פרקי עבד ה' בספר ישעיהו מהווים חטיבה מיוחדת במינה והוראתם כסוגיה אחת ורצופה עדיפה על לימוד הפרקים כסדרם בלימוד לפי סדר הפרקים. הויכוח נמשך זמן רב ומתפצל ; הוא מתחיל, נפסק על ידי פרקים מסוג אחר ושוב נמשך , ולכן אני מציע, להורות בעיה זו, לפי הנושא ולא לפי סדר הפרקים. כדי לעזור למורה, לחסוך זמן בשיעור על ידי הכנסת התלמיד להגות טובי מפרשינו וחוקרינו ועל ידי הכשרתו להבנה יותר עמוקה, וכדי לשתף את התלמיד במציאת הפירוש הנבון של לשון הפסוק - ניתנות לתלמיד המתבגר שאלות הדרכה והעמקה לפרקי עבד ה', היינו לפרקים בישעיהו מב ; מט, א-יג ; נ, ד-נא, יא י נב, יג-נג, יב ; סא, א-יא.

מאמר זה מביל שמונה עשרה שאלות לפרק המרכזי של הבעיה, נב, יג-נג, יב[‎1]. השיטה בכלל ידועה לקורא מספרי "מדריך לאיוב וקהלת"[‎2], אך במאמר זה ישנם שני הבדלים חשובים ; בחוברת לעבודה עצמית לאיוב ולקהלת הסתפקתי לרוב בשאלות שתשובתן תימצא על-ידי עיון בפסוק הנדון או במקומות מקבילים בתנ"ך, וכאן נתווספו שאלות הכרעה בין דברי מפרשים שונים ליישוב קושי לשוני ; ועוד : נעשה כאן נסיון לעמוד על הצד הרעיוני של הבעיה על ידי הבאת שיטות שונות על תפיסת מהות עבד ה' ובעיית הסבל בעד אחרים ללא שום אשמה וחטא מצד הסובל.

(א) מהי תרומת פרק נג לבעיית הגמול לעומת ספר איוב ושאר המקומות הדנים בצדק האלוקי ? בבעיה זו ידונו בכיתה שכבר למדו ספר איוב. ספר איוב מציע שתי תשובות וגישה חדשה מצד הסובל: א) הסבל הוא אך ורק נסיון (איוב הפרקים א וב) ; ב) אין סבל ללא חטא (הן הרעים והן אליהוא דוגלים בשיטה זו בכמה מקומות) ; ג) על פי נאומי ה' מובא איוב לא לפתרון חדש להבין את סבלו אלא להערכה חדשה של כל ערכי החיים והסבל בכלל. כך מסתבר מדבריו, מב, ה-ו, "... ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר", היינו, אחרי שהתקרבתי יותר לשכינה, כל הסבל שסבלתי אינו עוד חשוב ומכריע בעיני, ולפנינו אותו הפתרון המוצע כפתרון שני במזמור עג, כה-כח : "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ... כלה שארי ולבבי... ואני קרבת אלוקים לי טוב..." ד) ספר חבקוק וכמה מזמורים מציעים את הפתרון של פורענות היעודה לרשע גם אם כעת טוב לו. בפרקנו בישעיהו ניתנת התשובה החמישית, או השישית - אם נכניס למספר התשובות כתושבה חמישית את פרקי ה' ותגובת איוב לנאום השני, - שאין שכל האדם מבין את דרכי הגמול האלוקי, כלומר אין פתרון הגיוני אך הוא מתגבר על הסבל אם יגיע לסולם ערכים חדש בחיים, ובמקום ההצלחה והבריאות ושגשוג המשפחה יראה את הערך העליון ואת קנה המידה המוחלט אך ורק ביחסו לה' בקרבתו אליו או בהתרחקותי ממנו. והתשובה בפרקי ה' היא , יש סבל, סבל ישראל או יחידים בישראל או סבלו של המשיח, ללא שום חטא מצד ישראל. בדומה לתשובה הניתנת בנאומי ה' אין לפנינו תשובה הגיונית פשוטה. שם באיוב אפשר לראות בתשובה שינוי בגישה , מהפכה פנימית של האישיות הסובלת, וכאן בישעיהו מוצעת תשובה שהרגש המוסרי נפגע ממנה, הלא הסבל נגרם ללא חטא ובודאי כאן המקור לנסיבות רד"ק ור' יהודה הלוי להוציא מפרקנו את העיקרון של סבל ללא חטא, וכל מפרש והוגה דעות הולך לפי שיטתו (עיין בשאלות). התשובה בישעיה נג גובלת בתורת המסתורין : קבלת ייסורים ללא סיבה אך מטעם נעלה מאד. התשובה של ישעיהו הופכת את השאלה מדוע סובל ישראל לשאלה למה, לאחו מטרה צריך ישראל לסבול, הריהי המטרה של גאולת האנושות ולא ניתן לאדם בן תמותה להבין מדוע המטרה הזאת לא תושג אך ורק בסבל של חפים מפשע.

