- עיון במקורות מימי התלמוד ותקנות קהילות
מאז "נחקק" - "חוק חינוך חובה" בעם ישראל ע"י ר' שמעון בן שטח כמובא בירושלמי מסכת כתובות פרק ח' הלכה י"א:
"שיהו התינוקות הולכין לבית הספר" וכמאה וחמישים שנה אחריו תיקן וביסס ר' יהושע בן גמלא אחד מן הנהנים הגדולים סמוך לחורבן בית שני המובא בגמרא[1] חוק זה: -
"ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותו כבן שש כבן שבע".
נושאי חינוך רבים העסיקו את המלמדים הן בתחומי תכנים-לימודיים, דרכי ואמצעי-הוראה והן בתחומי ארגון החינוך מינהל החינוך, רבים הם הנושאים והשאלות שנידונו. ונעלמו מאתנו ורבים אחרים פזורים במשנה בתלמוד ובמדרשים כאמירות, סדרים, תקנות, הצעות.
מענינו של מאמר זה להציג ולדון בשאלה מהו מספר התלמידים הרצוי למלמד, מי קבע את המספר, מה הינחה את המלמדים או אלה הממונים עליהם לקביעת מספר הלומדים, האם יש קשר בין מספר הלומדים לבין החומר הנלמד, מהו המכנה המשותף לקבוצת הלומדים, גיל, חומר לימוד, מקריות ובלבד שיהא מספר מסויים. מה מספר הלומדים שתבע חלוקה לשתי קבוצות, האם היה קשר בין שכר המלמד למספר הלומדים ולחומר הלימודים.
כאמור התייחסות לשאלות הנ"ל תהא על בסיס מקורות מימי התלמוד, שם מופיעה לראשונה התייחסות בנושא דינן דרך פרשנות תקנות וסדרים בקהילות שונות. אגב, כאן המקום לציין שהמושג כיתה אינו בנמצא במקורות, המובאים להלן במשמעות הרווחת בימינו, וכנראה שימושו במשמעות זו של ארגון החינוך היא חדשה.
מספר התלמידים למלמד
המקור הראשון שבידינו המתייחס לשאלה זו הוא התלמוד, דברי רבא שהיה מגדולי אמוראי בבל דור רביעי בנו של האמוראי רב יוסף בר חמא וחברו של אביי, רבים מאמרותיו, דעותיו ועצותיו בתחום החינוך פזורים בתלמוד לנושאינו[2]:
"אמר רבא סך מקרי דרדקי עשרין וחמישה ינוקי ואי איכא חמשין מותבינן תרי ואי איכא ארבעין מוקמינן ריש דוכנא ומסייעין לה ממתא".
רש"י לנ"ל מפרש: -
"סך מקרי דרדקי:- מנין תינוקות הראויין למלמד אחד".
דהיינו זו כותרת-הנושא לקטע, ולמשמעות תפקידו של "הריש דוכנא" מפרש רש"י:
"ריש דוכנא, שומע עם התינוקות מפי המלמד וחוזר ומשגירו בפני התינוקות ואותו ריש דוכנא נוטל שכר".
מדברי רש"י אנו למדים
א. תפקידו של ריש דוכנא לשמוע עם התינוקות מפי מלמד ואח"כ חוזר ומשנן להם.
ב. הריש דוכנא (המורה המסייע) מקבל על תפקידו שכר.
התוספות לדברי הגמרא מבהירים שאם יהיו "פחות מכאן" (פחות מארבעים לומדים המחייבים צרוף מורה מסייע) "אין בני העיר יכולין לכוף זה את זה להשכיר להם מלמד". רבנו אשר מתייחס אף הוא לשאלה ומה אם יהיו פחות מארבעים לומדים האם יש חיוב בריש דוכנא? וזו לשונו - "אמר רבא סך מקרי דרדקי עשרים וחמישה ינוקי אי איכא חמשין מותבינן תרי ואי איכא מ' מותבינן ריש דוכנא ומסייעין לה ממתא אבל עד מ' אין צורך ריש דוכנא ומארבעים עד חמישים יספיק בריש דוכנא".
