כשאנו קוראים את פרשת יעקב ולבן וטעם לפגם בפינו: כל טענותיו מופנות, כביכול כלפי יעקב אבינו. כיצד הערים "איש תם יושב אהלים" על לבן הארמי, ובעזרת "מקל לבנה לח ולוז וערמון" העביר לידיו חלק גדול של עדר חמיו?! המותר לצדיק להשתמש בדרכי הרשע ולו גם נגד הרשע בלבד ? האם אינו מקפח בזה את עולמו הוא, עולם האמת והתום?

שאלה זו העסיקה את טובי המוחות של קדמונינו, כפי שנראה להלן. אך לפני שנחווה דעה על יעקב עלינו להעיף עין על מעבידו. על לבן רבן הרמאים, מוסרת התורה אי אלו רמזים, שמובנם המלא מתגלה באספקלריא של האגדה. "ויאהב יעקב את רחל ויאמר: אעבד שבע שנים ברחל בחך הקטנה" - בשביל שאני יודע שאנשי מקומך רמאים ; לפיכך אני מברר עסקי עמך :

"אעבדך ברחל" - ברחל ולא בלאה; "בתך" - שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל; "הקטנה" - שלא תחליף שמותן זו בזו". ומה היה לבסוף? "ויהי בערב ויקח את לאה בתו".

לאחר ארבע-עשרה שנות עבודת פרך דרש יעקב כשכר לשנים הבאות "נקוד וטלוא בעזים". לבן בערמתו הסכים ואמר: "הן לו יהי כדברך", אולם כוונתו האמיתית טמונה באותה מלה קטנטונת לו, שהגניב לתוך תשובתו. חכמינו ראו בה שיא הלעג של הרמאי- הנוכל. וזה אמרו: "כל דבר שהיה לבן מתנה. עם יעקב אבינו היה חוזר בו עשר פעמים למפרע, שנאמר : הן לו". דברים אלו אינם לקוחים מן הדמיון אלא אמת קשה שאבינו יעקב במר- לבו הטיח בפני חותנו - "זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מונים".

ולא רק את יעקב רימה, אלא גם על אנשי מקומו הערים, כפי שמתואר באגדה הבאה. "ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה" - כינס את כל אנשי מקומו. אמר להם : יודעים אתם שהיינו דחוקים במים, וכיון שבא הצדיק לכאן נתברכו המים. אמרו לו : ומה רצונכם? אמר להם: אם אתם מבקשים, אני מרמה אותו ואתן לו את לאה, שהוא אוהב הרבה את רחל ויעשה אצלכם שבע שנים אחרות. אמרו לו: עשה כרצונך. אמר להם : תנו לי משכונות, שאין אחד מכם מפרסם אותי. נתנו לו משכונות. הלך והביא להם יין ושמן ובשר. לפיכך נקרא שמו "לבן הארמי" שרימה באנשי מקומו.

כיצד על איש אמת לפעול נגד הרמאי ?

כיצד על איש אמת לפעול נגד הרמאי? לנהוג בו בדרך היושר פירושו ניצול היושר לרעה, שסופו חיסולו הגמור. על אמת זו עמדו כבר גם כיום באותן הארצות, שמפלגה מסוימת ניצלה לרעה את חופש הדיבור לשם קיפוחו המוחלט. זאת היתה גם השקפת חכמינו ; ששמו אותה בפי יעקב באגדה דלקמן :

"ויגד יעקב לרחל, כי אחי אביה הוא" וכי אחי אביה הוא ? והלא בן- אחות אביה הוא? - אלא, אמר לה : תינשאי לי? אמרה : הן, אלא אבא רמאי הוא ואין אתה יכול לו. אמר לה: ומה רמאותו ? אמרה לו: יש לי אחות גדולה ממני ולא ישיאני לפניה. אמר לה : אחיו אני ברמאות.

אמרה לו: "וכי מותר לצדיקים לנהוג ברמאות?"

אמר לה : הן! "עם נבר תתבר ועם עיקש תתפל".

ויירא יעקב מאד

למה נתיירא יעקב?

