הרב עזריאל שואב

יועץ: ד"ר שמחה פישר

הקדמה:

הנחות:

‎1. אגדות חכמינו ז"ל הן חלק מחלקי התושבע"פ שהמושג קדושה תופס לגביו.

‎2. האגדה בתוכנה רוויה דברי אמונה, חכמה ומוסר, אף שאין היא "הלכה" במובן המצומצם של קביעת מקובל ואינו מקובל, אסור ומותר, חייב ופטור, טמא וטהור.

‎3. היחס המקובל אל דברי אגדה הוא כאל סיפור עממי - ליבו של אדם נמשך אחריו ללא מחויבות - ברם, באגדות חז"ל עפ"י רוב טמון גרעין רעיוני חינוכי תואם כל דרגות לומד, וניתן להגיע אליו.

‎4. חשיפת הטמון באגדות חז"ל כרוך במאמץ ובידע מגוון ורחב.

‎5. אגדות חז"ל נלמדות בבתי ספר הממ"ד בכל הרמות אבל בדרך "עקיפה" בלבד, אגב הוראת מקצועות מקרא, משנה, תלמוד ועוד.

‎6. הידיעות של תלמידי מכללות וסמינרים להוראה בספרות האגדה דלה ביותר.

‎7. הוראת האגדה בבתי הספר עשויה לחבב על הלומדים את תורת ישראל, לחזק בהם את האמונה, לשפר את לשונם, לעדן את רגשותיהם ולעצב את אישיותם.

‎8. הוראת האגדה קשה:

א'. משום שהאגדה הופכת את המורה למיותר בתהליך ההוראה בגלל "פניה" הפשוטות והחביבות.

ב'. מחמת הקושי בבחירת חומר מתאים, מתוך העושר הרב, לרמות השונות.

מטרות:

א. אינפורמטיביות:

‎1. להכיר את אגדות חז"ל (כגון: מעשי חכמים, סיפורים היסטוריים, וכד'), ומדרשי אגדה (כגון: אגדות בעלי זיקה למקראות).

‎2. להכיר קובצי אגדה לתקופותיהם - חיבורים וילקוטים.

‎3. להתוודע אל עקרונות היהדות ומחשבתה ואל דרכי יישום של עקרונות אלה בחיי המעש כפי שבאו לידי ביטוי באגדות.

‎4. להכיר עקרונות בהוראת אגדות ומדרשים המופיעים בפרשנות המקרא.

‎5. להבחין בין המדרש וזיקתו לכתוב ובין פשט הכתוב.

‎6. להבחין במגמות של בעל האגדה.

‎7. להשוות בין אגדות ולמצוא את המיוחד בכל אחת.

ב. פורמטיביות:

‎8. לסייע בבניין השקפת עולמו של הלומד (השקפה רחבה וכוללנית)

‎9. ליצור יחס ראוי לדברי חכמינו ז"ל באגדות.

‎10. לעורר את הלומד לחיפוש אחר משמעות האגדה לנו כיום.

תכונות האגדה:

להכרת האגדה מוצע לך פרק מתוך המבוא לא"י השל, בספרו "תורה מן השמים".

‎1. קרא אותו בעיון ורשום דברים שטעונים לדעתך הדגש, בירור או עיון. הערותיך ושאלותיך ישמשו בסיס לדיון בנושא "מהותה ואופייה של האגדה".

‎2. אלו הן תכונות בולטות של האגדה?

‎3. בסס מקצת מן התכונות שרשמת על סמך אגדות שהכרת. (ציין ברמז את האגדה ואת התכונה המאפיינת שבה. הסבר בפירוט).

‎4. האם התכונות שציינת (בשאלה ‎2) הן מעלות, חסרונות או עובדות? נמק!.

‎5. מהי עמדתו המיוחדת של בעל המאמר ביחס לאגדה, ומהי המגמה הכללית של המאמר?

‎6. אילו מסקנות ראוי לדעתך, להסיק מתוך המאמר בכל הנוגע

א. ליחסנו אל האגדה.

