המילה גר היא מהשורש "גור" שמשמעו במקרא יושב בחוץ לארץ - מולדתו "גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית ט"ו, י"ג) כי גר היית בארצו (דברים כ"ג, ח') משה קרא את שם בנו גרשום כי אמר, גר הייתי בארץ נכריה (שמות ב', כ"ב) אפילו בן שבט אחד, שהתיישב בנחלת שבט אחר נקרא גר (דברי הימים ב' פרק ט"ו, פסוק ט') נאמר: ויקבץ את כל יהודה ובנימין והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון ואינו אומר שאסף את כל תושבי יהודה ובנימין ביהדות משמעות המילה גר שנכרי התגייר וקיבל עליו עול תורה ומצוות והוא נקרא גר צדק מדברי אבימלך לאברהם (בראשית כ"א, כ"ג) "ועתה השבעה לי באלו קיים הנה, אם תשקר לי ולניני ולנכדי, כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי, ועם הארץ אשר אתה בה, אנו רואים, שלא הירשו לבני ארץ אחרת להתיישב בארץ לא-להם, ואבי-מלך עשה חסד עם אברהם, שנתן לו לגור בארצו, שאמר לו: "הנה ארצי לפניך כטוב בעיניך שב" (בראשית כ', ט"ו) גם בימינו המהגר מארצו לארץ אחרת רואים אותו כזר. ואילו תודתנו מזהירה אותנו לא לצער את הגר בשלושים וששה מקומות ויש אומרים בארבעים וששה מקומות (בבא מציעא נ"ט, ב') והמאנה (המצער) את הגר עובר בשלושה לאווין והן: "וגר לא תונה" (שמות כ"ב, כ"ד) "כי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו" (ויקרא י"ט, ל"ג) "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כ"ה, י"ז) והלוחצו (דוחקו) בעניני ממנות עובר על "וגר אל לא תונה ולא תלחצנו (שמות כ"ב, כ') וגר לא תלחץ (שמות כ"ג, ט') ולא תהיה לו כנושה (שמות כ"ג כ"ד) (בבא מציעא נ"ט, ב') ז"א שני לאוין נוספים על הסליחות משום, שבשעה שהתגייר הרי הוא נכלל בלאו של: לא תונו איש את עמיתו", אהבת הגר, שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצוות עשה, אחת מפני שהוא בכלל רעים" ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח) ואחת משום, שהוא גר והתורה אמרה: "ואה-בתם את הגר" (דברים יפ, י"ט) ציווה על אהבת הגר כמו שציווה על אהבת עצמו, שנאמר: ואהבת את ה' אלוקיך (דברים ו', ה') הקב"ה בעצמו אוהב גרים, שנאמר: "לאוהב גר' (דברים ה, י"ח) (רמב"ם הלכות דעות ו', ד') חז"ל המגלים לנו נסתרי התורה לפירושה סוברים שימי תנועת הגרות הם. כימי דברי ימי עמנו כי, לדעתם אבותינו גיירו עובדי ע"ז וקירבום למקום. באברהם נאמר: "ויקח אברהם את אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו, ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית י"ב, ה') אילו הגרים, שגיירו, אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, נאמר אשר עשו ולא אשר גיירו ללמדך, שכל מי שהוא מקרב את הגר כאילו בראו. גם יצחק גייר עובדי ע"ז, כתוב: וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען" (בראשית ל"ז, י"ח) בארץ מגורי אביו" פרשו באיזורים, שגייר אביו כי נאמר כבר בפרק - ל"ה פסוק כ"ח "ויבא יעקב אל יצחק אביו, ממרא קרית הארבע" ואין בתורה פסוק או מילה נוספת לאותו