לכ' זכרו של אברהם

שהיה "כרע כאח לי",

אשר באחת משיחותינו האחרונות

דיבר בשבחו של ספר

דברי הימים כמקור היסטורי

א. חלקו של שבט אשר בכיבוש הארץ ובהתנחלות בה

אשר היה בנה השני של זילפה שפחת לאה ונולד כבן שמיני ליעקב. בתולדות השבט, כפי שמוסרן המקרא, אין הוא תופס חלק חשוב בכיבוש הארץ ובהתנחלות בה. אדרבא, מתקבל הרושם שהשבט נידח יחסית. בכל תקופת השופטים לא הקים השבט שליט ומנהיג לכלל ישראל. עובדה זאת יכולה להיות מוסברת באופן עקרוני אם כתוצאה של מקרה, אם בשל מיעוט חשיבותו של השבט מבחינה מספרית או בשל ריחוקו הגיאוגרפי ממרכז הארץ.

ההסבר לעובדה זאת, כאילו היא תוצאה של מקרה, יכול להתקבל רק בלית ברירה. מלבד אשר יש עוד שלושה שבטים שלא הקימו מנהיג לאומי: ראובן, שמעון וגד. לגבי גד אין הדבר בטוח, כי ייתכן שיפתח הגלעדי היה גדי. העובדה שראובן ושמעון לא הקימו דבר לאומי תובן בנקל, אם נזכור את ההתכתשויות המרובות, שהיו נחלת שני השבטים האלה בדרום הארץ.

באשר לבחינה המספרית: אין שבט אשר בין הדלים בשבטי ישראל. במפקד של הבאים לארץ מונה השבט ‎53,400 איש (במדבר כ"ו, ‎47), והוא החמישי בין השבטים לפי מספר פקודיו. אין להניח שעד לתקופת ראשית המלוכה היתה התמעטות כה רבה של מספר בני השבט, שהרי על פי דבה"י א' י"ב, ‎36, שלח אשר לדוד ‎40 אלף יוצאי צבא לעזור לו לתפוס את המלוכה על ישראל. זהו מספר גדול מאוד אם נביא בחשבון שלא כל השבט נחלץ לתפקיד זה. נראה אפוא, שאין בכוח הנימוק של מיעוט מספרי להסביר את העובדה, שלא הקים אשר מנהיג לכלל שבטי ישראל. אבל הסבר לעובדה זו יכול לבוא בגלל הריחוק הגיאוגרפי.

על פי תיאור נחלת אשר בספר יהושע התנחל השבט בקצה הצפוני מערבי של הארץ. תיאור גבולות אשר קשה, ונראה, שבתיאור הגבול ביהושע י"ט, נשתרבבו זו לתוך זו רשימת ערי הגבול ורשימת ערי המושב של שבט אשר. עם זאת ברור, שעיקר תחום המושב היה בחלק המערבי של הגליל ועמק יזרעאל (יהושע י'ז, ‎12) ועיקרו של עמק עכו (שם י"ט, ‎31-24). חשוב לענייננו לקבוע את התחום הדרומי של נחלת אשר, לגביו אומר הכתוב (שם י"ט ‎26) "ופגע בכרמל הימה ובשיחור לבנת". זיהויו של שיחור לבנת שנוי במחלוקת, ויש המזהים אותו עם נחל א-זרקה (נחל התנינים) שמדרום לדאר. אבל נראה יותר זיהויו של מזר (מייזלר), הרואה את גבולו הדרומי של אשר ליד הכרמל (כדעת פלביוס, קדמוניות ה', ‎85), ואם כן יש לזהות את שיחור לבנת הרבה יותר צפונה, כלומר עם ערוצו התחתון של הקישון המשתפך לים בצפון הכרמל.

הנידחות הגיאוגרפית של השבט מבהירה את הנידחות במעמדו המנהיגותי.

והנה מתמיה, שלמרות נידחותו היחסית של שבט זה ניתנת לנו בדבה"י רשימת יחס עשירה של השבט. ממבט ראשון לא נראית סיבה סבירה להעדפה זו של המחבר. אבל אפשר שהגורם לכך יתבהר בהמשך.

