הרב ירמיהו מלחי
מבוא
כבר זמן רב ישנה הרגשה אצל רבים ממורי תושבע"פ כי מחמת צורכי השעה וצרכי הדור, יש צורך במחשבה חדשה ביחס למקצוע, הן באשר לבחירת החומר והן באשר לדרכי הוראה. באשר לחומר, הביעו חברים רבים דעתם במפגשים שונים (כגון בהשתלמויות הקיץ ועוד) כי לצד העיסוק במסכתות המסורתיות מסדרי נשים - נזיקין יש להעתיק את ההתעניינות גם לעניינים אחרים בתושבע"פ. הובעה הדעה כי יש לעסוק בעניינים העומדים במרכז העשייה הדתית היום יומית (כמו שבת, מועדים, ציצית תפילין ומזוזה כשרות וכו') וכן לעניינים שיש להם נגיעה ישירה בין אדם לסביבתו (בין אדם לחברו, כבוד אב ואם, הנהגת העם הלכות מדינה סדרי שיפוט ועוד).
והכוונה כאן היא לא להסתפק בלמוד ההלכות והדינים בנושאים אלה, אלא לעסוק בהם מתוך המקורות עצמם, ללמוד את המקורות לבארם לנתחם ולעבדם וכל זאת בעבודת המורה והתלמידים בכתב וכן בעבודות הבית.
באשר לדרכי ההוראה הרי כיום ישנה מגמה חזקה בכל המקצועות בבית הספר לעבור יותר ויותר לדרך הוראה המביאה להפעלת התלמיד עצמו, במקום ההוראה הפרונטלית המסורתית של מורה העומד ומרצה בפני התלמידים.
במקצועות אחרים ראו מורים בדרך הוראה זו ברכה רבה ופירות טובים יישנה הרגשה כי גם בתושבע"פ אפשר לאמץ דרך הוראה זו.
במאמר זה אני מבקש להציג בפני עמיתי המורים הצעת דרך הוראה לנושא מצות "ואהבת לרעך כמוך". בחרתי בפרק זה ובנושא זה מכמה טעמים. ראשית, זהו פרק אופייני לנושאים שהמורים שלנו אינם רגילים ללמד מתוך המקורות. שנית, יש כאן דוגמה שאפשר לעבד ולהורות בצורה שיהיה בה משום אתגר לימודי וחינוכי גם חומר שאין עליו סוגיות תלמודיות.
באשר לדרך הוראת הנושא, נעשה כאן נסיון ללכת בדרך חדשנית במקצת. כיון שאין כאן קטעים תלמודיים בארמית הדורשים הסבר מפורט מפי המורה, אלא מקורות (בעברית) הדורשים עיון וניתוח, הרי יש אפשרות ללכת בדרך הלמידה העצמית המודרכת.
הפרק בנוי ממקורות ועליהם הערות קצרות ושאלות הבהרה, ולבסוף שאלות להעמקה ולסכום. המקורות מודפסים באות גדולה ומסומנים באותיות, והשאלות - באות קטנה ומסומנים במספרים. ההערות והשאלות שלאחר כל מקור תפקידן להסב תשומת לב לעיקר, לעזור לתלמיד למצות את הרעיון העיקרי שבמקור ולהבחין בתוספת שהוסיף המקור הנדון על זה שקדם לו. כך בונה התלמיד לעצמו את הנושא שלב אחרי שלב. לבסוף באות עבודות הסכום, שתפקידן לנסח מחדש. לסכם, להעמיק ולהאיר מצדדים אחרים את הנושא.
וכך הוא סדר העבודה: חציו הראשון של כל שעור יוקדש לעבודת התלמידים בכתה. הם קוראים את המקורות ומשתדלים להשיב על השאלות. תפקידו של המורה בשלב זה הוא "לעבור בין השורות" - להדריך לעזור ולהבהיר.
חציו השני של השיעור יוקדש לקריאת תשובות התלמידים להערות המורה והתלמידים, לדיון חופשי וכו'. כך יתוקן הטעון תיקון. ויוברר מה שדורש ברור.
כמובן שאין הצעה זו יפה לכל סוג של חומר ולכל אוכלוסיה של תלמידים. זו הצעה לסוג כזה של חומר או דומה לו בכתה של תלמידים ממוצעים. ובתור שכזאת היא מוגשת כאן לבחינה ולעיון.