ב. ללימודה של האגדה

ג. להוראת האגדה.

‎7. אילו מטרות מן הראוי להציב בהוראת האגדה על-פי המאמר? (העזר במטרות שפורטו בת"ל בתושע"פ).

‎8. נסה להגדיר את מהות האגדה לפי המאמר ולפי תשובותיך לשאלות הנ"ל.

א.י. השל "תורה משהמים" שונצין

מבוא לונדון. תשכ"ב

על שני דברים התורה עומדת: על ההלכה ועל האגדה. עוד בתקופת התנאים הבדילו בין הלכה לאגדה וראו באגדה מקצוע גדול ומיוחד בתורה. אמנם קשה להגדירה כראוי, אבל המעלות והתכונות שמנו בה התנאים וגם האמוראים, מעידים על מהותה ואופייה המיוחד.

נאמרו דברים בשבח ההלכה שלא נאמרו בשבח האגדה, ונאמרו דברים בשבח האגדה שלא נאמרו בשבח ההלכה. " הלכות הן גופה של תורה"[‎1]. "אין לך כל יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין של מעלה"[‎2] "'פלס ומאזני משפט לה" (משלי טז, יא) - 'פלס' זה המקרא, 'ומאזני משפט' אלו הדינין, 'לה' אלו הלכות"[‎3]. רבי יוחנן בן דהבאי אומר: "האומר אין הלכה זאת נראית, אין לו חלק לעולם הבא"[‎4].

כוח וגבורה בהלכה, חן וחסד באגדה. ההלכה קולה בכוח, קולה שובר ארזים; האגדה - קול דממה דקה. ההלכה כזרם מים כבירים, האגדה רוח האלוהים המרחפת על פני המים. ההלכה כתריס בפני הפורענות הבאה על האדם שחכמתו מרובה ממעשיו; האגדה מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. ההלכה עול מצוות, האגדה עול מלכות שמים. ההלכה דין, האגדה לפנים משורת הדין. ההלכה - רשות האדם, מטבעות של מעשים ; האגדה - רשות המסתתר, מטבעות של מחשבה. בהלכה מדברים על דברים הנתונים במידה במשורה ובמשקל, באגדה בדבר המסור ללב. "תנא דבי אליהו: לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי"; ברם, בדברי אגדה אמרו, שהם מושכים את לבו של אדם כיין. ההלכות מצרפות את הבריות, האגדות "מקדשים שמו של הקדוש ברוך הוא בהן". "תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא". "דורשי רשומות אומרים: רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם? למוד אגדה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו".

מונחי ההלכה מדויקים, מונחי האגדה פיוטיים. ההלכה תקועה במסורת, האגדה פרי הלב ("כל אחד דרש מה שעלה על לבו"). אין אדם רואה אלא מהרהורי לבו, וקל לו לגלות פנים באגדה שלא כהלכה. ואולי משום כך נתחלקו הדעות. זה אומר: רחמנא לבא בעי, ברם זה אומר: לא תתורו אחרי לבבכם. ההלכה - קבע. האגדה - כוונה . זה אומר: עשה תורתך קבע. ברם זה אומר: אל תעש תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, והאגדה מעין תפלה היא. אין הברכה מצויה לא בדבר השקול, ולא בדבר המדוד, אלא בדבר הסמוי מן העין. "אחר כוונת הלב הן הן הדברים". "כוון דעתך ובעי רחמי".

רבי יצחק בן פנחס דאגדתא[‎5], מאחרוני התנאים, אמר: "כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה; כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא". התכוון כנראה למדרש אגדה[‎6].

ההלכה מדברת על דרכי האדם ומידותיו; האגדה - על דרכי הקדוש ברוך הוא ומידותיו, ההלכה מצומצמת לדברים שהם ברשותו של האדם; האגדה מדברת על דברים שהם "מפלאות תמים דעים".

