דף כ"ג ע"ב:
367. הגדרת כלי - אנפוריא", ומשמעותה.
368. ביחס לכלי אהפוריא אומר ר"ש בן אלעזר במשנה ... אין חייב להכיז..." למאי נ"מ? (הסבר היטב השאלה, וענה)?
369. מסכת, פוריא ואושפיזא. הסבר היטב כל אחד מהם לפי הפירושים השונים האפשריים, ועמוד על המבנה המשותף שביניהם.
דף כ"ד ע"א:
370. כיצד קשור סיפורו של מר זוטרא חסידא לענייננו?
371. "ומודה ר"ש בן אלעזר וכו'..." מה ניתן לדייק וללמוד מלשון זו של הגמ' ביחס לדעת רבנן בנידון, וכיצד ניתן להוכיח זאת?
372. מתי מתי יהא חייב להכריז, אף אם ימצא כלים חדשים שלא שבעתן העין, ומדוע?
373. עלינו לומר כי "מחרוזות" ו"כיכרות" הכוונה דווקא ליחידים, בעוד ש"ציבורי מעות" ו"ציבורי פירות" הכוונה לרבים. מדוע, וכיצד ניתן להסביר החילוק?
374. "וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר - המציל מן הארי וכו'... מפני שהבעלים מתיאשין מהן". מדוע יש צורך בטעם "מפני הבעלים וכו'..." ביחס לזוטו של ים ולשלוליתו של נהר? הסבר היטב השאלה, וענה!
375. סכם באורח מסודר חמש השאלות ששואלת הגמ' בעקבות הצגת דין זה של רשב"א.
376. אם אכן אמר רשב"א דין זה רק ביחס לרוב כנענים - מדוע יש צורך בטעם - "מפני שהבעלים וכו'..."? הסבר היטב השאלה, וענה!
377. "או דלמא - אפילו ברוב ישראל נמי אמר". כיצד ניתן להעלות בכלל ה"א כזו? גם כאן - הסבר הקושי והצג המענה עליו.
378. מה מבקשת הגמ' ללמוד מן הברייתא "המוצא מעות בביכ"נ וכו'...", וכיצד, ומדוע אין הדבר עולה בידה?
379. מה מקום נכרים בבתי-כנסיות ומדרשות שלנו, ומדוע למרות נוכחותם לא יוגדר המקום כ"רוב ישראל מצויין שם"?
380. מה מבקשת הגמ' ללמוד מן הברייתא: "מצא בה אבידה וכו'...", ומדוע אין הדבר עולה בידה?
381. האם ספקה של הגמ' ביחס למחלוקת רבנן על רשב"א הוא גם ברוב ישראל? הסבר השאלה, וענה.
382. הסבר היטב תוד"ה "מאן" (שאלה ותירוץ).
383. הסבר היטב תוד"ה "ותפשוט" (שאלה ותירוץ).
384. בטמון באשפה שאינה עשויה לפנות ונמלך עליה לפנותה; הסבר מדוע:
א- רשאי המוצא לגעת בו?
ב- עליו להכריז ואינו רשאי לסמוך על ייאוש בעלים?
דף כ"ד ע"ב:
385. "מה מבקשת הגמ' ללמוד מן הברייתא "מצא חבית יין בעיר שרובה כנענים וכו'...", כיצד, אין הדבר עולה בידה?
386. בברייתא הנ"ל: "מותרת משום מציאה". הצג שתי נ"מ מכך.
387. מהם שני הדברים המאפיינים. ומייחדים את נהר בירן משאר נהרות שבבבל, ומהן הנ"מ מכך?
388. "לבתר תריסר ירחי שתא". כיצד יש להבין לפי רש"י וכיצד לפי תוס'?
389. א- מדוע אין תוס' מקבל פירושו של רש"י?
ב- איזו שאלה נוספת ניתן לשאול על פירש"י?
ג- כיצד ניתן ליישב הקושיות הנ"ל?
390. הצג שלוש דרגות שונות של "לפנים משורת הדין", ועמוד על הגדרותיהן השונות, ועל הנ"מ ביניהן (למד היטב הדוגמאות לכל אחת מהן).
391. "ההוא דיו דשקיל וכו'... אתא לקמיה דאביי וכו'...". למאי נ"מ אם נגוס כאן אכן אביי או רב? (עמוד גם על החילוק בהבנת התירוץ "בעומד ורואה").
392. הרי שאבדו לו גדייו וכו'..."
א- מה הדין?
ב- האם דווקא ב"אבדו"?