רבנו גרשום מתייחס לשכרו של הריש דוכנא וזה אינו מנוכה משכרו של המלמד וזו לשונו -
"ריש דוכנא: ממונה תחתיו ער שיסייע לו ללמוד הנער, ואין מנכין לו לרב משכירותו כדי לשכור אותו ריש דוכנא אלא מסייעין לה ממתא הצבור שוכרין אותו ריש דוכנא".
מהי המשמעות לקביעת המספר עשרים וחמישה תלמידים למלמד אחד?
לשאלה זו מתייחס המרש"א - (חידושי הלכות אגדות):
"סך מקרי דרדקי כה ינוקי וכו' - וסימנך כה תברכו את בני ישראל אמור להם"
"כה" = 25 "תברכו... אמור להם" אמור להם לכה - להלכה פסק הרמב"ם[3]
"עשרים וחמישה תינוקות למדים אצל מלמד אחד.
היו יותר על חמישה ועשרים עד ארבעים מושיבין עמו אחר כדי לסייעו בלימודן. היו יותר על ארבעים מעמידין להם שני מלמדי תינוקות".
שונים דברי הרמב"ם מדברי רבא נראה זאת:
| דברי רבא כפי סדר כתיבתם בגמרא: | דברי רמב"ם כפי סדר כתיבתם: |
| א. אמר רבא, סך מקרי דרדקי עשרין וחמישה ינוקי. | א. עשרים וחמישה תינוקות למדים אצל מלמד אחד. |
| ב. ואי איכא חמשין מותבינן תרי. | ב. היו יותר על ארבעין מעמידין להם שני מלמדי תינוקות. |
| ג. ואי איכא ארבעין מוקמינן ריש דוכנא ומסייעין לה ממתא. | ג. היו יותר על חמישה ועשרים עד ארבעין מושיבין עמו אחר כדי לסייעו בלימודן. |
כאמור נשים לב לסדר הדברים הוא שונה ולכך לא נתייחס בדיון זה.
כן נתייחס לשוני: מינוי ריש דוכנא - לדברי רבא: ארבעים לומדים - רמב"ם: יותר מעשרים וחמישה.
ולגבי קבוצת הלומדים -
רבא: אם יש חמישים ממנים שני מלמדים.
רמב"ם: היו יותר מארבעים ממנים שני מלמדים.
מרן ר' יוסף קארו פוסק בעקבות הרמב"ם וזו לשונו[4] -
"כה תינוקות מספיק להם מלמד אחד היו יותר על כה עד מ' מושיבין אחר לסייעו היו יותר מארבעים מעמידים שניים".
הרמ"א באמצע הלכה הנ"ל מוסיף לאחר "היו יותר על כה עד מ' מושיבין אחר לסייעו" הבט של חובת בני העיר ביחס לשכר המלמד והחובה לשכור מלמד או לא לשכור ואלה דבריו:
"הגה, ואפילו שכרו הקהל מלמד לכל תינוקות סתם הוא מושיב אחר לסייע בעדו והם יתנו לו שכרו, יש אומרים דאם אין בעיר כה תינוקות אין בני העיר חייבים לשכור להם מלמד. ויש אומרים דאפילו בפחות מזה חייבים".
ענין הריש דוכנא מקבל הבט מענין בפרוש "באר הטב" לרב זכריה מענדיל לדברי השו"ע לעיל וזו לשונו:
"לסיעו: הרא"ש והטור פרשו דעד ארבעים אין צורך אחר לסייעו ומארבעים עד חמישים צריך אחר לסייע, וחמישים צריך שני מלמדים".
הטעם לקביעת המספר הוא לפי בעל ה"באר הטב".
"ונראה שהולכין בזה אחר המלמד ואחר הנערים ואם לומדים מעט או הרבה והכל לפי הענין ש"ך".