ב. רשימה היחס של שבט אשר

נבדוק עתה את הרשימה עצמה.

הנתונים של פסוקים ‎31-30 זהים עם הנתונים שבבראשית מ"ו ‎17: 'ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרת אחותם ובני בריעה חבר ומלכיאל'. בספר דבה"י נוסף עוד: "...הוא (מלכיאל) אבי ברזית".

ברשימה שבספר במדבר כ"ו, חסר ישוה, אולי הוא נשמט בגלל דמיונו לישוי. גם כאן בני בריעה הם חבר ומלכיאל.

פסוקים ‎39-32 נותנים לנו פרטים על דורות נוספים ביחס בני אשר, ומתקבלת הגניאולוגיה הבאה:

הערות:

‎1. שמר שבפסוק ‎34 זהה ללא ספק עם שומר שבפסוק ‎32.

‎2. יתר שבפסוק ‎38 זהה עם יתרון שבפסוק ‎37.

‎3. לגלי בן-הלם, נראית דעת ייבין המזהה אותו עם בני במהל ולא דעת ‎Cuftis Kittel-l המזהים את הלם עם חותם ללא ביסוס לשוני. ואם כך, יש לגרוס אחי וצופח במקום אחיו צופח.

‎4. על עלא שבפסוק ‎39 אומר ‎CurtiS שהוע עומד בוודאי בשיבוש במקום אחד הבנים הנזכרים בפסוק ‎38, אבל אינו מחליט במקום איזה מהם. ייבין מזהה אותו עם ארא אם כי לא בבטחה. מה שברור הוא שעלא בא במקום אחר מהנזכרים בפסוק ‎36. אפשר שנשא שני ששת כדעת מצודת דוד, ואפשר שיש כאן חילוף רגיל בין ל ור' בתוספת שיבוש בהיגוי של ע'.

העובדה, שרשימת היחס נותנת אחרי מלכיאל דור אחד בלבד, ואילו אחרי חבר דורות אחדים, אינה צריכה להתמיה במיוחד, שהרי חבר הוא הבכור, וכפי הנראה גם החשוב שבין השניים.

ג. מה לאשר בנחלות אפרים ובנימין

ברשימת היחס המפורטת, שנותן לנו ספר דבה"י נמצאים עשרה שמות, שאפשר לקשרם לשמות של יישובים או שטחים מסויימים בארץ-ישראל. שמונה מהם נמצאים בתחומי התיישבותם של שבטי רחל - אפרים ובנימין.

ישוה - שיש לזהותה כנראה עם ח'ירבת אשוה שבנחלת אפרים.

שרת - שהוא כנראה תמנת סרח שבהר אפרים.

ברזית - יש לזהותה ככל הנראה עם באר-זית שבקרבת רמאללה של ימינו.

בארא - שיש להשוותה כנראה על בארות שבנחלת בנימין, אחת מארבע ערי הגבעונים החשובות (יהושע ט', ‎7).

שומר-שמר - זהה כנראה עם שומרון שנרכשה משמר אדוני ההר.

יפלט - מזכירה את הנזכר בתיאור נחלתם של בני יוסף ביהושע: גבול היפלטי. שועלשלשה

- השווה ארץ שועל וארץ שלשה, בהן עבר שאול בבקשו את האתונות.

יתר על כן, בריעה הנזכרת ברשימת אשר כמשפחה אשרית נמנית גם עם משפחות אפרים ובנימין. ואם נקבל את גירסת ה‎70- - שובל במקום בצר - יתקבל גם קשר מסויים של אזור יהודה.

גם אם נטיל ספק בחלק מן הזיהויים דלעיל, לא עכל להתעלם מן התופעה הבולטת של קשרי שבט אשר עם שטחים שבנחלות אפרים ובנימין. קשרים אלה טעונים הסבר.