(ב) קשה להגיד אם פרקנו והוראתו ישמשו גם בסיס לשיחה על בעיית הדור : אבדן שליש עמנו וסבלם כגורם גאולה. בודאי קיימת כאן איזו קירבה רעיונית, אך כאן העניין תלוי באווירה הדתית בכיתה, אם מן הראוי שהקווים יימשכו עד ההווה או אם מן החכמה להסתפק ברמיזה בלבד - שהרי אין לפנינו הקבלה ממשית,- ובכלל יש להיזהר מאקטואליזציה של התנ"ך למעלה מן ההכרחי. (ג) פרקי עבד ה' מהווים בעיה לא לבד מצד תוכנם המיוחד והחד פעמי בעולם החשיבה המקראית אלא גם מפאת החידה בזיהוי העבד. הבעיה הספרותית לפי עצם מהותה אין לה תקדים במקרא ואין למצוא לה מקביל. ד"ר נחמה ליבוביץ', במאמרה "משהו מתוך ניסיוני בלימוד התנ"ך בבי"ס תיכוני ובעלית הנוער"[‎3] הראתה עד כמה מסובכת שאלת הזיהוי בישעיה מט. הבעיה היא: למה בחר הנביא ישעיהו בדמות בעלת משמעויות שונות ; היינו, פעם הכוונה לעם ישראל כולו, עתים עבד ה' הוא הנביא, יש מקומות שעבד ה' הוא כינוי למשיח, תיתן גם לומר שישנם מקומות שעבד ה' מייצג את הטובים בעם כעין "יראי ה'" שבספר מלאכי. אולי הדוגמה הבאה מעולם האמנות תעזור גם לחברי בהוראה לקרב את הבנת החידה והזרות המכוונות ללומד. באמנות הציור מוצאים אנו אמנים המבחינים בשימוש הצבעים בין צבעים בהירים ובין צבעים יותר כהים, ועתים יודע אמן לנצל דווקא סוד הצל כדי להבהיר את מה שברצונו להגיד. ישעיהו לא רצה כלל בתפיסה אחידה של הדמות שיצר לו בסגנונו - "עבד ה'", אלא העמידו בצל ומתוך האפלולית מזהירה לנו כל פעם דמות סתרים זאת באור אחר.

(ד) הערה : כשיחליט המורה להקדיש הרבה זמן לבעיית עבד ה', מן הראוי שאחרי גמר הדיון ככיתה ואחרי לימוד הפרקים, לא תיכתב בחינת חזרה רגילה, אלא תימצא דרך - או בעבודת בית מקיפה או בחיבור, אולי גם על פי שורה של שאלות, להבטיח שהנידון הפך ממש לקניינו של התלמיד, ושהמאמץ הדידאקטי המושקע בלימוד הפרקים נשא את פריו.

הערה : לשם בירור הבעיות בהן דן פרקנו, מובאים מקורות מסוגים שונים של ספרותנו. הקדמנו את השאלות על זהות העבד ועל הגישות השונות לבעיית הסבל, להערות, שמתפקידן להקל את הבנת פשוטו של מקרא.

(א) קרא את כל הקטע לפי ההדרכה הניתנת בכותרות של סגל בפירושו לישעיה : (א) נב, יג - טו : התעלות העבד והשתוממות העמים ; (ב) נג, א - ג : תיאורו של העבד, (ג) נג, ד-ו, הוא קרבן בעד עונותינו. (ד) נג, ז-ט: מותו וקבורתו של העבד ; (ה) נג, י - יב : שכר העבד.

(ב) עליך לקבוע מי הם המדברים בקטעים הנזכרים : (א) הנביא ; (ב) השם יתברך ; (ג) העמים.

(ג) מהדוגמה הבאה, הלקוחה מהספרות המדרשית רואים ברורות, שהרעיון של "סבל ללא חטא לטובת אחרים", המובע בתנ"ך בפרקנו, מצא את הדו עוד בשכבה זו של ספרותנו.