ואהבת לרעך כמוך[*]
כך אמר להם הקב"ה לישראל;
בני, מה אני מבקש מכם?
איני מבקש אלא שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה. (תנא דבי אליהו)
א. ויקרא, יט, יז-יח
"לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. לא תקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך, אני ה'".
מדוע הסיום "אני ה'"? האם אין מצוות אלה הגיוניות, שכל אדם מבין את חשיבותם?
מכאן שאנו מצווים לקיים מצוות אלה מפני שה' ציווה אותן, ולא מפני שנוח לנו בכך. משום כך עלינו לקיים אותן בכל מקרה - וגס כשהדבר קשה ומכביד.
עיין בויקרא יט, והשב על השאלות הבאות:
1. ערוך רשימה של כל המצוות שבהן נאמר "אני ה'", וחלק אותן ל"מצוות שבין אדם למקום" ו"מצוות שבין אדם לחברו".
2. מה לדעתך, אפשר ללמוד מהעובדה ש"אני ה'" נאמר גם במצוות שבין אדם לחברו? (היעזר במה שלמדת על "אני ה'", שבפסוק "ואהבת לרעך כמוך").
ב. תורת כוהנים[*]
"ואהבת לרעך כמוך" אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה.
בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם, ביום ברוא אלו הים אדם בדמות אלו- הים עשה אותו" (בראשית ה' א) זה כלל גדול מזה.
3. למילה "גדול" יש שני פירושים: גדול בחשיבות (= החשוב מאד), או גדול בכמות (=הרבה מאוד) פרש את המילים "כלל גדול", שבדברי ר"ע, לפי שני פירושים אלה.
"מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו:גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו.
בא לפני הלל - גיירו. אמר לו: רעלך סני לחברך לא תעביד (=השנוא עליך, אל תעשה לחברך) זו כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור (=והשאר פירושו הוא, לך ולמד) .
4. מדוע, לדעתך, דחה שמאי את הנכרי?
הסבר מעמיק לעניין, נמצא בדברי המהרש"א[*]*:
"על רגל אחת" - נתכוון שילמדנו שכל התורה תהיה לה רגל ויסוד אחד. ושמאי דחהו, רמז לו (באמת הבניין) שכמו שהבניין אי אפשר לו לעמוד על יסוד אחד, כן התורה רחבה במצוותיה - ואי-אפשר ליתן לה יסוד אחד.
הערות למורה
לשאלות 1 - 2
מטרת השאלות הללו היא, להביא את התלמיד לכך, שינסח בעצמו את הרעיון שנאמר בהערה למקור א', ש"אני ה'" מתייחס גם למצוות שבין אדם לחברו. חובה על אדם לקיימן, לא רק משום שכך הוא מבין בשכלו וכך טוב לחברה, וכיוצא באלו נימוקים תועלתיים - אלא משום שזו מצוותו של הקב"ה.
5. לפי הסבר מהרש"א - האם כוונת הנכרי היתה רצינית? אם כן - מדוע דחהו שמאי?
6. מפני מה, לדעתך, קיבלו הלל, ומה משמעות התשובה שנתן לו?
7. מה שינה הלל מלשון התורה? מדוע הוא מנסח את הדברים באופן חדש? (הבחן מה קשה יותר לביצוע:
"ואהבת לרעך כמוך" או "השנוא עליך לא תעשה לחברך") .
8. עיין בפסוקים ויקרא כט, יז-יח (מקור א') התוכל להראות שגם בפסוק עצמו נראה שיש לפרש כמו שפירש הלל?
ד. מדרש בראשית רבה[*] פרשה כד
"ואהבת לרעך כמוך" רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה.
בן -עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלו-הים אדם בדמות אלו-הים עשה אותו" - זה כלל גדול מזה. שלא תאמר הואיל- ונתבזיתי יתבזה חברי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי, אמר ר' תנחומא אם-עשית כן דע למי אתה מבזה: "בדמות אלו-הים עשה אותו".