ד. חידת מיעוט האוכלוסין בשבט אשר לפי דבה"י א'

עניין נוסף הטעון הסבר הופיע בסוף הרשימה ופסוק ‎40), שם מוסר הכתוב מפקד: "והתיחשם בצבא... עשרים וששה אלף'. המספר קטן מהמספרים שניתנים לנו על השבט בספר במדבר א', ‎41 (41,500) ובספר במדבר כ"ו, ‎47 (53,400).

בעל דבה"י נותן לנו נתונים מספריים על שני שבטים נוספים: יששכר ובנימין. לגבי יששכר - ‎87,000 (דבה"י א' ז', ‎5) לעומת ‎64,300 בערבות מואב (במדבר כ'ו, ‎25). לגבי בנימין לא נותן הספר את המניין הכללי של בני השבט, אבל אפשר להגיע אליו בקלות ע"י צירוף הנתונים של שלוש המשפחות הראשיות:

דבה"י א' ז':	‎7: בני בלע -	‎22,034
	‎8: בני בכר -	‎20,200
	‎11: בני ידיעאל -	‎17,200

גם מספרם של בני בנימין בדבה"י א' גדול אפוא ממספרם בבמדבר כ"ו, ‎41 (45,600).

אם נניח, שהנתונים המספריים של בני אשר מתייחסים בערך לאותה תקופה שבה ניתנו המספרים של יששכר ובנימין, הרי מותר לנו להניח מתוך אנלוגיה לשבטים אלה, שאף באשר היה מקום לצפות לגידול מספרי, ועל כל פנים לא להפחתה ניכרת.

יתר על כן, כבר הזכרנו את דבה"י א' י"ב, ‎36, שם נאמר, שאשר שלח לדוד ארבעים אלף יוצאי צבא לעזור לו לתפוס את המלוכה על ישראל.

השערתו של ‎Curtis( שהמספר ‎26,000 מתייחס למשפחת חבר בלבד, אינה נראית. סוף סוף מודגש בתחילת פסוק ‎40: "כל אלה בני אשר" ולא בני חבר. נראה שצודק ‎Rudolf באומרו: יש להעמיד בסימן שאלה את ההנחה שמספר זה מתייחס לבני חבר בלבד.

נדמה לי, שפתרון שאלה זו תלוי בפתרון השאלה של התחום הגיאוגרפי, ולהן ייעשה ניסיון לתת תשובה לשתיהן.

נשוב עתה לבעיית הקשרים של שבט אשר עם האיזור הגיאוגרפי של אפרים ובנימין.

בעיה דומה במקצת לשלנו מתעוררת למקרא הפסוק בעובדיה ‎19: "וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שומרון ובנימיו את הגלעד". הפסוק תמוה, שהרי הגלעד אינה סמוכה לנחלתו של בנימין וגם לפי החלוקה לעתיד לבוא, שביחזקאל מ"ח, נחלתו של בנימין היא בעבר הירדן המערבי בין יהודה ושמעון. תשובה לבעיה זו מוצא ע"צ מלמד (ר' מאמרו: בנימיו וגלעד, תרביץ ה' ‎125-121), בעובדה של מציאות קשרי חיתון בין השבטים. על פי דבה"י א' ז', ‎16-15 נראה, שמכיר לקח אישה לחופים ולשופים (= ממשפחת חופים וממשפחת שופים משבט בנימין). כתוצאה מכך התייחס חלק מזרעו של מכיר על בנימין. קירבת משפחה זו היא הגורמת שבני גבעה הרגישו בצרתם של אנשי יבש בבוא עליהם נחש, יותר משאר השבטים. קירבת משפחה זו היא אשר תבהיר גם את הנבואה התמוהה לכאורה בעובדיה, שבנימין יירש את הגלעד.

אפשר שגם בין שבט אשר ושבטי רחל היו מצויים קשרי חיתון, וייתכן שלכך מרמזת הופעת משפחת בריעה גם אצל אשר וגם אצל אפרים ובנימין. אבל גם אם סברה כזאת יכולה להסיר במקצת את חוד חריפות הבעיה, אין היא נותנת תשובה מספקת, שהרי אין בכוחה להסביר את מיעוט מספרם של בני אשר ברשימתנו (‎26,000).