הרב צבי הירש אייזענטאט בעל הפרוש "פתחי תשובה" על השו"ע ביחס למה שהבאנו לעיל כותב ביחס לקבעת מספר הלומדים למלמד אחד או שניים כך:
"דאפילו בפחות: עיין בתשובת אמונת שמואל סימן כו שהכריע כסברא הראשונה אך כתב דנ"ל דשיעור כ"ה תינוקות לא היה שייך רק בדורות התלמוד משא"כ בדורות הללו שנתמעטו הלבבות וא"א למלמד אחד בסך כה. והלואי שיצא ידי חובתו בסך עשרה וכ"ש י"ב פשיטא דהיא בדורותינו ככ"ה בזמן התלמוד ולכן הורה בישוב אחד שהיה בו ששה ב"ב ויש להם כעשר" או י"ב נערים ואינם רוצים לשכור להם מלמד דיכולים לכוף זא"ז ע"ש."
להלן הקטע במלוא משו"ת "אמונת שמואל" להגאון ר' שמואל קוידנובר שנדפס ראשונה בפפצ"מ תמ"ג[5] : "ישוב אחד שיש בו כמו ששה בעלי בתים ויש להם כעשרה או כי"ג נערים שצריכים למלמד ואינם רוצים לשכור להם מלמד, ואחר מהם תבע לחמשה מהם לדין שישכרו מלמד לבניהם, שילמד עמהם ששה שעות ביום, ואחרים אינם רוצים - הדין עם מי? נראה לי השיעור כה לא היה שייך כי אם בדורות התלמוד מה שאין כן בדורות הללו שהלבבות כמחט של סדקית ונתמעטו הלבבות.
"בעו"ה פשיטא דסק כ"ה אי אפשר למלמד אחד והלואי שיצא ידי חובתו בסך עשרה וכל שכן י"ב פשיטא, דהוה בדורותינו בכ"ה בזמן חכמי התלמוד.., ועל זה פסקתי והוריתי דמחוייבים לשכור להם מלמד לבניהם..."
כאמור במרוצת הדורות בקהילות שונות העסיק נושא זה את ראשי הקהילה. להלן נציג מבחר של הסדרים, תקנות, הגבלות וסייגים הן על מספר הלומדים המיטבי למלמד אחד, מתי יש לקחת לו עוזר, מי משלם וכמה, מה היה הבסיס להרכב הלומדים ולשבצם לקבוצה לומדת. טעם מענין להגבלת מספר הלומדים בשל שעבוד הגולה שיכול להטריד את הלומדים להלן[6] : "חוק שישי, שלא יקבלו המלמדים יותר מעשרה תינוקות בענין אחד, ואע"פ שאמרו חכמים (בבא בתרא כ"א א') מקרי דרדקי כ"ה ינוקי דווקא בארץ ישראל דאוירא מחכים ובזמן שישראל שרויין על אדמתם וידם תקיפה, כי נפש החופשית היא גבוהה ומזקה וזכה וצלולה ויכולה לקבל שכל ומדע על שאינה משועבדת לזולתה, ונפש אשר משועבדת היא שפלה וחלשה ויבישה ואינה יכולה לקבל שכל ומדע, על שהיא משועבדת לאדונים קשים ועצי פנים, וכל יגיעה ועמלה הולך לאיש אשר לא עמל בו, טרודה בהתמד בעבודות קשות, ומפילין עליה אימה ופחד והאימה מסלקת החכמה, על כן נזהרו המלמדים שלא לקבל לפניהם למעלה מעשרה תינוקות, וסמך לדבר אלוקים ניצב בעדת אל (תהילים פ"ב א') ועדה עשרה.
וכאשר עשו חכמים חיזוק וסייג לדבר תורה כן עשו הגאונים סייג בכל דברי חכמים".
מתוך תקנות הקהילות בקאשטיליא שנתקנו בשנת הא' קצב 1432 נכתב[7] : "עוד, בשביל שהוא מן הדין שמלמד התינוקות לא יקבל ללמד יותר מעשרים וחמשה תינוקות רק אם יש ריש דוכנא שיעזור ללמדם, אנו מתקנים ששום מלמד לא יוכל לקבל יותר מעשרים וחמשה תינוקות ללמדם מקרא אבל אם ימצא מסייע ללמדם כדין התלמוד יוכל לקבל עד ארבעים תינוקות ואם יש בקהל יצ"ו חמישים תינוקות יהיו מחוייבים להחזיק שני מלמדים וכמשפט הזה יהיה אם יש יותר מארבעים תינוקות".