393. "נראין דברי רבי יהודה כשמצאן באשפה". באיזה סוג אשפה, ומדוע עלינו להעמיד דווקא כך?
394. עמוד על החילוק ביחסים שבין רבי אמי לרבי אסי, לבין אלו שבינו לבין רבי אבא, ועל משמעות ידיעה זו.
דף כ"ה ע"א:
395. מה מדייקת הגמ' מדברי המשנה: "מצא פירות בכלי וכו'...", ומה מקשה היא על כך?
396. כיצד מבין הר"ח קושיית הגמ'?
397. הסבר תירוצו של רב זביד לפי רש"י.
398. מדוע אין תוס' מקבל הסבר זה, וכיצד מסביר הוא?
399. מהי הנ"מ בין פירושו של רש"י לזה של תוס'?
400. תאר בקצרה גם שלושת התירוצים האחרים.
401. א- באיזה אופן מנסה הגמ' לדייק מן המשנה שמניין הוי סימן, ומדוע אין הדבר עולה בידה?
ב- באיזה אופן מנסה הוא לדייק שמקום הוי סימן, ומדוע גם זה בלתי אפשרי?
402. מה טעם מנסה הגמ' ללמוד שמנין הוי סימן דווקא כאן? הסבר פשר השאלה, והשב.
403. "והוא שעשויין כמגדלין". מה יש בכוח הצורה - כמגדלין, לברר?
404. איזו סברא ניתן להעלות, ע"מ לחלק להכריז דווקא על שלושה מטבעות (ולא על שניים), בין אם מניין הוי סימן לבין אם מקום הוי סימן?
405. איזו ראיה ניתן להביא, לכאורה, לחילוק דלעיל, ומדוע אין הדבר אפשרי בכל-זאת?
406. "מצא מעות מפוזרות - הרי אלו שלו, עשויין כמגדלים וכו'..." הצבע על הסתירה הפנימית, כביכול, בדברי הברייתא והסבר אותה, והצג דרך הגמ' ליישבה.
407. כיצד ניתן היה להקשות בדרך דומה גם על המשנה עצמה, ומדוע אין הגמ' אכן, עושה זאת?
408. "א"ר חנינא לא שנו וכו'..." כיצד מבינה הגמ' בס"ד דברי ר"ח, מה קשה לה על כך, וכיצד מבינה למסקנה?
409. מה מביא את הגמ' לשאלתה: " מאי מכריז"? ומהי תשובתה?
410. הרהורים סביב תשובת הגמ' - "טבעי מכריז".
411. הסבר שאלותיו של ר' ירמיה, ופשיטתן.
דף כ"ה ע"ב:
412. "כאבני בית קוליס" - מהו? באר:
א- פשר השם.
ב- הצורה.
ג- הדין.
413. "נירונית". שני פירושים.
414. "אין סימן למטבע". למאי נ"מ?
415. א- מה טעם "אין סימן למטבע"?
ב- מדוע אין טעם זה גם לעניינים אחרים? (באר השאלה ותשובתה).
416. במשנה: "מצא אחר הגפה וכו'..." דון בשני עניינים סגנוניים הנוגעים לרישא של המשנה.
417. "אחר הגפה וכו'..." הוא מקום שמשתמר קצת. הסבר היטב: מדוע עלינו להעמיד דווקא כך, ולא ניתן יהיה להבין המשנה במקום שאינו משתמר כלל?
418. על שום מה (בין לרבא ובין לרבה), נקטה המשנה דווקא גוזלות?
419. בשני תנאים הכרחיים לתיאור מצב הגוזלים נוקטת הגמ'. מה הם התנאים, ומה הכרח יש בהם להבנת המשנה?
420. כיצד נוצר כאן מצב של "ספק הינוח", ומהו אכן הדין במקרה כזה?
421. "ואם נטל לא יחזיר". הצג והסבר עקרונות שיטות - רש"י, רמב"ן ורשב"א (יש מפרשים בתוס'), תוס' ורמב"ם בהסבר דין זה.
422. הסבר הראיה לי"מ מן הירושלמי, וכיצד מתמודד עמה תוס' לשיטתו.
423. בעקבות מה, ועל מה בדיוק שואלת הגמ' השאלה: "...אטו מה אמורים מצנעי וכו'..."?
דף כ"ו ע"א:
424. "...דשתיך טפי". הסבר היטב התירוץ. האם ניתן לומר שיסוד "ייאוש" הוא הפועל כאן? הסבר היטב.