השקפה רווחת אחרת מוצאת ביטוי אצל ‎Curtis: "... טוענים שהופעת בריעה כבית אב של אפרים וכמשפחה של בנימין מרמזת, ששבט אשר במקורו בא מהאיזור של הר אפרים והיה חטר של העברים הקודמים שישבו שם. אפשר שאז היה מקום למצוא קשר בין ימנה ובנימין". לפי השקפה זו, צריך להניח שאשר השתתף עם בני רחל בגל הכיבוש, שמיוחס להם (לפי המחזיקים בתיאוריה שארץ כנען נכבשה בגלים ע"י שבטי ישראל), ולאחר זמן פנה צפונה, אם מפני שנדחק ע"י בני רחל, או שמצא שעת כושר להשתלט על נחלה טובה בצפון. אלא, שחלקים מן השבט המשיכו לשבת בתחום הגיאוגרפי של בני רחל - תמונה המשתקפת ברשימת היחס של השבט.

עם שהשקפה זו עשויה להסביר היטב את משמעות הקשר של אשר עם אזור ההר המרכזי, אין לה על מה שתסמוך במקרא או במקורות חיצוניים, שהרי אין לנו שום עדות על השתתפות בני אשר בגל הכיבוש המיוחס לבני רחל (אם אכן היה כזה).

השקפה אחרת מאמץ ש' ייבין, והוא מנסה להסמיכה על עדויות מצריות. השקפה זו טוענת, שעוד לפני ‎1311 לפה"ס היתה הסתננות של שבטי אשר ונפתלי וגל ישראלי ראשון של כיבוש הארץ) לתחומי הצפון. הסתננות זו נתאפשרה, אם בתקופת אל עמרנה המסוכסכת או בימי התערערות השלטון המצרי שלאחריה. בימיו של סתי ‎I ובשעת מלכותו הראשונות של רעמסס ‎II קיבלו המושלים הכנעניים תמיכה מצרית על מנת שיבטיחו את עורף צבאותיהם של המצרים, בהיותם נלחמים בחיתים.

בתקופה זו עלה בידי מושלי כנען לדחוק את משפחות אשר מעמקי הצפון, ואלה אכן ירדו דרומה להרי אפרים ויהודה, שעדיין לא היו מיושבים ביותר. מכאן - תוסבר מציאות בני אשר באיזור זה.

על מה מסמיכים את ההנחה בדבר גל ישראלי ראשון זה?

בתעודות מצריות מימי סתי ה- ‎1 (1309-1390 לפה"ס) נזכר השם א-סא-רא. ייבין טוען, שאין לפקפק בזיהויו עם שבט אשר הישראלי (כנגד דעתם של גרינץ ואלברייט הגוזרים את השם המצרי משורש אשר).

השם א-סא-רא נזכר גם ב"מגילת השנינה" (פאפירוס אנסטאזי א', ‎23, 6) מימי השושלת הי"ט, ושם אומר המחבר: 'יהי שמך כשמו של קא-צא-יר-אדי מושל א-סארא כאשר מצא אותו הצבוע ב(עץ) הבכא".

ועוד: אבמלכ מלך צור מתלונן במכתביו אל השלטונות המצריים על זמרד מלך צידון שלמם בו בעזרתם של השבטים הנודדים סא-גז ומוסר את ארצו למלך אמרו ולמלך החתים. גם בירידא מלך מגדו טוען, שהוא מגן על עירו ובשעות היום גם על השדות, אך אנשי סא-גז מתנכלים לכל הארץ.

ב"סא-גז" אלה רוצה ייבין לראות משפחות של בכי אשר ובני יששכר, אשר הצליחו להכות שורשים בצפון הארץ בתחילת המאה ה‎14-, מאחר שהמושלים הכנעניים לא הצליחו לשכנע את השלטונות המצריים בסכנה הנשקפת לשלטונם בחלק זה של הארץ.