הערות למורה
מקור ד'
הסברים שונים אפשריים בפירוש דברי המדרש "שלא תאמר הואיל ונתבזיתי" וכו', ובפירוש דברי ר' תנחומא במה כללו של בן עזאי גדול יותר מזה של ר' עקיבא. כאן הלכנו בדרכם של כמה מפרשים, הרואים בדברי בןעזאי דרישה מן האדם להתנהג עם רעהו יותר מכפי שנוהג עם עצמו, משום שעל כבודו יכול למחול אבל רעהו - "בדמות אלו-הים עשה אותו". (כך פירשו הראב"ד בספרא, והר"ש משנץ שם) - אף-על-פי-כן, אפשריים גם פירושים אחרים, והמורה יבחר לו את הפירוש הנראה לו. חומר רב בנושא זה ימצא המורה בהערותיהם של תיאודור-אלבק במדרש בראשית רבה שבהוצאתם שם הביאו דעות רבות של ראשונים ואחרונים בפירוש מאמר זה.
לשאלות 8-7: השלילה- "דעלך סני" קלה יותר לביצוע מן החיוב "ואהבת" שהוא מופשט.
מדרש בראשית רבה מביא את הדברים שהובאו בתורת כוהנים, מפרטם ומרחיבם. רבי תנחומא מפרש את דברי בן עזאי.
9. פרש את המשפט: הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמ' הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי".
10. סמן את התשובה הנכונה: בן עזאי, לפי פירושו של ר' תנחומא, דורש מן האדם להתנהג עם חברו:
כמעט כמו עם עצמו
כמו עם עצמו
יותר ממה שנוהג עם עצמו.
11. כיצד מסיק זאת ר' תנחומא מהמילים "בדמות אלו-הים עשה אותו"?
12. מעשה באדם שנתארח אצל חברו שעני היה. והיה המארח אוכל בסעודתו תבשיל עדשים, שהוא מאכל עניים, ולפני האורח שם תרנגולת פטומה ויין ישן.
כמי משני החכמים - רבי עקיבא ובן עזאי - נהג העני?
הערות למורה
לשאלה 9
משפט זה שבדברי בן עזאי אינו חד משמעי. אפשר לפרשו בשתי דרכים:
בדרך אחת אפשר לראות כאן הימנעות מנקימה ונטירה: שלא תאמר הואיל ונתבזיתי ע"י חברו - אנקום-בו ואבזהו. ועל כן אמר רבי תנחומא שאם אתה עושה כן דע למי אתה מבזה. בדדך אחרת אפשר לפרש את המשפט: שלא תאמר הואיל ואני נתבזיתי ונתקלתי (מלשון "נקלה" - נעשיתי נקלה ואני נוהג עם עצמי בהנהגה ירודה המתאימה לאדם נקלה - אף עם חברו אנהג כפי שאני נוהג עם עצמי ולא יותר מכן. ועל כן אומר רב תנחומא:
אם אתה עושה כן - דע למי אתה מבזה. כלומר: אתה נדרש לנהוג עם חברך בכבוד רב יותר מכפי שאתה נוהג עם עצמך.
שני הפירושים הללו אפשריים ומובנים מלשון המדרש. הפירוש "עץ יוסף" מפרש בדרך הראשונה, ואילו הראב"ד והר"ש משנץ בפירושם לתורת כוהנים מצטטים את המדרש ומפרשים בדרך השנייה. בחוברת התלמיד הלכנו בעקבות פירושם של הראב"ד והר"ש משנץ ובהתאם לכך נוסחו השאלות 10 ,12. אם ימצאו תלמידים שיבחרו בפירוש הראשון - יש כמובן לקבלו ולפתח דיון בהבדל שבין שני הפירושים.
ה. רמב"ם[*]*, הלכות דעות ו, ג-ה
"מצוות על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך במוך" לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו.והמתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא.
כל השונא אחד מישראל בלבו, עובר בלא תעשה שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך" ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה.
ולא הזהירה התורה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה את חברו אף-על-פי שאיננו רשאי, אינו עובר משום "לא תשנא".
ו. רמב"ם אבל, יד, א
"מצוות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים ולהוציא המת ולהכניס כלה וללוות האורחים ולהתעסק בכל צרכי הקבורה... וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צרכיהם.
ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אף-על-פי שכל המצוות אלו מדבריהם... הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים - עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצוות.
הערות למורה
לשאלה 12
האיש לא נהג כרבי עקיבא, ואף לא כבן פטורא שהרי גם בן פטורא משוה את השנים ולא דורש להעדיף,את השני. אבל מעשהו קרוב יותר לשיטת בן פטורא שאינו מדגים את העקרון "חייך קודמין".