ראה איך הבדילו בברייתא בין דברי הלכה לדברי אגדה: "שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנניה: שלושה דברי חכמה , שלושה דברי אגדה, שלושה דברי בורות, שלושה דברי דרך ארץ". דברי חכמה - הלכה, דברי אגדה - "דרכי השם יתברך ומידותיו"[‎7]. אלו הם שלושה דברי חכמה: "הזב והזבה והנידה היולדת והמצורע שמתו עד מתי מטמאין במשא? . . . בת משולחת מה היא לכהן?. . . שני מצורעין שנתערבו קרבנותיהן זה בזה, וקרב קרבנו של אחד מהן, ומת אחד מהן; השני מה תהא עליו?" ואלו הם שלושה דברי אגדה: "כתוב אחד אומר: 'כי לא אחפוץ במות המת' (יחזקאל יח, לב), וכתוב אחד אומר: 'כי חפץ ה' להמיתם' (שמואל-א ב, כה)?... כתוב אחד אומר: 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד' (דברים י, יז), וכתוב אחד אומר: 'ישא ה' פניו אליך' (במדבר ו, כו)?... כתוב אחד אומר: 'כי בחר ה' בציון (תהלים קלב, יג), וכתוב אחד אומר: 'כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה' (ירמיה לב, לא)"?[‎8].

כאשר דן רבי עקיבא בדברים שאינם ברשותו של אדם, אלא התלויים בחסד עליון, אמרו עליו שדרשם כמין אגדה. "חמישה דברים היה רבי עקיבא דורשן כמין הגדה [נוסח אחר: אגדה): בחמישה דברים האב זוכה לבן"[‎9]. כלומר בזכות האב הבן זוכה לחמישה דברים הללו: "בנוי, ובכוח, ובעושר, ובחכמה, ובשנים"[‎10]. כאמור: ההלכה היא גופה של תורה, ולא נשתמרה תורת ישראל אלא בכוחה של ההלכה, בכוח מטבעות של מצוות ומעשים טובים; וכל השירה והפיוט, ההגות והאמונה לא נתקיימו אלא בזכותה. דבוקה וצמודה האגדה בהלכה, ואין לה קיום בלעדיה. האגדה כשלהבת התלויה בגחלת ההלכה, והמפריד ביניהן מכבה את מאור היהדות הבוער בשלהבת. סיכומו של דבר: האומר, אין לי אלא אגדה, גם אגדה אין לו. כלל העמידו החכמים: "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה"[‎11]. וכל האומר אין לי אלא תורה [לומד ואינו רוצה לקיים], אפילו תורה אין לו. וכך דרשו: 'ולמדתם עשיתם' (עיין דברים ה, א) - "כל שישנו בעשייה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשייה אינו בלמידה"[‎12]..."כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו... אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו"[‎13]. לדעת רב הונא, "כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה"[‎14].

מכאן המאמץ העצום של חכמי התורה לשמור על החומה, ואף לעשות גדרים וסייג לקיום המצוות המעשיות. "למה הדבר דומה? לאדם משמר פרדס. משמר מבחוץ כולו משתמר; משמרו מבפנים, שלפניו משתמר, שלאחריו אינו משתמר"[‎15] יחד עם זה מקובל בישראל, שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות[‎16]. "וכבר היו רבי טרפון וזקנים מסובין בעליית בית נתזה בלוד, נשאלה שאלה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה"[‎17], הבעיה העומדת בפנינו היא: פרדס זה שחייבים לשמרו שמירה מעולה, ותלמוד זה המביא לידי מעשה, תאמר שכולו הלכה, ואין לה עניין אלא בדבר שיש בהם מעשה? והאגדה, חכמת הדברים המסורים ללב, מה מקומה בתלמוד תורה... .

לימוד מן האגדה - בבלי נדרים לב, א'

(בגמרא למטה בדף, ד"ה "אמר רבי אבהו..." ; הר"נ, באמצע, ד"ה "שעשה אנגרייא...")

‎1. שלושה טעמים ניתנו להסביר את עונשו של אברהם אבינו - אילו הם?