ייבין נסמך על תעודה מצרית נוספת שנתגלתה בחפירות בית שאן: האסטילה השנייה של סתי ה- ‎1. האסטילה קטועה בראשה ובקצות שורותיה, כך שאין אפשרות לקבוע את תאריכה המדויק. למרות זאת אומר ייבין (אנצ' מקראית ע' 'כיבוש הארץ' ע' ‎84): "אך קרוב לוודאי שאינה שייכת לשנות מלכותו הראשונות' (של סתי ה- ‎1). בתעודה זו מספר סתי ה‎1-, כי שלח משלחת עונשין מבית שאן לחבל ירמות, כדי לענוש את שבט תירו, אשר תקף שם בסיועם של העפר שבט מקומי אחר בשם רוהם.

ייבין רוצה להשלים את תירו ל-תירו(ע) ולזהותו עם תולע בן יששכר. את רוהם רוצה הוא לזהות, אמנם בהיסוס רב, עם במהל (ע"י חילוף אותיות), אחד מבני אשר. והרי לך ראיה נוספת למציאות משפחות מבני אשר בתקופה קדומה בצפון הארץ.

והנה, אם ההשערה שהביא ‎Curtis אין לה על מה שתסמוך במקורות, נראה לי שגם ההשערה שמאמץ לו ייבין אינה מאוששת כלל, מן הטעמים הבאים:

‎1. זיהוי נודדי סא-גז עם אשר ויששכר אין לו אחיזה לשונית או עניינית בטוחה.

‎2. כבר הבאתי את ההשערות של גרינץ ואולברייט שזיהוי איסר עם אשר אינו בטוח כלל.

‎3. הזיהוי של רוהם בתעודה המצרית עם בן הלם מבני אשר דחוק מאוד. קשה מאוד לקבל זיהוי המתבסס על שוויון כיה: בן הלם = במהל = בן מהל = מהל = מהלו = מהרו = רוהם.

גם הקביעה, שהאסטילה המקוטעת שנמצאה בבית שאן שייכת "קרוב לוודאי" לא לשנות מלכותו הראשונות של סתי ה- ‎1 אינה בטוחה כלל.

‎4. ניתן להניח, שאילו היה באמת גל כזה של כיבוש ישראלי בצפון, הוא היה מוצא לו איזה ביטוי במסורת כפי שמצאנו באפרים, שעליהם נאמר כי "דחקו את הקץ", יצאו ראשונים ממצרים "והרגום אנשי גת". (דבה"י א', ז, ‎21, ראה בבלי, סנהדרין צ"ב, ב').

ה. פתרון החידה - במלכות שלמה

לי נראה, שיש לייחס רשימת יחס זו של אשר לתקופת ימי שלמה. פריסה התיישבותית כזאת הנובעת מן רשימת היחס הנידונה אין על כל פנים אפשרות להקדים בהרבה. בתקופת השופטים, שבט אשר הוא צפוני בלבד וראה, למשל, שופטים א', ‎32-31 וראה עוד פרשת גדעון המזעיק את אשר, זבולון ונפתלי (שם ו', ‎35).

בימי שלמה נקרעו ‎20 ערים מנחלת שבט אשר ונמסרו לחירם מלך צור תמורת שירותיו לבניו בית המקדש ובית המלך (מלכים א', ט', ‎11). בערים אלה ישבו בני אשר וניתן להניח שלא רצו או לא יכלו להישאר בערים אלה עם העברתן למלכות חירם. שלמה צריך היה להעמיד לרשות בני אשר אלה ערים אחרות לשבתם והעדיף בוודאי לעשות זאת ע"י העברתם למרכז הארץ. העברת אוכלוסין כזאת לא היתה בניגוד למדיניות של שלמה - מדיניות שתכליתה לטשטש את הייחוד השבטי ולקבוע במקומו ייחוד מחוזות על פי צרכים אדמיניסטרטיביים של הממלכה. עיון במלכים א' פרק ד' מראה, שהמחוזות שקבע שלמה חופפים את המחוזות השבטיים.