מקורות ה-ז
דברי הרמב"ם וספר החינוך הובאו כאן בעיקר משום שיש בהם סיכום מגובש לשורת הרעיונות שהוסקו מתוך המקורות הקודמים. כך ימצא התלמיד, סיכום הלכתי הלכה למעשה בדברי רמב"ם, ואת הצדדים המוסריים ימצא בדברי בעל ספר החינוך. נוסף לכך, יש בדברי הרמב"ם גם הדגשה מיוחדת, של הצדדים המעשיים שבמצוות אהבת הרע "לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו", וכו'. ובדברי בעל ספר החינוך יש פירוש ל"כלל גדול בתורה" שבדברי ר' עקיבא: זהו כלל גדול בתורה, מפני שהוא כולל מצוות רבות.
ז. ספר החינוך[*] מצווה רמ"ג
נצטווינו לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול עם ישראל ועל ממונו, כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר "ואהבת את ה' אלו-היך". ואמרו זיכרונם לברכה, דעלך סני לחברך לא תעביד" ("השנוא עליך אל תעשהו לחברך) ואמרו בספרא: אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, כלומר: שהרבה מצוות שבתורה תלויות בכך, שהאוהב חברו כנפשו לא יגנוב ממונו, ולא ינאף את אשתו, ולא יונהו בממון ולא יסיג גבולו ולא יזיק לו בשום צד. וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה, ידוע הדבר לכל בן דעת.
שרש המצוות ידוע, כי כמו שיעשה הוא בחברו כך יעשה חברו בו, ובזה יהיה שלום בין הבריות;
דיני המצווה כלולים הם בתוך המצווה, שכלל הכל הוא שיתנהג אדם עם חברו כמו שיתנהג האדם עם עצמו, לשמור ממונו להרחיק ממנו. כל-נזק. ואם יספר עליו דברים. יספרם לשבח ויחוס על כבדו,
ולא יתכבד בקלון חברו. וכמו שאמרו זיכרונם לברכה: (ירושלמי חגיגה פרק ב') המתכבד בקלון חברו אין לו חלק בעולם הבא. והמתנהג עם חברו דרך אהבה ושלום ורעות, ומבקש תועלתם ושמח בטובם, עליו הכתוב אומר "ישראל אשר בך אתפאר".
13. בדברי הרמב"ם ובעל ספר החינוך יש פירוט מעשי למצוות אהבת הרע מן החיים. הבא לכך כמה דוגמות,
והוסף עליהם מניסיונך.
14. מהו ההבדל העקרוני בין הגישה של רמב"ם וספר החינוך, לבין הגישה של בן עזאי ורב תנחומא, במקור ד'? (רמז: היעזר בשני הפירושים למילה "גדול".
שבשאלה ד').
15. בעל ספר החינוך מדגיש שבמצווה זו יש גם תועלת לחיי חברה. העתק מלשונו את המשפט האומר זאת.
16. בשאלה 3 פרשת בשתי דרכים את המונח "זה כלל גדול בתורה". איזה מהפירושים מדגיש ספר החינוך? העתק מלשונו את המשפט המתאים.
לפניך שלושה קטעים: מצד אחד קטע מן התלמוד וקטע מפירוש רמב"ן לתורה, ובניגוד להם - קטע מתלמוד ירושלמי. הבעיה בקטעים אלה: מה פירוש "כמוך".
ח. בבא מציעא דף ס"ב ע"ב
שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים. אם שותין שניהם,- מתים ואם שותה אחד מהם, מגיע לישוב. דרש בן פטורה: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במותו של חברו. עד-שבא ר' עקיבא ולימד "וחי אחיך עמך" חייך קודמים לחיי חברך.
17. בן פטורא אומר: "מוטב שישתו שניהם וימותו". האם לדעתך, יהיה בעל המים רשאי לתת את הכל לחברו?
18. בשנת 1912 טבעה לפתע באוקיינוס האטלנטי האוניה "טיטניק" שהיתה אז האניה הגדולה ביותר בעולם. באוניה היו מאות נוסעים, ואחד מהם, יהודי בעל משרה רמה במשרד החוץ האמריקאי, ויתר על מקומו בסירת ההצלה לטובת אחר.