כל הפרשה הזו (פרשת וישלח) תמוהה בעיני חכמינו ורבות התלבטו בה. פעמיים הבטיח הקב"ה ליעקב שישמור עליו ויגן עליו: פעם במראה הסולם ופעם בהיותו בבית לבן, ובכל זאת - "ויירא יעקב מאד"... הרי יעקב לא היה "קטלא קניא" את גבורתו ראינו בשעה שיחידי גלל מן הבאר אבן ענקית, שרק כל הרועים יחד הצליחו לגול. לרשותו עמדו שני מחנות עם עבדים רבים ; ואחרון אחרון - אחד עשר בנים גיבורים ששניים מהם החריבו כרך גדול כשכם. נוסף על כך כפי שאמרנו באה הבטחה מפורשת מאת ה' - "והנה אנוכי עמך ושמרתיך. ואחרי הכל: "ויירא יעקב מאד" וחכמינו שאלו קצרות ונמרצות -

"למה נתיירא ?"

והנה אחת התשובות, כפי שהיא ניתנת על-ידי האגדה:

"ויירא יעקב מאד" - אמר, שמא יגרום החטא אמר : כל השנים הללו הוא (עשו) יושב בארץ-ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל?!

כל השנים הללו הוא יושב ומכבד הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכוח כיבוד אב ואם?! ללמדך שגדול כוח כיבוד אב ואם כתלמוד תורה, שנאמר : כי הוא חייך ואורך ימיך; ובכיבוד אב ואם נאמר "למען יאריכון ימיך", ללמדך שכל המכבד אבי ואמו מובטח לו שהוא בן העולם הבא אף-על-פי שאינו בן תורה...

ומעשה היה ברבי יהושע בן אולם, שנראה לו אליהו בחלום ואמר לו: שמה בלבך שאתה ונינוס בן כפר קמטור הקצב, ראה מושבך ומושבו שווים וחלקך וחלקו שווים בגן עדן. כיון שנעור משנתו חשב בלבו: אוי לו לאותו האיש; שמיום שנולד, תמים היה ביראת קונו, ולא היה לו עמל אלא בתורה, ולא הלך ד' אמות בלא ציצית ובלא תפילין, והיו לו שמונים תלמידים והיו שוקלים מעשי ותורתי עם קצב אחד. בשבועה לא אשב ולא אכנס לבית- המדרש עד שאלך ואמצא אותו הקצב שהוא חברי בגן- עדן.

מה עשה? הלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ושאל בשם האיש ובשם עירו, כיון שנכנס לעירו שאל בשבילו. אמר להם: היכן נינוס? אמרו לו כל בני העיר : אדוננו, מה אתה מבקש אותו האיש? אתה צדיק ונזר ישראל, ותשאל עליו?! אמר להם: מה מעשיו? אמרו לו: שב וסעוד אתה ותלמידיך, שאתם עייפים מטורח הדרך, שאותו נינוס קצב הוא, מה אתה צריך לו? אמר להם : העבודה, לא אוכל כלום אני ותלמידי עד שתראו אותו לי. מיד שיגרו בשבילו. אמרו לו : רבי יהושוע. משגר בשבילך. אמר להם : מי אני ומי אבותי שר' יהושע, אור ישראל, משגר בשבילי. אמרו לו: עמוד ולך עמנו.

חשב בעצמו, שהם מלעיגים עליו. אמר להם: לא אלך. חזרו אצל ר' יהושע אמרו לו: אי אור עינינו, כבר הלכנו ובעט בנו. מיד עמד רבי יהושע הוא ותלמידיו והלכו אצלו. מיד בא ונפל לפני רבי יהושע. אמר לו : אדוני, מה היה בי ; ומה יום מיומיים שאתה מבקש אותי? אמר לו : דבר לי אליך. אמר לו: אדוני, אמור. אמר לו: מה מלאכתך? אמר לו: קצב אני, ויש לי אב ואם זקנים, ואינם יכולים לעמוד ולא לישב, ואני מלבישן ומאכילן מוחרצן בידי, מיד עמד רבי יהושע ונשקו על ראשו.

אמר לו: בני, אשריך ומה נעים גורלך, ואשרי חלקי שזכיתי להיות חברך בגן- עדן. הא למדת כמה גדול שכר כיבוד אב ואם. לפיכך היה מתירא יעקב מעשו, לפי שהיה זהיר בכבוד אבותיו.

בתוך: בשדה חמד, א-ב תשמ"ג, עמ' ‎9-10.