נושא, שאינו מלמד אותנו מעשה נסתר באותו עניו בו מדברת התורה. יעקב גייר גרים, שנאמר: ויאמר יעקב אל ביתו לאל כל אשר עמו, הסירו את אלוהי הנכר אשר בתככם (בראשית ל'ה, ב') מהחזרה "ויחל כל אשר עמו" אחר הנאמר אף ביתו לומדים חז"ל, שאילו הם גרים מעובד, אלילים ולא ממשפחתו (בראשית רבה פ"ד ב') כשפנה יהודה לתמר "הבה נא אבא אליך" (בראשית ל"ח, ט"ז) אמר לה שמא נכרית את? אמרה לו גיורת אני (סוטה ח', ב') התהליך של התגיירות נמשך בכל התקופות הערב רב, שעלה עם ישראל ממצרים נחשבו - לפי רש"י - כגרים שמשה גייר במצרים לפני יציאת מצרים, בחטא-העגל אמר ה' למשה: לך רד, כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצדים" (שמות ל"ג ז') מפרש רש"י עמך זהו הערב-רב, שקיבלת וגיירתם. בכיבוש הארץ ע"י יהושע שלח יהושע לארץ ישראל שלוש פרוזדגמאות (פקודות) עד (לפני) שיכנסו ישראל לא"י הרוצה להפנות יפנה, להשלים ישלים לעשות מלחמה יעשה (ויקרא רבה י"ז, ו') יש להניח, שהחלק אשר השלימו התגיירו כי בכל ברית אשר משה או יהושע כרת עם ישראל שותפו הגרים, בערבות מואב כשמשה לפני הסתלקותו כורת ברית עם ישראל לקיים את התורה הוא משתף את הגרים: טפכם נשיכם וגרך אשר בקר מחניך (דברים כ"ט, י') יהושע בכיבוש הארץ הקהיל את העם לקרוא לפניהם את הברכות והקללות כפי שנצטווה ע"י משה (דברים כ"ז) שיתף את הגרים, "וכל ישראל לזקניו ושוטריו ושופטיו עמדים מזה ומזה לאדונו נגד הכהנים הלויים נושאי הארון ברית ה' כגר כאזרח" (יהושע ח', ל"ג) "לא היה דבר מכל אשר צוה משה, אשר לא קרא יהושע, נגד כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההולך בקרבם" (שם פסוק ל"ה) בימי השופטים אנו יודעים על רות המואביה שהתגיירה באמרה "עמך עמי ואלוהיך אלוהי (רות א', ט"ז) בימי דוד נתגיירו ק"נ אלף, שנאמר (ב' פרק ב' פסוק ט"ז) ויספור שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ-ישראל אחר הספר אשר ספרם דוד אביו ויצאו מאה וחמשים אלף ושש מאות (במדבר רבה ח', ד)

בתקופת שלטון החשמונאים היתה מגמה לגייר את האוכלוסיה של השטחים, ששחררו או כבשו. יוחנן הורקנו ששלט מ ‎135 - 104 לפה"ס חייב את האדומים להתגייר. אריסטובלוס, שמלך ביהודה בשנים ‎63-67 לפה"ס כפה את הגיור על התושבים הנכרים, שישבו בצפון הארץ. מעשה הגיור המפורסם ביותר הוא של בית המלכות בחדיב באמצע המאה הראשונה, יש להניח, שיחד עם המלכה הלנה לבניה התגיירו גם בני עמם או לפחות חלק מעמת. חז"ל התייחסו באהדה רבה לכל גר שהסתפח לעם ישראל, הם רואים חטא בהמנעות לקבץ גרים אמר ר' יוחנן מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים, מפני שהפריש (שמנע) בני-אדם להכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: "ויאמר מלך סדום אל אברם" תן לי הנפש והרכוש קח לך" (בראשית י"ד, כ"א) ואברהם הסכים. ושערי ישראל פתוחים לקבלת גרים. אין הקב"ה פוסל לבריה אלא לכל (את כולם) הוא מקבל השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש להכנס יכנס, כנאמר (באיוב ל"א