חווה דעתך על מעשה זה: האם היה לפי ההלכה (לדעת בן פטורא או לדעת רבי עקיבא)?
הערות למורה
שאלות 18-17
שאלות אלו נוסחו במילים "לדעתך" ו"חווה דעתך", כיוון שאין כאן תשובה הלכתית מוסכמת. מורה הרוצה להעמיק בעניין, יוכל לעיין באנציקלופדיה התלמודית, כרך י', ערך "הצלת נפשות", עמ' שמו-שמז, וימצא שם דעות שונות.
בשאלות אלו המגמה היא לעורר בכתה דיון, שבמהלכו ימצא המורה הזדמנות להבהיר את עיקרי המושגים שבעניין הצלת נפשות.
כך, למשל, באשר לשאלה 17, יועלה בוודאי הרעיון היסודי שחיי אדם אינם ברשותו, והוא אינו רשאי לוותר עליהם. כן יועלה המושג ההלכתי של "חיי שעה", שזהו טעמו של בן פטורא (עיין בערך "הצלת נפשות",
באנציקלופדיה התלמודית, כרך י', שמו- שמ"ז).
גם למקרה המתואר בשאלה 18 אין תשובה ברורה וחד משמעית.
לפי פשט הדברים נראה, שלדעת ר"ע עשה אדם זה שלא כדין, שהרי "חייך קודמין" הוא צו מוחלט, וחיי אדם אינם ברשותו, ואינו רשאי לוותר עליהם. (אבל הראי"ה קוק בספרו "משפט כהן", סימן קמ"ד אות ט"ו, מסתפק שמא דברי ר' עקיבא "חייו קודמין" הוא רשות, ואם רוצה להציל את חברו - רשאי). לפי בן פטורא, האומר "ישתו שניהם וימותו", יש עדיפות לכך ששניהם יחיו חיי שעה. ייתכן, לפי זה, שאדם שוויתר על חיי שעה שלו - שלא כדין עשה. מכל מקום, לא היתה כאן כוונה לתת תשובה ברורה חד-משמעית, אלא להביא לידי דיון וויכוח בכיתה, שיסייע למורה להבהיר את המושגים העיקריים בעניין הצלת נפשות.
ט. רמב"ן[*] ל"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יז)
... טעם "ואהבת לרעך כמוך" - הפלגה, כי לא יקבל לב האדם, שיאהוב את חברו כאהבתו את נפשו. ועוד: שכבר בא רבי עקיבא ולימד, חייך קודמים לחיי חברך.
אלא: מצוות התורה שיאהב חברו בכל ענין, כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב. וייתכן שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך" והשווה אותו במלת "לרעך", וכן "ואהבת לו כמוך" (ויקרא יט, לד) שנאמר בגר, שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו. כי פעמים שיאהב את רעהו בדברים ידועים: להיטיבו בעושר, ולא בחכמה וכיוצא בזה. ואם יהיה אוהבו בכל - יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו, בעושר ובנכסים וכבוד, ובדעת ובחכמה, ולא שישווה אליו, אבל יהיה חפץ בלבו שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה. ויצווה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו אבל יאהב ברבות הטובה לחבירו, כאשר אדם עושה לנפשו, ולא יתן שיעורין באהבה.
ועל כן ביהונתן "כי אהבת נפשו אהבו" (שמואל א', כ יז) בעביר שהסיר מידת הקנאה מלבו, ואמר: "אתה תמלוך על ישראל"
19. פרש את. המשפט: וטעם "ואהבת לרעך כמוך - הפלגה".
הערות למורה
מקור ט'
המורה ידגיש את דרכו של הרמב"ן, המשתדל לראות כל דבר במבט מציאותי. לדעתו, לא ייתכן שאדם יאהב את חברו כמוהו ממש, משום שאדם קרוב אצל עצמו. ולכן "כמוך" הוא הפלגה. אלא, שכוונת התורה לצוות, שאדם "יסיר את פחיתות הקנאה מלבבו". אין הוא משווה עצמו לחברו, אבל צריך הוא לרצות שכל הטוב הבא עליו (עושר, דעת, חכמה וכו') יבוא גם על חברו.
20. מה הנימוק שנותן הרמב"ן לדעתו זאת?.