425. "מצא הגל או בכותל ישן - הרי אלו שלו". מדוע לא נאמר שהקונה בעה"ב מדין חצר? הסבר השאלה, וענה לפחות בשני תירוצים.
426. "בכותל חדש - מחציו ולחוץ וכו'...". באיזה סוג חפץ דנה המשנה, ומדוע עלינו לומר דווקא כך?
427. "בכותל חדש - מחציו ולחוץ הרי אלו שלו". על קביעה זו ניצן לערער משלושה כיוונים שונים. באר הקושיות והאוקימתא אותה יש להעמיד לשם תירוצן.
428. אם היה כותל ממולא מהן:
א- מה הדין?
ב- מאיזה כלל הלכתי יוצא הוא?
ג- מה החידוש בדין זה?
429. באר הדין ונמק:
א- מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה.
ב- מעות שנמצאו בהר הבית ברגל.
ג- מעות שנמצאו בירושלים.
430. מהי מטרת הגמ' בהביאה המשנה דלעיל?
431. כיצד ניתן להבין, אכן, מדוע בבית שמשכירו לאחרים - הרי אלו שלו?
432. "בתוך הבית הרי אלו שלו". לאיזה סוג חפצים מוגבל דין זה, ומדוע?
433. "וניזל בתר בתרא". מי הוא ה"בתרא"? הצג הדעות השונות, והסבר מה טעם לא מקבל כל אחד דעת משנהו.
434. היחס בין רוב לחזקה. דון בנושא במסגרת הסוגיא.
435. באר בפירוט דיני הכניסה להר הבית עם מעות חולין ועם מעות מעשר.
436. שני סוגי כיבוד שווקי ירושלים והנ"מ בין שניהם להלכה.
437. מהי הסברא העומדת מאחורי תירוצו של ריש-לקיש משום בר-קפרא: "כגון שעשאו פונדק וכו'..." - בתחילה, מהי הסברא לאור הסברו של ר' נחמן, ולמאי נ"מ?
438. "לשלושה עובדי כוכבים". האם דווקא שלושה? פרט ונמק!
439. תוד"ה: "אפילו תימא וכו'...". הסבר שאלת תוס' ושני תירוציו, ועמוד על הנ"מ ביניהם.
דף כ"ו ע"ב:
440. הסבר, עקרונית, החילוק המביא לידי כך שבנפל משניים, לרב נחמן - חייב להחזיר, ובנפל משלושה - אינו חייב להחזיר.
441. כיצד יש להבין הסיבה לכך שבנפל משניים אין המאבד מתייאש, לפי רש"י, וכיצד לפי תוס', ומדוע אין תוס' מקבל דעת רש"י?
442. כיצד מסביר - מגביל רבא את דינו של רב נחמן (שתי האפשרויות!) ומדוע?
443. מה מביא אותנו לסבור, לדעת התוס', כי - "שותפי נינהו"?
444. יצד ניתן היה, לכאורה, לסבור כי דין "נפל משלושה" יהיה כדין "נפל משניים", ומדוע אין הדבר אפשרי? (X2)
445. "לא תגזול", "השב תשיבם" ו-"לא תוכל להתעלם". כיצד יכול אדם לעבור בעת ובעונה אחת על כל שלוש העבירות הנ"ל?
446. "ואע"ג דחזרה ... מתנה הוא דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד". על איזה איסור מדובר, ומדוע יש להסביר דווקא כך?
447. באיזו מציאות עובר אדם על "השב תשיבם" בלבד, ומדוע?
448. באיזו מציאות עובר אדם על "לא תוכל להתעלם" בלבד, ומדוע?
449. מה בין כובש שכר שכיר לבין שנטלה לפני ייאוש ע"מ להחזירה, ולאחר ייאוש נתכוון לגזלה? הסבר היטב השאלה וענה.
450. לאו כל האמור לעיל - סכם תנאי ועקרונות המעבר על:
א- "לא תגזול".
ב- "השב תשיבם".
ג- "לא תוכל להתעלם".
451. "...האי מאן דחזי וכו'..." מה מחדש לנו רבא בדין זה, ומדוע?
452. איזה חילוק ניתן למצוא בין המקרה הנ"ל לבין "זוטו של ים" וכיו"ב, ומדוע?
453. "מצא בחנות הרי אלו שלו". הסבר היטב השאלה, וענה (X2).
א- האם גם בדבר שיש בו סימן?
ב- מדוע לא יהא החפץ שייך לבעל החנות?
454. "אמר רבי אלעזר - אפילו מונחין על גבי שולחן". הסבר היטב דינו זה ש רבי אלעזר, ועמוד על המביא אותו למסקנה זו.