ל"ב) "בחוץ לא ילין גר' ובנותיהם, שנולדו אחר גיורם נישאות לכהן שנאמר "ונלוה הגר אליהם ונספחו על בית יעקב" (ישעי' י"ד, א') לאין נספחו אלא כהונה, שנאמר: "ספחני נא אל אחת הכהונות (שמו-אל א' פרק ב', פסוק ל"ב) שעתידין נכדיהם לאכול מלחם הפנים לפי שבנותיהן נישאות לכהונה (שמות רבה י"ט, ד') והם-הגרים חביבים להקב"ה כחיבתו של ישראל, שנאמר בישראל: אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א', ב') וניחמת בגר: ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה (דברים י' י"ח) הקב"ה שומר עליהם כשם שהוא שומר על ישראל, בישראל נאמר ה' שומרך (תהלים קכ"א, ה') ה' ישמור צאתך (שם פסוק ח') גם בגר נאמר "ה' שומר את גרים" (תהילים קמ"ו ט') ולא גר, צדק בלבד אוהב ה' אלא גם אותם גרים, שהתגיירו לא לשם שמושו תובע מה' את עלבונם ורב את ריבם. בימי דוד המלך בשנות הרעב, בשל חטאו של שאול, שהרג את הגבעונים "ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם? ובמה אכפר (שמואל ב' כ"א, ג') דרשו הגבעונים, שינתן להם שבעה אנשים מבניו שאול ויתלו אותם, ככפרה על מעשה שאול בגבעונים, ודרישתם נתמלאה, והגבעונים. הרי נתגיירו מפחד של ישראל בעת כיבוש הארץ. (יהושע ט') כשראו אומות העולם את התלויים שאף מה חטאם של המוקעים? ענו להם: אבותיהם של התלויים פשטו ידיהם בגדים גרורים, שאלו מה טיבם? אמרו להם אלו הגרים שנתגיירו בימי יהושע. אמרו אומות העולם אם בשביל גרודים הללו עשה הקב"ה דין לבני מלכים של ישראל בהדיוטות מאכ"ו ודאי אין אלוה כאלוהים ואין אומה כאומתה לאין לנו להידבק אלא באומה זו שאלוהיה גדול - מכל האלוהים, מיד נתגיירו הרבה גרים מילחה"ע באותה שעה (במדבר רבה ח', ד') חז"ל רואים ברכה בהצטרפות גרים לעם ישראל בדייקם בתורה המצווה: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'... עד עולם (דברים כ"ג, ד) פסקו מואבי ולא מואביה ולכן נתקבלה רות המואביה לעדת ישראל. ר' יוחנן ור' אליעזר - אמוראים בדור השלישי - סוברים: שלא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא, שיתווספו עליהם גרים (פסחים כ"ג א') רב אשי - אחרון האמודאים - מרחיק לכת ואומר: מזלם ד'א נשמותיהם של הגרים עמדו בהר סיני (שבת קמ"ו, א') אחדים מגדולי ישראל מוצאם מאומה אחרת, שאבות אבותיהם התגיירו ר' מאיר אחד מגדולי התלמוד היה מבני בניו של ניריו קיסר (גיטין נ"ו א') שמעיה לאבטליון (הזוג הרביעי מחמשת הזוגות) מוצאם היה מסנחריב בני בניו של המן (סנהדרין צ"ו ב') כבודם היה גדול בקרב העם, מסופר: מעשה בכהן גדול אחד, שיצא מבית המקדש ביום הכיפורים אחרי העבודה והלכו כל העם ללוותו, עברו שמעיה ואבטליון הניחו את הכהן הגדול והלכו אחריהם (יומא ע"א, ב') חכמינו משווים את הגר הגדול בתורה לכהן הגדול, הם מסתמכים על הכתוב: "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח, ה') משלא נאמר נאמר כהנים לוויים ישראלים אלא אדם מלמד, שאפילו גוי המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול (במדבר רבה י"ח, ט"ו).