ואלה דברי האגדה : "התחיל הקדוש ברוך הוא מתנה עם מלך המשיח - אפרים משיח צדקי ואומר : הללו שגנוזים אצלך (בני דורך) עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו, ומשנקים (מייגעים ומדכאים) את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתידה לשונך לידבק בחכך. רצונך בכך? אמר משיח לפני הקדוש ברוך הוא : ריבונו של עולם, שמא אותו צער שנים רבות הן ? אמר לו הקדוש ברוד הוא : חייך וחיי ראשך, שבוע אחד (שבע שנים) גזרתי עליך ; אם נפשך עצבה, אני טורדם מעכשיו. אמר לפניו : ריבון העולמים ! בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מישראל , ולא חיים בלבד ייוושעו בימי, אלא אף אותם שגנוזים בעפר , ולא מתים בלבד ייוושעו בימי, אלא אף אותם שמתו מימות אדם הראשון עד עכשיו ; ולא אלו בלבד, אלא אף נפלים יוושעו בימי, ולא נפלים בלבד, אלא אף מי שעלתה על דעתך לבראת ולא נברא - בכך אני רוצה, בכך אני מקבל עלי, אמרו : שבוע שבן-דוד בא, מביאים קורות של ברזל ונותנים לו על צווארו עד שנכפפה קומתו, והוא צועק ובוכה ועולה קולו למרום. אמר לפניו : ריבונו של עולם, כמה יהא כחי ? כמה יהא רוחי ? כמה תהא נשמתי ? וכמה יהו אברי ? לא בשר ודם אני ? - באותה שעה אומר לו הקדוש-ברוך-הוא ; אפרים משיח צדקי, כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית ; עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנצר הרשע והחריב את-ביתי השרף את-היכלי והגלה את בני לבין אומות-העולם, חייך וחיי ראשי לא נכנסתי לכיסא שלי ! ואם אין אתה מאמין, ראה טל שעלה על ראשי. באותה שעה אומר לפניו : ריבונו-של-עולם עכשיו נתיישבה דעתי, דיו לעבד שיהא כרבו"[‎4].

הדרכה : (א) מה נאמר באגדות אלה על הסבל והגאולה, על קבלת הייסורים ועל השתתפות השכינה בסבלם של ישראל ?

(ב) במה שונה האגדה מדברי הנביא, ומה הם הקווים המשותפים בינה לבין ישעיה נב, יג - נג, יב ?

(ג) מהי תרומת האגדה לפתרון חידת הזהות של עבד ה' ?

(ד) בקטע הבא מדברי רד"ק מובאים כמה נימוקים נגד הדעה שישראל כולו או עבד ה' כיחיד יסבול בעד העמים ; עליך - אחרי קריאה יסודית - לפחות פעמיים - לבדוק את נימוקיו ולהסביר מה יהיה אפשרי לטעון נגד דעת רד"ק, ואלה דברי רד"ק :

"אכן חלינו הוא נשא"[‎5]. הנה כתב יחזקאל הנביא[‎6] : "בן לא ישא בעוון האב והאב לא ישא בעוון הבן". כל שכן איש אחד באיש אחר וכל שכן אומה באומה אחרת, אם כן מה הא[‎7]. "חלינו הוא נשא, מהולל מפשעינו מדכא מעונותינו... ובחבורתו נרפא לנו". ואינו דומה לזה מה שאמר ירמיה בספר קינות[‎8] : "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו", כי הוא על דרך[‎9] "פוקד עוון אבות על בנים" והוא[‎10] "כשאוחזים הבנים מעשה אבותם בידיהם" כמו שאמר "לשנאי" שזהו משפט מאת האל שנושא הבן עוונו ועוון האב. ומה שאמר ירמיהו, אמר על לשון הנוהים, כי מתוך צערם לא יהיו דבריהם במשפט ובמשקל. וזה שיאמרו האומות : "אכן חוליינו הוא נשא" והדומים לזה, הוא דברי עצמם לא שישראל סבלו עוון האומות, אלא הם יחשבו זה בדעתם, כאשר יראו בעת הישועה, כי האמונה שהחזיקו בה ישראל היא האמת והאמונה שהחזיקו בה הם היא השקר, יאמרו[‎11] "אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בהם מועיל". יאמרו לפי סברתם, אם כן מה הצער שהיו סובלים ישראל בגלות, הנה לא היה בעוונם, כי הם היו מחזיקים אמונת ישראל, ואנחנו שהיה לנו שלום ושלווה והשקט ובטח, היינו מחזיקים אמונת שקר ; אם כן החולי והמכאוב שהיה ראוי לבוא עלינו, היה בא עליהם, והם היו כופר וכפרה לנו, ואנחנו חשבנוהו בהיותו בגלות, שהוא נגוע ומוכה אלוקים ומעונה מיד האלוקים בעוונו, והנה אנו רואים כי לא זה בעוונו אלא בעוונותינו". (ה) הקטע הבא מספר הכוזרי מראה את הדרך המיוחדת בה הלך המשורר והוגה הדעות ר' יהודה הלוי בפתרון הבעיה הנידונה. עליך לחזור בכתב על דבריו הנוגעים לפרקנו ולציין במה הוא מזדהה עם שיטת רד"ק ובמה הוא דוגל בדעה אחרת ; אחר-כך נסה לבדוק אם שיטת ר' יהודה הלוי מתאימה לפשוטו של מקרא.