455. מהי ה"סתירה", כביכול, בין הרישא לסיפא, וכיצד ניתן ליישבה?
456. מדוע לא נראה לרש"י לגרוס "צרוכין" בדבי רבי אלעזר, וכיצד מיישב התוס' גרסא זו?
דף כ"ז ע"א:
257. "הלוקח פירות מחברו וכו'...". באיזו אוקימתא מעמידה הגמ' מקרה זה, ומדוע הכרח הוא? (האם המדובר גם בשיש סימן? נמק!)
458. כיצד תוסבר העובדה שבלוקח מבעה"ב - חייב להחזיר, ומה מכריחנו להעמיד דווקא כך?
459. הצג שתי סיבות לכך, שאין להעמיד ב"לוקח מן התגר" - שהלוקח הוא הוא התגר.
460. הסבר: "יש בה סימנים ויש לה תובעין", לפי רש"י ולפי תוס'.
461. שני מקורות לייאוש כגורם מדאורייתא במסגרת אבידה.
462. הסבר בהרחבה סוד הקשר, לדעת תוס', בין סימנים לתובעים.
463. הסבר הצריכותא בפירוט התורה - שור, חמור ושמלה.
464. כיצד דוחה הגמ' האפשרות לומר ש"שה לגיזותיו"? (שני הסברים).
465. כיצד מסביר הר"י כהן שבתוס' אופן דחיה זו, ומה מאלצו להסביר דווקא כך?
466. "חמור דיבור לר' יהודה". באר, ועמוד על קשר עניין זה לסוגיתנו.
467. עמוד על שתי ההצעות הנוספות שמעלה הגמ' לביאור הצורך ב"שה", ועל אופן דחייתן.
468. "שור דאפילו לגיזת זנבו", מהי השאלה שיש לשאול על "צריכותא" זו, וכיצד ניתן ליישבה?
(X2).
469. מדוע יש צורך בלימודים ל"פרט לאבידה שאין בה ש"פ"? הסבר השאלה, וענה.
470. הצג ובאר אופני לימוד זה ע"י רבנן וע"י ר' והודה.
471. "מאי בינייהו"? - מסקנות.
472. "סימנין דאורייתא או דרבנן"? הסבר היטב ספיקה של הגמ', והגדר על איזה סוג סימנים מדובר, ומה הכרח לומר כך דווקא.
דף כ"ז ע"ב:
473. הסבר היטב הנ"מ שמעלה הגמ' (עמוד במיוחד על החילוק האפשרי בתקנת חכמים בין ממונא לאיסורא, ומשמעותו).
474. הסבר היטב: "מדוע לא ניתן ללמוד מדרשת "אף השמלה הייתה וכו'..."?
475. "ת"ש חמור בסימני אוכף". עמוד על מחלוקת רש"י ותוס' ביחס למקור לימוד זה (מדוע אין תוס' מקבל דעת רש"י?)
476. א- מה וכיצד ניסתה הגמ' להוכיח מדרשת- "עד דרוש אחיך וכו'..."?
ב- מדוע הסתבר לגמ' יותר להעמיד הדרשה דווקא בסימנים?
477. "ת"ש: אין מעידין אלא על פרצוף הפנים וכו'...".
א- מה וכיתד מנסה הגמ' להוכיח מכאן?
ב- כיצד דוחה היא ההוכחה?
478. מדוע אין חוששיו לשאלה ב-
א- אוכף.
ב- כיס וארנקי.
ג- טבעת.
479. מה מבקשת הגמ' להראות בהביאה הברייתא: "מצאו קשור בכיס וכו'..."?
480. כיצד ניתן היה, לכאורה, להראות מברייתא זו שסימנים דאורייתא, ומדוע אין, אכן, הדבר אפשרי?
481. עמוד על בעיה צדדית המתעוררת לעניין "כיס וארנקי משום דמסמני", ועל הדרכים לפתרונה.
482. כיצד מנסה הגמ' לתלות שאלתנו לעניין סימנים במח' תנאים, ומה הן שלוש הדרכים בהן דוחה הגמ' העמדה זו?
483. תוד"ה: "דרשהו", הסבר השאלה ושני התירוצים.
484. "מצאו קשור בכיס וכו'..." מי הוא המוצא, ולמאי נ"מ?
485. "...דניתא ליה למוצא אבידה, דנהר בסימנין וכו'...", מה תפקיד סברא זו במהלך הגמ', ומדוע נדחית היא?
