33]. שם.