חז"ל מטיפים לקרב את הגר ולחבבו, הם העריכו מאוד את עוז רוחו של הגר לעזוב את עמו מולדתו ומשפחתו ולהצטרף לעם ישראל. על השאלה מדוע ה' אוהב את הגרים במשל למה הדבר דומה למלך שהיה לו צאן (עדר) היתה יוצאת (בבוקר) בעודה (לשדה) לרעות ונכנסת בערב (לדיר) כן בכל יום, פעם אחת נכנס צבי אחד עם הצאן, הלך לו אצל העזים היה רועה עימהם, נכנסה הצאן לדיר נכנס עימהם, יצאה הצאן למרעה, יצא עימהן. אמרו למלך הצבי הזה מלווה עם הצאן והוא רועה עימהם, כל יום ויום יוצא עימהם ונכנס עימהם. היה המלך אוהבה בזמן שהוא יוצא היה מפקד (מצווה לבחור) מירעה יפה לרצונו, לא יכה אדם אותה הזהרו בו ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר (המלך) להם תנו לו ישתה, היה אוהבו הרבה, אמרו לו מורי כמה תיישים יש לך, כמה כבשים יש לך, כמה גדיים יש לך ואין אתה מזהירנו ועל הצבי הזה בכל יום ויום אתה מצווני אמר להם המלך: הצאן רוצה ולא רוצה כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ובערב לבוא לישון בתוך הדיר, הצביים במדבר הם ישנים אין דרכם להכנס לישוב בני אדם לא נחזיק טובה לזה, שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר, כך אין אנו צריכים להחזיק טובה לגר? הניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו לכל אומות העולם ובא לו אצלנו, לכן הרבה עליו שמירה שהזהיר - הקב"ה - את ישראל, שישמרו עצמם מהם, שלא יזיקו להם "ואהבתם את הגר" וגר לא תונו (במדבר רבה ח', ב').

חז"ל ידעו את נפשו של הגר הנפגע מכל הערה שמעידים לו לכן אמרו, שאין הזכיר לגר את מוצאו ואת עברו אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך, שנאמר: "וגר לא תונה" (בבא מציעא נ"ח, ב') גר שבא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה (בבא מצי עא נ"ח, ב) אם קובלנא בפיו של הגר אין לדחותו בקש וראה בזו השפלה, אלא יש לשמוע אותו בכובד ראש ולהשיב לו תשובה שתניח את דעתו. עקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר ואמר לו הזוהי החיבה שחיבב הקב"ה את הגר, שיתן לו לחם ושמלה (ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה דברים י') כמה טוויסין וכמה פסיונין אית (יש) לי ואפילו עבדי לא משגיחין עליהן, אמר לו ר' אליעזר וכי קלה היא בעיניך? שביקש בו אבינו מתחילה, שנאמר (בראשית כ"ח) ותתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" דבר קל הוא בעיניך, תשובת ר' אליעזר לא הניחה את דעתו הלך אל ר' יהושע וחזר על שאלתו אמר לו ר' יהושע משמעות הפסוק היא גר שנתגייר לשם שמיים זכה למשואין מבנותיו לכהונה, לחם זה לחם הפנים ובגד אלו בגדי כהונה (קוהלת רבה ז', כ') ונחה דעתו של עקילס הגר. שנכדיו יוכלו להיות כהנים, אפילו כהן, גדול, אלמלא אורך-רוח-טובה של ר' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו (שם).