486. איזו סברא מועלית במקום זו שנדחית?
487. "...ואנא יהיבנא סימנין מובהקין וכו'...". מדוע לא ניתן להבין, שהכוונה לסימנים מובהקים ממש, ולמה הכוונה אם-כן?
488. "אחד הלווה משלושה וכו'..." כיצד הבינה הגמ' העיקרון המנחה דברי רשב"ג במשנה בה"א וכיצד במסקנה ולמאי נ"מ?
דף כ"ח ע"א:
489. כיצד נדחית, בסופו של דבר סברת רבא לביאור "סימנין דרבנן", ומה היא, לכן, המסקנה המתבקשת?
490. איזו סברא ניתן היה להעלות לכך, שגם במצא תכריך של שטרות - ניחא ליה ללוה, מדוע אין לקבלה בכ"ז?
491. מהו המקור עליו מתבססת קביעת רבא ש"סימנין דאורייתא"?
492. על שום מה נוקט רבא בסגנון: "את"ל סימנין דאורייתא"?
493. מדוע אין בכוח הספק המתברר מתשובת השאלה הקודמת לדחות אמנם קביעת רבא ש"סימנין דאורייתא", ומה עדיפות יש להבנת הדרישה בסימנין דווקא?
494. "סימנין וסימנין - יניח". באר ונמק.
495. "סימנין ועדים יינתן לבעל העדים". עמוד על הברייתא הנלמדת בקביעה זו.
496. "סימנין וסימנין ועוד אחד וכו'...". האם יש בכ"ז משמעות מה לע"א כאן? (מח' הראשונים).
497. "מידת ארכו ומידת רחבו". למי ניתן, ומדוע?
498. א- "הוא אומר סימני הגט, והיא אומרת סימני הגט".
ב- "הוא אומר סימני החוט, והיא אומרת סימני החוט".
למי ניתן, ומדוע?
499. הוא אומר בתפיסה, והיא אומרת בתפיסה". למי ניתן, ומדוע?
500. לפנייך רשימת מושגים מקריים הלקוחים מן החומר הנלמד, עבור עליהם, ובחן מידת
שליטתך בעניינם ובביאורם!
א- כלי-אנפוריא.
ב- צורבא מרבנן.
ג- קיים ליה בגווייהו.
ד- מסכת.
ה- פורא.
ו- אושפיזא.
ז- כסא דכספא.
ח- זוטו של ים.
ט- סרטיא ופלטיא.
י- צרורין.
יא- טמון.
יב- אשפה העשויה ליפנות.
יג- אינשי דלא מעלי.
יד- לקנקנה.
טו- בירן.
טז- שוקא דבי דיסא.
יז- שוקא דגלדאי.
יח- צנייתא דבי בר מכיון.
יט- בשר שנתעלם מן העין.
כ- קיבולא דאזלי ביה אזלויי כ"א.
כא- דיו.
כב- דברי קבלה.
כג- הנהו שקולאי.
כד- נובא וכיתנא.
כה- דנאופירי.
כו- כ"ו אוגנן.
כז- משלחפי שלחופי.
כח- כשורה.
כט- שחצובה.
ל- כחולם.
לא- כאבני בית-קוליס.
לב- נירונית.
לג- גפה.
לד- גדר.
לה- מקישרון בכנפיהן.
לו- מדדין.
לז- רובי וכסי.
לח- סכיני והימניק.
לט- חמרא מכוסה בחפיסה.
מ- הכישה ונתחייב בה.
מא- מלמית.
מב- דשתיך.
מג- שנציה.
מד- שנמצאו בגומא.
מה- אחוליא אחליה.
מו- ארבלא.
מז- מתניתין בשיתיה.
מח- כובש שכר שכיר.
מט- איסמיה.
נ- לגיזת זנבו.
נא- חמור דיבור לר' יהודה.
נב- משמעות דורשין.
נג- פרוטיה שהוזלה.
נד- חגר.
נה- הפקר ב"ד הפקר.
נו- כדי נסבה.
נז- פרצוף הפנים עם החוטם.
נח- ארוך וגוץ.
נט- משום דמסמני.
ס- שומא
סא- בן-גילו.
סב- סימנין העשויין להשתנות לאחר מיתה.
סג- "וכי האדם עושה טובה לעצמו וכו'...".
סד- דרכי האמורי.
סה- סימנים מובהקים.
סו- עדי אריגה.
סז- מידת אורכו מידת רוחבו.
סח- סימני החוט.
סט- מידת גמי.
ע- חפיסה.