ואלה דברי הכוזרי בהשמטות, מאמר שני, לד ; "...ואין אנחנו במעלת המת, אך אנחנו במעלת החולה הנשחף שנתייאשו מרפואתו כל הרופאים והוא מקווה רפואה מצד המופת ושינוי המנהג. כמו שאמר בכתוב[‎12]: "התחיינה העצמות האלה", וכמשל המאמר ב"הנה ישכיל עבדי" מן "לא תאר לו ולא הדר וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו", רצונו לומר : שהוא משינוי הנראה ירע מראהו-כמו הדברים המטונפים שיש לאדם, אסטניסות (=בבחילה מפני חולשת הרגש) להביט אליהם ומסתיר פניו מהם, נבזה וחדל אישים, איש מכאבות וידוע חולי.

לה : אמר הכוזרי : ואיך יהיה זה משל לישראל והוא אומר : "אכן חלינו הוא נשא" וישראל לא מצא אותם מה שמצאם כי אם בעוונותם.

לו: אמר החבר : ישראל באומות כלב באברים, הוא רב חוליים מכולם ורב בריאות מכולם.

מד: אמר החבר : וכן העניק האלוקי ממנו כמעלת הנפש מן הלב ! ועל כן אמר[‎13] : "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם", ואלה הם החוליים (של הלב = ישראל) ; אבל הבריאות מה שאמרו רבותינו[‎14]. "מוחל לעוונות עמו מעביר ראשון ראשון", כי איננו מניח עוונותינו להתעכב עלינו ויהיו גורמים לאבדנו לגמרי, כאשר עשה לאמורי שאמר עליו[‎15] "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה", והניחו עד שהתחזק חלי עוונותיו והמית אותו. וכאשר הלב משורשו ועצמו זך שווה המזג דבקה בו הנפש החיה, כן ישראל מצד שורשם ועצמם, וכאשר ישיג הלב משאר האברים חוליים מתאוות הכבד... מרוע מזגו, כן ישראל ישיגום החוליים מהתדמותם בגויים, צמו שאמר[‎16] : "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם". ואל יהיה רחוק בעיניך שיאמר בכמות זה : "אכן חלינו הוא נשא", ואנחנו בצרה והעולם במנוחה והצרות המוצאות אותנו סיבה לתקנת תורתנו ובור הבר ממנו ויציאת הסיגים מתוכנו, ובבורנו ותיקוננו ידבק העניין האלוקי בעולם".

(ו) דון יצחק אברבנאל בפירושו לישעיה מסכם את הדעות על זיהוי עבד ה' ומעריך אותן, הן לחיוב והן לשלילה, נסה להוסיף טענות בעד ונגד כל דעה ודעה על פי עיון בפרקנו ובכל פרקי עבד ה'.