לזה יש להוסיף עוד דבר: אשר היה השבט היחיד בין שבטי הגליל, שהכיר במלכותו של איש-בושת בן שאול, כפי שמעיד הכתוב בשמואל ב", ב', ‎9-8: "ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בושת בן שאול ויעבירהו מחניים וימליכהו אל הגלעד ואל האשורי (- בלי ספק אשרי) ואל יזרעאל ועל אפרים ועל בנימין..."

שלמה זכר בוודאי את עובדת היות שבט אשר אי-לויאלי לבית דוד. היתה זו בשבילו הזדמנות טובה להעביר חלק מאוכלוסייה בלתי לויאלית זו, או אולי את כל היסודות הבלתי לויאליים של אוכלוסיית השבט, מספר הארץ בצפון הרחוק ולקרבם למרכז הארץ - מקום שיוכל לפקוח עליהם את עיט. ואפשר שמלכתחילה מצא שלמה לנכון לפצות את חירם (השאלה בדבר הסתירה המדומה בין ספר מלכים וספר דבה"י המוסר גירסה, הפוכה לפיה חירם הוא שנתן לשלמה ‎20 ערים, ופתרונה הנראה ע"י רד"ק אינה משנה לענייננו), כדי שתהיה בידו אמתלה לפתור בזאת בעיה פוליטית שעשויה להטרידו.

תבונה פוליטית זו של שלמה, הרואה את החשיבות שבהפחתת מוקדים של אילויאליות לממלכתו, מצויה גם במעשיו לגבי שבט בנימין. אין ספק, שזו אחת המגמות של הליכתו של שלמה לגבעון לזבוח בבמה אלף עולות.

יש כאן מצד אחד פיצוי לשבט הרגיש הזה ע"י כיבודו בהתארחות המלך אצלו, ומצד שני רצון להפגין בפני שבט זה עצמה וגדולה של בית המלכות, כדי להניאו מפעילות אירידנטית. הפעילות של שלמה בשבט בנימין מקבלת חשיבות נוספת, אם נזכור שלשבט בנימין היתה השפעה בגלעד כשגם הוא נמנה בין מתנגדי בית דוד בשמואל ב', ב' ‎9-8), בעקבות קשרי החיתון שראינו לעיל.

בהתאם להשערה זו יש להניח אפוא, שהנתונים על היאחזות אשר בתחום הגיאוגרפי של אפרים ובנימין שייכים לימי שלמה. מעתה יובן גם מה טעם נמסר לנו המפקד של שבט אשר, למרות שבעל דבה"י אינו נוהג כן בקביעות לגבי השבטים האחרים. העברת אוכלוסין כזאת הצריכה מפקד מיוחד, שתוצאותיו נמסרים לנו כאן ברשימת היחס. המספר ‎24000 צריך לשקף את מספר בני השבט שנדדו למרכז הארץ, או את מספרם של אלה שנשארו בתחום הצפוני של נחלת אשר.

ביבילוגרפיה

‎1. י. הורוביץ, ארץ ישראל ושכנותיה ‎99-96.

‎2. ש. קליין, מהקרים בפרקי היסוד שבספר דברי הימים, מאסף ציון ד ,תר"ץ).

‎3. ש. ייבין, אשי בימי הכיבוש, שם.

‎4. י. קויפמן, תולדות האמונה הישראלית ב' ‎314-312.

‎5. ב. מייזלר, ידיעות החברה לחקירת א"י ועתיקותיה ה' (תרצ"ז-תרצ"ח) ‎43-42.

‎6. ב. מייזלר, שם י"א (תש"ה) ‎35 ואילך.

‎7. אנציקלופדיה מקראית, ערכים: אשר, אפרים, בנימין, דבה"י, כיבוש הארץ.

‎8. אנציקלופדיה עברית, ערך אשר.

‎9. אנציקלופדיה לגיאוגרפיה מקראית, ערך אשר.

‎10. ע"ע מלמד, בנימין וגלעד, תרביך ה' ‎125-121.

‎11. 1902 ,Gottingen ,Chtoaik der Bucbet Die ,Kittel .R

‎12. Commentary Critical International Cbronicles Curtii J

‎13. 1955 ,Tubingen ,Cbronikbucher ,Rudolpb .W

lef

"