במכתבו של החכם הקראי יצחק בן יצחק מלוצק אל אברהם השופט של הקראים בטרוקי נכתב[8] :
"והושיבו אותו באותו בית המדרש שהיה יושב המנוח מהר"ר שמואל (ר' שמואל זה נפטר בחודש שבט תקי"ד) ומלמד שם כשלושים תלמידים ויותר ושכרו לשנה אחד עשר אדומים מטבע שלנו".
כאן אנו קוראים שלושים תלמידים ויותר!
ומתוך מכתב שנשלח לירושלים בשנה שפה ע"י חכם איטלקי[9] :
"יש בת"ת תקנות יפות: ראשונה, יש רשות לכל אדם ליכנס שם ללמוד הלכות כל היום מבלי שיפרע מלמד, כי שבעה מלמדי קטנים נמצאים שם תמיד וכל אחד מהם עשרים תלמידים בקרוב ונוסף להם רב אחד מלמד הלכות לאנשים..."
בשו"ת "משפט צדק" לר' מאיר בר' שם טוב מלמד, חי במחצית השניה של המאה הרביעית לאלף זה[10], מובא שטר התקשורת בין המלמד והורי התלמידים: המחייב את המלמד לא לקחת תלמידים יותר ממה שנקבע.
"בראותו שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות על זה הוזקקנו אנו החתומים מטה... וכמו כן בכלל השבועה הנ"ז קבל עליו החכם הנזכר שלא יהיה רשאי לקחת עוד תלמיד אחד זולת ששה תלמידים ולא יותר אפילו שיתנו לו אלף לבנים בחודש... ואלו התלמידים... היה זה יום ה' ר"ח אייר השע"א (1611) ליצירה..."
הוסכם ונחתם אך ורק על ששה תלמידים ולא יותר אף אם ישלמו לו סכום נכבד ושמות ששת התלמידים מוזכרים.
תופעת ריבוי תלמידים על מנת להשתכר סכום גדול כנראה רווחה, ולכן תיקנו בקהילה הגבלות וסייגים בפנקס דובנא - חול המועד סוכות תך אלף 1741 [11]:
"בהיות כי נעשה מלאכת ה' רמיה בהני מקרי ומתני ינוקי דלא גרסי ולא דייקי שפיר עושים הכל לשם ממון, עושים סלסול בעצמם להרבות בשכרם ולרבות תלמידים יותר מדאי ואינם יוצאים ידי חובתם נגדם, שאין גדיים אין תיישים... בכן באנו למגדר מלתא ועשינו תקנה ביניהם: אותן המלמדים גמרא עם פ' התוספות אין להרבות התלמידים יותר מעשרה וחלף עמדתו יהיה משכורתו חמשה עשר אדומים ל"זמן" ולא יותר.
ואותן המלמדים גמרא לבד יהא להם חמשה עשר תלמידים ומשכורתם יהיה שני מאות זהובים ולא יותר.
וסך מקרי דרדקי יהי חמשה ועשרים תלמידים משכורתו יהי מאה וחמישים זהובים ולא יותר חלילה חולין למלמדים להרבות בתלמידים..."
מספר המסעות של ר' משה האיטלקי בשנת ה"א רפ"א, בדף כ"א ע"ב מספר ר' משה על ביקורו בדמשך ואומר[12]: "שם כמו חמש מאות בעלי בתים, יש ג' בתי כנסיות בנויים ביופי והדורי... בכל אחד חכם אחד אשר קורא להם מעט מיימוני בכל יום בבוקר אחר התפלה... ואין שם ישיבת תלמוד מתלמוד, רק מקרי דרדקי כל אחד לוקח שלושים וארבעים תלמידים."