21. לדעת רמב"ן הקנאה, ולא השנאה, היא ניגודה של אהבת הרע .
22. הבא דוגמות מדברי הרמב"ן ל"פחיתות הקנאה" שבלב האדם למראה הצלחותיו של חברו.
י. ירושלמי, נדרים ט, ד (בתרגום לעברית)
כתוב: לא תקום ולא תיטור את בני עמך - כיצד הדבר? אדם שהיה מחתך בשר, והכתה ידו המחזיקה בסכין את ידו האחרת, היעלה על הדעת שהיד הנפגעת תחזור ותכה את היד המכה?
זהו "ואהבת לרעך כמוך" - "כמוך" - ממש, אתה ורעך שני אברים של גוף אחד.
23. את המושג "כמוך" אפשר להסביר בכמה דרכים:
1) כמעט כמוך
2) כמוך ממש
3) יותר ממך.
מצא את המקורות המתאימים לכל גישה.
הערות למורה
שאלה 23
מאלה זו תחזיר את התלמיד לשוב ולעיין בדעות השונות בעניין "כמוך". לבסוף תצטייר תמונה זו:
כמעט כמוך - (1) ר' עקיבא (מקור ח': חייך קודמין!); (2) רמב"ן (מקור ט': "כמוך" - הפלגה!).
כמוך ממש - (1) ירושלמי, בנדרים, (מקור י': יד אחת תכה היד האחרת); (2) בן-פטורא (מקור ח': ישתו שניהם!).
יותר ממך (1) בן עזאי (מקור ד': הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי?... בדמות אלו-הים עשה אותו). (2) ירושלמי בקידושין, לגבי עבד עברי (מקור יג).
עבודות להעמקה ולסיכום[*]**
24. יש הטוענים על מצוות אהבת הרע: כיצד אפשר לצוות על אהבה? הרי אהבה היא נטייה נפשית, או שאדם אוהב את חברו או שאינו אוהבו, אך כיצד ניתן לצוות על אהבתו?
נסה להשיב על שאלה זו.
היעזר בדברי הלל לנכרי, שביקשו ללמדו תורה על רגל אחת (שבת לא, א).
יא. אבות ב, י, יב
ר' אלעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך וכו', ר' יוסי אומר: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך.
אבות דר' נתן פרק חמשה-עשר
ר' אלעזר-אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. כיצד? מלמד שכשם שרואה את כבודו, כך יהא אדם רואה את כבוד חברו. וכשם שאין אדם רוצה-שיהא שם רע על כבודו, כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על כבודו של חברו.
ר' יוסי אומר: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. כיצד? מלמד שכשם שאדם רואה את ממונו, כך יהא אדם רואה את ממון חברו; וכשם שאדם רוצה שלא יצא שם רע על ממון שלו, כך יהיה רוצה שלא יצא שם רע על ממון חברו.
25. אילו דוגמות נתנו חז"ל בפירוש מצוות אהבת הרע? מי נתן דוגמות דומות לאלה?
26. נסה לשער, מדוע נבחרו דווקא שני עניינים אלה כפירוש מעשי למצוות אהבת הרע?
הערות למורה
שאלות 26-24
מטרת השאלות, להביא את התלמיד, מזווית ראייה אחרת, לרעיון היסודי שהועלה כבר, כי מצוות אהבת הרע אינה מחובות הלבבות בלבד, אלא יש לתרגמה לשפת המעשים של יום-יום (ממון, כבוד וכו'). בדרך זו, אפשר לצוות עליה. המצווה אינה נטייה נפשית גרידא, אלא מעשים, שיש לעשותם או להימנע מעשותם.
שאלה 26
תביא את התלמיד לראות שיש שימוש הלכתי נוסף לרעיון שלמד, שאדם עשוי בצלם אלו-הים, ולכן יש לשמור על כבודו, ואסור להלין נבלתו.
יב. דברים כא, כב-כג
"וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, ותלית אותו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלו-הים תלוי, ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלו-היך נותן לך לנחלה".
רש"י: כי קללת אלו-הים תלוי: זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו, וישראל הם בניו. משל לשני אחים תאומים שהיו דומים זה לזה, אחד נעשה שר ואחד נתפס ללסטיות ונתלה. כל הרואה אותו אומר "השר תלוי". כל קללה שבמקרא לשון הקל וזלזול, כמו "והוא קללני קללה נמרצת" (מלכים א', פרק ב).