ואלה דברי אברבנאל : "השאלה הראשונה. הישב לדעת על מי נאמרה הנבואה הזאת. ואמנם יונתן בן עוזיאל תרגמה על משיח העתיד לבוא ; וזה גם כן דעת חכמים ז"ל בהרבה ממדרשיהם - וכן ראיתי פירוש שעשה הרמב"ן על הנבואה הזאת, שפירשה על מלך המשיח. והגאון רב סעדיה פירש הפרשה כולה על ירמיה, ופירש "יזה גוים" כמו יטיף, שניבא על אומות רבות ; "וכיונק לפניו" כי הנה נער "וחטא רבים נשא" כאמרו[‎17]: "זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה", "וכשה לטבח יובל" כאמרו[‎18] : "ואני ככבש אלוף יובל לטבוח" ; "ואחלק לו ברבים" רומז אל ארוחתו שניתנה יום יום[‎19] ; וכתב עליו רבי אברהם אבן עזרא, וכן הרב מנחם המאירה שיפה פירש ולא ידעתי מה טובו ומה יופיו שחזו בו. רש"י והרב רבי יוסף קמחי כולם פה אחד פירעת הנבואה הזאת כולה על ישראל, ולכן ראוי לדעת בתחילת הדברים אמיתת כוונת הנבואה הזאת על מי נאמרה".

הערה טכנית : מההערה ז ואילך מובאות, כמו בפרקים הקודמים, שאלות והערות להבנת הטקסט. המורה והמתלמד עתים יראה צורך, להקדים את ההערות האלה לחומר העיוני, המובא בסעיפים א-ו.

(ז) נב, יג : "ישכיל עבדי" השוה יהושע א, ז.

(ח) נב, יד - רד"ק מעיר לפסוק זה : "ואשר ידבר פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח, כן דרך המיראות בכמה מקורות". מה תורמת ההערה הזאת ליישוב הקושי בפסוקנו ?

(ט) כיצד יודע הנביא להבליט את הניגוד בין מצבו הנוכחי של עבד ה' לעומת מצבו בעתיד על ידי משפטים המתחילים במלת "כן" ?

(י) נב, טו : "יזה גויים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם" ; עליך לבדוק היטב את הפירושים השונים המוצעים כאן, ולנמק במה עדיף האחד על השני.

(א) רד"ק : "כן יזה" עניין דיבור כמו יטיף שהוא בעניין הזיה[‎20], "אל תטפו יטיפון" לשון דיבור, כן יזה לשון דיבור והוא יוצא לשלישי (=פעולה המביאה את האחרים לידי פעילות), אמר : כמו שיתמהו על שפלותו, כן יתמהו על גדולתו וידברו עליה תמיד. "יקפצו" לשון פתיחה, כמו[‎21] "מקפץ על ההרים" שהוא פתיחת המצעד בדילוג, ולשון סגירה, כמו[‎22] "ולא תקפץ את ידך". ושניהם יכולים להתפרש על מלת יקפצו : יפתחו פיהם לספר בגדולתו או ישימו יד על פה מרוב תימהון".

(ב) דוד ילין[‎23] : "מלת "יזה" הוראתה , יגרום שיקפצו ממקומם להשתוממותם. כי כל הזאה מקושרת עם זריקת נוזל במהירות, ואחרי השתמשו במלה זו הוא מקביל למלה זו מלה אחרת מהוראתה (יקפצו) אבל בהוראתה השנייה של המלה ההיא, והיא ; סגירת הפה, וזה מעין "משנה הוראה".

(יא) נג, ב : "ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ צייה" להוראה המיוחדת של המלה "שרש" כאן השווה הושע יד, ז ויחזקאל יז, כב.

(יב) נג, ג : "וידוע חלי", השווה להוראת השרש "ידע" כאן שופטים ח, טז, ונסה באופן זה להסביר גם נג, יא : "בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים".

(יג) נג, ה , "ובחברתו נרפא לנו", מה הכריח את רד"ק, ובעקבותיו את כל המפרשים, להסבר הבא ? "מן[‎24] 'חבורה תחת חבורה', אלא שזה דגוש וזה קל, והחבורה והנגע הוא משל על צער הגלות".

(יד) נג, ג : "וכמסתיר פנים ממנו", השווה ויקרא יג, מה, והכרע אם בפסוקנו "ממנו" הוא כינוי לגוף שלישי יחיד או כינוי לגוף ראשון רבים.

(טו) לשם הבלטה משתמש הנביא ב"חזרה מכוונת" - א) נג, ו : "וה' הפגיע בו את עוון כולנו" וב) נג, יב : "הוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע" ; להוראת הפעל "פגע" במקום השני השווה ישעיה נט, טז וירמיה לו כה. איזה רעיון עמוק מצא את ביטויו בחזרה זו ?