ובמכתב של ר' שלמה שלומל בר' חיים מינשטריל, שעלה ממדינת מיהרון לא"י בשנת שסג, מתאר את קהילת צפת ובה כארבע מאות תלמידים ועשרים מלמדים - ששכרם משולם ע"י קהילה עשירה בחו"ל[13] :
"ובאתי לארץ הקדושה פה צפת תוב"ב שבגליל העליון חול המועד של סוכות שס"ג לפ"ך לשלום, ומצאתי קהילה קדושה פה צפת כי היא עיר גדולה לאלוקים עיר מלאה תושיה קרוב לשלוש מאות רבנים גדולים, כולם חסידים ואנשי מעשה, ויח' ישיבות מצאתי בצפת תובב' וכ"א בתי כנסיות ובית מדרש גדול, ובתוכו קרוב לארבע מאות ילדים ונערים ועליהם עשרים מלמדים שמלמדים אותם בחינם מבלי קבלת פרס מתלמידים שנמצאים עשירים בקושטנטינא שפורעים שכירות המלמדים..."
מספר התלמידים למלמד נקבע עפ"י רמת קושי החומר
הרכב הכתה ומספר תלמידיה כמקובל מתבסס ש כך שיהיו הלומדים בני גיל אחד - שנתון אחד, אף אם הפער ביכולת ובידע הוא שונה, ומספר התלמידים כפי שנקבע בהוראות בימים עברו התחשבו ראשי הקהילה ברמת היכולת ורמת חומר הלימוד:
בתקנות החברה "מגדלי יתומים" שנוסדה בפיורדא שנת תקכ"ג[14] :
"סעיף לב, מלמד דגמרא לא יקבל לחדרו יותר מי"ב נערים. "ואם בין יתומי החברה לא יהיו י"ב נערים לומדי גמרא הרשות להמלמד למלאות את המספר הנ"ל ברשיון גבאי החברה בתלמידים אחרים, והגבאים ישגיחו שהנערים האחרים יהיו ראויים להחדר הזה".
מתקנה זו אנו למדים הן לדאגה ליתומים למרות מצבם המשפחתי הסוציואקונומי ראויים הם ללמוד עפ"י רמתם ואין להרשות למלמד לקחת לומדים פחות מהם ולצרפם.
מפנקס ת"ת קהילת אשאפרנהבורג[15] אנו למדים:
"ט. אותן בחורים או מלמדים הנבחרים לתלמודי תורה יהיה להם מספר תלמידים דהיינו: מלמד חומש דערף אהן נעמן י"ב עד י"ד ילדים. והמלמד גמרא דערף נוהר אהן ( ) משמונה עד עשרה ילדים".
ככל שעולה רמת החומר להוראה יקבל המלמד שכר גבוה יותר ויפחת מספר הלומדים.
בפנקס מוהלוב פודולסק :[16]
"א. אותן המלמדים גמרא עם פירוש רש"י והתוספות אין להרבות בתלמידים יותר מעשרה וחלף עבודותם יהי משכורתם חמשה עשר אדומים לזמן ולא יותר.
ב. אותן המלמדים גמרא יהיו להם תמשה עשר תלמידים ומשכורתם יהיה שני מאות ודובים ולא יותר.
ג. אותן מקרי דרדקי יהיו להם חמשה ועשרים תלמידים.
ר. חלילה להמלמדים להרבות בתלמידים או בשכרם יותר..."
התחשבו ראשי הקהילה ביחס בין מספר הלומדים, חומר הלימודים ושכר המורה.
מתקנות קהילת בטריביטש (מורביה) משנות תל-תלב אנו למדים על הגבלת המלמד במספר התלמידים אף אם הוא רוצה בכך[17] :
"מלמדים כך יהא הנהגתם... ובאם הוא מלמד הלכה ותוספת אין לו על כל פנים לקבל יותר מתשעה, ובאם שיעבור איזה מלמד על תקנה זו אז יש כוח ביד הרב אב בית דין עם גבאי הת"ת לקחת מאותו מלמד איזה תלמידים שירצו באופן שלא ישארו לו יותר כמבואר בתקנה זו לעיל".
קהילות אחרות צמצמו את מספר הלומדים עד כדי שמונה. מתקנות הקהילה בניקלשבורג (מורביה) משנות תלו ואילך:[18]
"וזה יצא" ראשונה,
א. הסכמנו שכל מלמד גפ"ת מתושבי קהילתנו ילמד רק לשמונה נערים ולא יותר".