27. היכן מצאנו, רעיון דומה לרעיון זה?
28. יש הטוענים כי רמב"ן פירש אח-מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כמצווה במידות האדם ולא במעשיו.
פרש משפט זה, והבא לכך דוגמות מדבריו.
29. רמב"ן (מקור ח') מזכיר בסוף דבריו את אהבת יונתן ודוד. עיין בשמואל א', פרק כ, וציין את העובדות
המוכיחות שיהונתן הסיר את פחיתות הקנאה מלבו, ורצה בכל לבו בהצלחתו של דוד.
יג. קידושין כא, א
דתניא (נאמר בעבד עברי:) "כי טוב לו עמך" - עמך במאכל ועמך במשתה. שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר; אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש; אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן. מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.
30. נסה לקשור את דברי הירושלמי עם אחת הקבוצות שהוזכרו בשאלה 23 לאיזו קבוצה מתאימים דברי הירושלמי?
הערות למורה
מקור - יג
שימוש אחר לרעיון, שלפעמים אדם נוהג עם רעהו (וכאן עבד עברי שלו!) טוב יותר משנוהג עם עצמו. את הכר היחיד עליו למסור לעבד. בדוגמה זו מובהר הרעיון באמצעות דוגמה רחוקה, שאין לה שייכות למצוות אהבת הרע.
בתוך: שמעתין, טבת תשל"ה, עמ' 50-62.
[*] תורת כהנים או "ספרא" הוא מדרש התנאים לספר ויקרא.
[**] מהרש"א - מורנו הרב שמואל אליעזר מגדולי חכמי ישראל בפולין. מגדולי המפרשים של התלמוד הבבלי. ספרו "חידושי הלכות ואגדות" מפורסם בחריפותו ובעמקותו. [*] מדרשי רבה - מדרשי אגדה לחמשת חומשי תורה וחמש מגילות במדרשי רבה יש-ביאורים בדרך אגדה לפסוקי התורה וכן דרשות גדולות ושלמות על נושאים מוגדרים. דרשות אלה נאחזות באחד מפסוקי הפרשה ומשום כך נכנסו אל המדרש. ל"דרשה" בציבור בשבת בבית הכנסת נודע מקום חשוב מאד בחיים הדתיים של העם. לפי המקובל נתחברו מדרשי רבה בא"י בתקופה הסמוכה לחתימת התלמוד ולאחריה. [**] רמב"ם - ספרו של רבי משה בן מימון, הנקרא גם "משנה תורה" או "יד החזקה", על שם ארבעה-עשר חלקיו, בו כינס הרמב"ם את כל דיני התורה לפי סדר מחודש. נולד בקורדובה (ספרד) ב-י"ד ניסן, ד' אלפים תתצ"ה (1135) חי רוב ימיו בפוסטאט (מצרים) , נפטר ב-כ טבת תתקס"ה (1204) ונקבר בטבריה. עליו נאמרה האמרה: "ממשה עד משה לא קם כמשה". מספריו: פירוש המשנה, ספר המצוות, מורה נבוכים, ועוד.
[*] ספר החינוך, מסודר לפי פרשיות השבוע, המבאר את המצוות שבכל פרשה, שרשיהן, טעמיהן וההלכות הקשורות בהן. ספר החינוך יצא בעילום שם, אך רגילים לייחסו להרא"ה - רבי אהרן הלוי, נולד בתחילת האלף השישי, ישב בברצלונה לספרד).
[*] רמב"ן: רבי משה בן נחמן. נולד ד' אלפים תהקנ"ד (1194) בגירונה (ספרד). עלה לארץ-ישראל בשנת ה"א כ"ז, ונפטר בעכו בשנת ה"א ל' (1270). מספריו: פירוש לתורה, חידושים לתלמוד, ועוד.
[***] תוספות: פירוש לתלמוד המודפס על הדף מול פירושו של רש"י. נתחבר על-ידי בעלי התוספות שחיו בצרפת, גרמניה, ואנגליה, בעיקר במאות ה12- וה13- למניינם. מבעלי התוספות המוזכרים ביותר: רבנו תם, נכדו של רש"י, ור"י - הוא רבי יצחק הזקן.