(טז) להבנת נג, ח "מפשע עמי נגע למו" א) "עמי" כמו "עמים" השווה תהלים קמד, ב ; ב) "למו" במקום "לו" השווה ישעיה מד, טו. אולי נרמז כאן איזה רמז לפתרון בעיית זיהוי העבד ?

(יז) נג, ט : "ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו". בפסוק זה מופיעים כשמות נרדפים "רשעים" ו"עשיר". כיצד התגברו הפירושים הבאים על קושי זה ?

(א) רש"י : "מסר את עצמו להיקבר ככל אשר יגזר עליו רשעי האומות, שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים. 'את רשעים', לדעת הרשעים נתרצה ליקבר ולא יכפור באלוקים חיים ; 'ואת עשיר במותיו' - ולדעת המושל מסר עצמו בכל מיני מות שגזר על לא רצה לקבל עליו כפירה לעשות רעה ככל הגויים אשר היה גר ביניהם ; 'ולא מרמה בפיו', ולקבל עליו עבודה זרה גלויה"[‎25].

(ב) רד"ק: "היו הורגים אותו בגלות, כמו שהורגים הרשעים על רשעם, והוא לא עשה חמס ולא סבר מרמה... וטעם 'ואת עשיר במותיו', כי גם העשיר הורגים אותו בעבור עושרו, והוא נהרג, לא בעבור רשע שהיה בו, אלא בעבור עושר שהיה לו, וטעם 'במותיו' לשון רבים, כי מיתות רבות יעשו לו, יש מהם נשרפים ויש מהם נהרגים ויש מהם נסקלים ולכל מוסרים עצמם על יחוד השם".

(ג) מה מוסיפים לך המקבילים הבאים להערכה שלילית של העשירים, בהתחשב שפסוקנו בחלקו השני המקביל ל"עשיר" הוא "מרמה בכפיו" ?

(‎1) ישעיה ה, ח ו (‎2) הושע יב, ח-ט ; (‎3) זכריה יד, כא.

(יח) נג, יא ; "בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבול", פסוק זה הוא המכריע להבנת כל הפרק, ואלה מדברי רד"ק : "'עבדי' הוא ישראל, כמו שאמרנו בתחילת הפרשה, ופירוש "בדעתו", כמו שכתוב[‎26] : "כי מלאה הארץ דעה את ה'", וכתוב[‎27] : "כי כולם ידעו אותי" ; והנה עבדי ישראל שהיה צדיק ויודע את ה' יצדיק בדעתו גויים רבים, כמו שכתוב[‎28] : "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו וכו'" - "ועוונותם הוא יסבול" הוא בצדקתו יסבול עוונות הגויים, כי בצדקתו יהיה שלום וטוב בעולם אפילו לעכו"ם".

(א) קרא עוד הפעם את הקטע מהכוזרי המנבא בסעיף ה' ועמוד על המשותף.

(ב) נסה למצוא פשוטו של מקרא לפי הנרמז בהערה שלנו ל-נג, ג - סעיף יב. ועל הנפרד בינו לבין דעת רד"ק.

בתוך: מעינות, ד' תשכ"ח, עמ' ‎103-110.

[‎3] "קובץ לזכרו של הרב גדליה אונא ז"ל", ת"ש.

[‎4] ביאליק "ספר האגדה" חלק ג' עי פי פסיקתא רבתי וילקוט שמעוני.

[‎5] נג, ד. [ ]^‎6 יח, כ.

[‎7] ישעיה יג, ה.

[‎8] איכה ה, ז.

[‎9] שמות כ, ו.

[‎10] ברכות ז. [‎11] ירמיה טז, יט. [‎12] יהושע לז, ג.

[‎13] עמוס ג, ב.

[‎14] ראש השנה יז.

[‎15] בראשית טו, טז.

[‎16] תהלים קו, לה.

[‎17] ירמיה יח, כ.

[‎18] ירמיה יא, יט.

[‎19] שם נב, לד.

[‎20] מיכה ב, ו.

[‎21] שה"ש ב, ח.

[‎22] דברים טו, ז.

[‎23] חקרי מקרא, ישעיה , עמוד עב.

[‎24] שמות כא, כה.

[‎25]יצחק בער, במאמרו : "רש"י והמציאות ההיסטורית של זמנו" ספר היובל לי. ג. אפשסטיין ‎326 מעיר : אחד הרמזים הגלויים ביותר לגזירת תתנו".

[‎26] ישעיהו, יא ט. [‎27] ירמיה לא לד. [‎28] ישעיה ב, ג.