ראשי הקהילה בתקוותיהם היפקדו יותר לגבי מלמד זר ובהמשך לנ"ל :
"ומלמד גפ"ת זר רשאי ללמד רק לששה נערים ולא יותר, אם לא שיש להמלמדים התושבים כל סיפוקם במלואו, אז רשאים גם המלמרים הזרים להשלים למספר שמונה הנ"ל.
ודווקא כשהוא לומד עם הנערים חזרה תוספות, ובאם אין למלמד שמונה נערים הלומדים כולם חזרה תוספות, רשאי הוא ליקח עד עשרה נערים ולא יותר כלל יהיה באיזה אופן שיהיה אכן אם יש להמלמד ששה נערים הלומדים גפ"ת אינו רשאי ליקח. כי אם עוד שלושה על פי ערך השעות המבואר..."
בתקנות ק"ק אלטונא בהמבורג משנת תקס"ח תיקנו[19]: "פרק ב' סעיף ב', בחדר כל אחד ממלמדי הגמרא יהיו עשרה ילדים ולכל אחד ממלמדי מקרא עשרים ילדים".
טבלה מעניינת ומסכמת לנושאינו (בעמ' הבא) מדגימה התייחסותה של קהילת לבוב משנת תקמ"ב. ראשי הקהל ערכו מפקד עפ"י דרישת ועדת החינוך הממשלתית בוינא בקשר עם בתי הספר שרצתה הממשלה לייסד בשביל היהודים לפי פקודת הקיסר יוסף השני[20]. נביא כאמור את הנוגע לנושאינו:
בעל אומר מיהודא, לר' יהודא בר' ליב ק"ק פרעשבורג תק"ן[21] מציג את השלילה בקבוצת לומדים שלומדיה בני גילים שונים וברמות שונות.
סעיף ט"ו:
"כה תינוקות מספיק להם למלמד אחד... ועכשיו בעוונינו שרבו כמה מלמדים לומדים עם תלמידים הרבה ממינים שונים בני חמש ובני עשר, עוללים ובחורים יחדיו... שמה ירבץ הטף המתחילין א"ב וילדים אשר החלו להבין במקרא וילדים אשר הגיעו לתלמוד ואין די זמן להרב לתת לכל אחד את חוקו די מחסורו לפי ערכו והממעיט אסף עשרים או שלושים חמורים, שורים ובורים לא ראי זה כראוי זה, לא ראי התלמידים שדרכן לילך ולהזיק כראי המלמד שאין בו רוח חיים הצד השוה שבהם שכלם לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו..."
סיכום:
העולה מהמקורות אותם הצגנו ביחס לנושאינו, מספר הלומדים אצל מלמד הוא:
א. מספר התלמידים למלמד אחד לא היה קבוע והשתנה מסיבות שונות, רמת הלומדים, גילם, מקום הלימודים, שכר המלמדים. למרות פסיקת הרמב"ם והשו"ע.
ב. המאפיין קבוצת/כיתת לומדים היה רמתם - לומדי קריאה, לומדי חומש, לומדי גמרא, לומדי גמרא פרושי רש"י ותוספות... ויש לעשות הכל לארגן קבוצת לומדים על פי מאפיין זה.
ג. כבל שרמת ההוראה גבוהה יותר, ככל שהתכנים דורשים העמקה יותר, מספר התלמידים למורה אחד קטן יותר.
ד. שכרו של המורה עולה ככל שרמת העמקה גדולה יותר אף אם מספר הלומדים קטן.
ה. ממנים מורה מסייע/ריש דוכנא אם מספר הילדים עולה על עשרים וחמישה לומדים.
ו. מספר הלומדים המחייב חלוקתם לשני מלמדים להלכה נקבע רמב"ם, שו"ע מעל לארבעים.
ז. סודרו והותקנו תקנות מגבילות ומחמירות כלפי מלמדים שרצו להגדיל את מספר הלומדים ע"מ להגדיל את שכרם
ח. מספר הלומדים כפי שנקבע התבסס על נימוק חינוכי, פסיכולוגי, לימודי.
