(א - ‎1)

תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף לה עמוד ב' (תרגום-חופשי לעברית)

למדו רבותינו : ו"אספת דגניך" (דברים יא, יב) , מה הוא בא ללמד?

לפי שנאמר : "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" (יהושע א' ח)

הייתי חושב שהדברים ככתבן (דהיינו תלמד תורה כל היום ואל תתפרנס)

בא הפסוק ומלמד "ואספת דגניך" (דברים יא, יב)

תתנהג (עם גברי תורה) מנהג דרך ארץ (דהיינו גם תלך להתפרנס) , דברי ר' ישמעאל

ר' שמעון בן יוחאי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה,

וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קציר

ודש בשעת דישה, וזורע בשעת זריעה

תורה מה תהא עליה?

אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית ע"י אחרים

שנאמר : "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני נכר איכריכם וכרמיכם" (ישעיה סא)

ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן

שנאמר : "ואספת דגניך" (דברים יא' יב)

ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן

שנאמר : "ועבדת את אויביך אשר ישלחנו י-הוה בך" (דברים כח : מח)

‎1. מהי המחלקת הרעיונית בין ר' ישמעאל לבין ר' שמעון בר יוחאי ?

‎2. ברור שגישת ר' ישמעאל היא המצויה, אבל האם היא הרצויה

או רק מעין כניעה או וויתור לכורח המציאות? הסבר היטב.

(א - ‎2)

המשכו של המקור הקודם

אמר אביי : הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן

כר' שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידן

אמר רבא לרבנן (תלמידיו) : אני מבקש מכם, לא להופיע לפני

בימי ניסן (זמן הקציר) ובימי תשרי (זמן דריכת הגתות והבדים)

כדי שלא תדאגו למקור פרנסתכם, ביתר השנה.

( ‎3) מהי תשובתה של הגמ' לשאלה ‎2 ? נמק.

(א - ‎3)

משנה תורה להרמב"ם , ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פי"ג הל' א, י, יב - יג.

א. שבט לוי, אע"פ שאין להם חלק בארץ.

כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת מגרשיהם ...

י. כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען

וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשים את הערים

שנאמר : לא יהיה לכהנים הלווים, כל שבט לוי, חלק ונחלה עם ישראל

חלק בבזה ונחלה בארץ ... (דברים יח, א')

יב. ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו?

מפני שהובדל לעבוד את י-הוה לשרתו,

ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים...

לפיכך הובדלו מדרכי העולם :

לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גפן

אלא הם חיל השם...

והוא ברוך הוא, זוכה להם

שנאמר: "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח, כ)

יג. ולא שבט לוי בלבד,

אלא כל איש ואיש מכל באי העולם

אשר נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו להבדל,

לעמוד לפני י-הוה לשרתו ולעודדו, לדעה את י-הוה

והלך ישר כמו שעשהו הא-להים

ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם

הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה י-הוה חלקו ונחלתו לעולם

ולעולמי עולמים.

ויזרה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזרה לכהנים ללוים.

‎4. הסבר במילים שלך, מהי החיוביות ב"הבדלות מדרכי העולם" והתמסרות לעבודת י-הוה". האם אתה מסכים לקביעה זו של הרמב"ם ? נמק.

‎5. האם הרמב"ם סבור כמו ר' שמעון בן יוחאי או כמו ר' ישמעאל (מקור א‎1-)? בסס תשובתך על הטקסט של הרמב"ם.

(ב - ‎1)

תלמוד בבלי, מסכת יומא דף ט' עמוד ב'

מקדש ראשון, מפני מה חרב?

מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים

...

אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצות וגמילות חסד

מפני מה חרב?

מפני שהיתה בו שנאת חינם,

ללמדך שקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות.

עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים

‎1. למה שנאת חנם היא עבירה כל כך חמורה?

(ב - ‎2 )

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ל' עמ' ב'

אמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא משום

שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין.

‎1. מי נאשם במקור הזה הדיינים או בעלי הדין ?

‎2. מהי חשיבותה של עשיה לפנים משורת הדין ?

ג.

משנה לתורה לרמב"ם, ספר מדע הלכות דעות פרק א' הל' ד-ה

ד.

הדרך הישרה היא מדה בינונית, שבכל דעה ודעה, מכל הדעות שיש לו לאדם

והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה

ואינה קרובה לא לזו ולא לזו...

כיצד? לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש, אלא בינוני.

לא יכעס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו

כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת

וכן לא יתאווה אלא לדברים שהגוף צריך להן, ואי-אפשר להיות בזולתן

וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה

ולא יקפוץ ידו ביותר, ולא יפזר ממונו.

אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך

ולא יהיה מהולל ושוחק ולא עצב ואינו,

אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות

וכן שאר דעותיו,

ודרך זו היא דרך חכמים

כל אדם שדעותיו דעות בינונית ממוצעות, נקרא חכם

ה.

ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר,

ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה, נקרא חסיד...

כיצד? מי שיתרחק מגובה הלב עד הקצה האחרון

ויהיה שפל רוח ביותר, נקרא חסיד

וזו היא מידת חסידות ...

ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינוניים,

והם הדרכים הטובים והישרים

שנאמר, "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט)

‎1. במקור זה מהו מובנה של מילה דעה ?

‎2. הרמב"ם מציג פה שתי דרכים, איזה מהן הרצויה ? נמק.

איך היית מתאר הדעה השניה ? נמק.