גר תושב

גר תושב הוא בן עם נכרי שלא התגייר אלא קיבל עליו בפני שלושה (בית-דין) לקיים שבע מצוות בני-נוח, שהן: דינים, ברכת השם, עכו"ם, שפיכת-דמים, גזל אבר מן החי (ע"ח ס"ד, ב') והניח מחסידי אומות העולם, פרט לשבע המצוות אינו חייב באף מצווה והנאמר בשמות כ', ו' - ויום השביעי שבת לה' אלוקיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך אמתך ובהמתך וגרך אשד בשערך, שהניח גר תושב הכוונה שהישראלי לא יעביד אותו בשבת, אבל מותר לו לעשות מלאכה בעצמו, יש סוברים שהגר תושב מוגבל בהיתר עבודתו בשבת: ואילו הן הדעות בנדון (במסכת כריתות ט', א') גר תושב מותר לעשות מלאכה (בשבת) לעצמו בישראל בחולו של מועד (דבר האבד) ר עקיבא אומר בישראל ביום טוב (אוכל נפש) ר' יוסי אומר גר תושב עושה בשבת לעצמו כישראל בחול. התורה מזהירה אותנו במיוחד לא לקפח את הגר תושב, וכי יגור אתך גר בארצכם, לא תונו אותו, כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצריים (ויקרא י"ט, ל"ג-ל"ד) האבן-עזרא מנמק את הצווי הנ"ל: למנוע קיפוחו של הגר תושב, שהוא רגיש מאוד ורואה את עצמו נחות וחלש מהכוח השולט, ואלה דבריו: כאשר (כשם) שהזהרתיך לכבד את הזקן הישראלי בעבור שאין לו כוח כך אזהירך על, שכוחך גדול מכוחו, שהוא בארצך בראשותך. "לא תטה משפט פר' וגו' (דברים כ"ד, י"ד) בעת הריב (הטענות) הזהר באלה שלא יסתתמו טענותם מפני שפלותם (ספורנו) ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה (דברים כ"ח, י"ט) הזכיר הגר גם יתום והאלמנה כי אם יטה הדיין משפט אחרים יערערו עליו, ואילו הגר היתום והאלמנה אין להם כוח (א"ע) כל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה (חגיגה ה', יח') גר תושב נהנה ממתנות עניים מפני דרכי שלום, כל גר האמור במתנות עמים אינו אלא גר צדק, שהרי נאמר במעשר שני: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר לתת ללוי לגר ליתום לאלמנה ויאכלו בשעריך ושבעו (דברים כ"א, י"ב) מה הלוי בן ברית אף הגר בן-ברית (רמב"ם הלכות מתנות עניים א', ט') אבל אין מונעים מהם (לקט שכחה ופאה וכו') אם גר תושב עובד אצל יהודי אסור להלין שכרו: גר תושב יש בו משום "ביומו תתן שכרו" (בבא מציעא קי"א, ב') גר תושב מתיישב במקום שפרנסתו מצוייה, שנאמר במקום אשר יבחר (דברים כ"ג, י"ז) אם כי הכתוב מתייחס לעבד, שיברח מאדוניו לומדים מהמילים "אשר ינצל אליך" לרבות גר תושב (ספר, דברים כ"ג י"ז) אבל לא בעיר ספר שמא ימסרו את העיר לידי האויב ולא בירושלים כי כתוב בשעריך (רמב"ם בית הבחירה ז', י"ד) אין לישבם באיזור מיוחד אלא ביחד עם בני ישראל, ככתוב "עמך ישב" אם אינו מתאקלם במקום מושבו יש להעבירו למקום טוב יותר, ככתוב "כתוב לו" (מלכי"ם) ומותר למכור לו קרקע במקום מושבו (ספר החינוך מצווה צ"ד) אם הוא מעיר הערה על התנהגות לא יפה בחברה בה הוא יושב אין לענות לו וכי עמך נוהג אחרת. יש לנהוג עם גר תושב בדרך ארון בגמילות חסדים, לברכו בשלום ולהתייחס אליו בכבוד (רמב"ם הלכות מלכים י', י"ב) אנו מצווים לעזור לגר תושב, אם הוא טובע או נפל עליו גל עלינו להתאמץ בכל כוחתנו להצילו, אם חלה חייבים לטפל בו ולרפאותו שנאמר: כי ימוך אחיך למטה ידו והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך", (ויקרא כ"ה, ל"ה) ואם לו כסף יש לרפאותו בחינם (פסחים כ"א, ב. רמב"ן ויקרא כ"ה, ל"ו, רמבם הלכות ע"ז י', ב')

בתוך: בשדה חמד, אדר-ניסן תשמ"ז, עמ' ‎218-221.