עשרים וחמישה- "כה תברכו את בני ישראל." אולי גם כמספר האותיות בפסוק "שמע ישראל" והפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו..."
עשרה לומדים - "אלוקים ניצב בעדת א-ל..." מספרים אחרים מנומקים בכדי שהמורה יוכל להעמיק העמקה יתר ויתייחס התייחסות אישית לכל לומד, לכן המספר הוא ששה-שמונה.
ט. יש מן השלילה בהקבצת בני גילים שונים וברמות שונות לקבוצה לומדת אחת.
| כיתה | גיל התלמידים |
ענייני הלימוד | מס' התלמידים הממוצע בכל חדר |
מס' המלמדים | מס' רשי דוכנא |
מס' התלמידים בכל החדרים בערך | שכר לימוד לזמן |
הכנסות כל מלמד ל"זמן" |
הכנסות כל החדרים יחד | מס' חניכי חברת ת"ת |
שכר לימוד ששלמה חברת ת"ת |
| א. מלמדי דודקי |
4 - 7 | אלפא ביתא עברי תפילות קצרות. התחלת החומש לפי תוכנית זו, נפרדו הילדים: לילדי א"ב ולילדי סידור. |
30 - 40 35 |
21 לכל מלמד 3 - 4 רישי דוכנא |
בס"ה 105 |
785 | 5 זהובים פול. |
175 זהובים. בסכום זה כלול גם שכר רישי דוכנא |
750 זהובים. |
7 - ילדי א"ב. 12 - ילדי סידור. |
106 זהובים |
| ב. מלמדי חומש |
7 - 10 | חומש ופרש"י פסוק, התחלת התלמוד כתיבה |
20 - 25 22 |
22 1 - 2 רישי דוכנא |
- | 484 | 10 זהובים פול. |
220 זהובים. כנ"ל. |
5600 | 13 | 118 |
| ג. מלמדי גמרא |
10 - 18 | תלמוד ומפרשיו יושר הכתיבה. הנער שאינו מסוגל לתורה, עוזב, בהיותו בן י"ג - י"ד, את החדר ופונה למסחר או למלאכה. |
12 | 11 | - | 132 | 18 זהובים פול. |
216 | 7752 | 11 | 188 |
| ד. מלמדי הלכה תוספות ופסוקים |
לא נזכר. בני : 14 - 20 כנראה. |
תלמוד, מפרשים פוסקים, הכנה למדרגת תלמיד חכם, לרבנות ולדיינות |
6 | 6 | - | 36 | 34 זהובים פול. |
204 | 2248 | - | - |
| . | . | . | . | (60) 52 |
105 | (1387) 1183 |
. | . | . | 43 | 412 |
[2] שם.
[3] הרמב"ם, משנה תורה הל' תלמוד תורה פרק ב' הל' ב.
[4] שלחן ערוך, יורה דעה הלכות תלמוד תורה רמה, הל' טו'. [5] אסף שמחה, "מקורות לתולדות החינוך
בישראל", הוצאת דביר תל אביב תרצו' כרך א' עמ' קסב. (הערה: כל המקורות הלקוחים מאחד מארבעת הכרכים הנ"ל נציינם אסף ש. כרך... עמ' .. )
[6] שם כרך א' עמ' יא'.
[7] שם כרך ב' עמ' פד'.
[8] שם כרך ג' עמ' קה'.
[9] שם כרך ג' עמ' כח'.
[10] שם כרך ג' עמ' מה'-מה'.
[11] שם כרך א' עמ' קצב'.
[12] שם כרך ג' עמ' י'.
[13] שם כרך ג' עמ' כז'.
[14] שם כרך א' עמ' רד'.
[15] שם כרך ד' עמ' קכח'.
[16] שם כרך ד' עמ' קכו'
[17] שם כרך ד' עמ' עח'.
[18] שם כרך א' עמ' קלח'.
[19] שם כרך א' עמ' רסה'.
[20] שם כרך א' עמ' רמח'.
[21] שם כרך א' עמ' רכ"א