‎2. האם ניתן להסיק מן הטעמים הנ"ל הלכות? נסח אותן בלשון נורמטיבית : אסור לאדם... .

‎3. מדוע לא נקבעה הלכה אף כאחת מן המסקנות הנ"ל?

לימוד מן האגדה -

ר' יהודה הלוי (ספר הכוזרי, מאמר ג', ע"ג)

הגאונים (אוצר הגאונים - הפירושים חגיגה י'ד)

ר' משה חיים לוצאטו (סוף מאמרו על ההגדות)

‎1. ציין לפחות שתי תכונות מהותיות של אגדה, לפיהן מסביר רב האי גאון את הכלל שאין סומכים על אגדה.

‎2. מהו היחס השונה מצדנו אל אגדות חכמינו ז"ל המצויות בתלמוד לעומת האגדות המצויות במדרשים? הסבר גם מדוע? (העזר במאמר על ההגדות מאת הרמח"ל מ"עוד קבלו...").

‎3. מה מוסיף רב שרירא גאון להסברת היחס או הגישה לאגדות?

‎4. כיצד מסביר ר' יהודה הלוי את שילובם של מאמרי אגדה בלתי מובנים ברצף הסוגיא?

אך ההגדות, מהם שנוהגים מהם דרך הצעה והקדמה לעניין שרוצים לנחצו ולאמצו, כמו שאמרו: כשירד ריבון העולמים למצרים, לנחץ האמונה שיציאת מצרים היתה בכונה רבה מאת האלוהים יתברך, לא במקרים ולא במצועים מתחבולות בני אדם וברוחניות כוכבים ומלאכים ושדים, וכל אשר יעבור בלב מחשב, אבל בדבר האלהים לבדו, ואמרו ע"ד מה שהם אומרים כביכול, ר"ל אם היה יכול להיות כך היה כך וכך. ואע"פ שאין זה נמצא בגמרא ולא ימצא כי אם בקצת הסדורים, אך בעת שתמצא כמוהו אל העניין הזה הוא נוטה, כמו שאמר מיכיהו לאחאב: +מלכים א' כ"ב י"ט+ ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים וגו' ואומר מי יפתה את אחאב ויעל, ויצא הרוח, ושאר הענין, ולא היה בעיקר יותר מאמרו: הנה נתן ה' רוח שקר בפי כל נביאיך אלה, וזולת זה הקדמה והצעה הלציית מנחצת הדבר הזה כי הוא אמת. ומהם ספורים ממראות רוחניות ראום, ואין זאת פליאה על החסידים ההם שיראו צורות, מהם דמיוניות בעבור גודל מחשבותם וזכות דעותם, ומהם צורות שיש להם ממש אמתי מחוץ כאשר ראו אותם הנביאים, וכן בת קול שלא פסקה מהם בבית שני, והיא מדרגה למטה ממדרגת החזון והדבור. ואל יהיה רחוק אצלך מה שאמר ר' ישמעאל שמעתי ב"ק שמנהמת כיונה וזולת זה, שכבר נתבאר ממעמד משה ואליהו מה שישים זה באפשר, וכאשר יבא בקבלה הנאמנה מהדין לקבלו. ונאמר במה שאמר: אוי לי שהחרבתי את ביתי, כאשר נאמר בוינחם ה', ויתעצב אל לבו +בראשית ו ו+. ומהם מה שהם משלים מובאים על סודות החכמות נמנע גלותם, מפני שאין להמון תועלת מהם, והם מונחים לחקור ולחפש ליחידים, כשיגיע אליהם מי שהוא ראוי להם אחד בדור או בדורות. ומהם מה שנראים כשקר ויתבאר ענינם עם מעט עיון, כמו שאמרו: שבעה דברים נבראו קודם העולם, גן עדן ותורה וצדיקים וישראל וכסא הכבוד וירושלים ומשיח בן דוד, דומה למה שאמרו החכמים: תחילת המחשבה סוף המעשה, וכאשר היתה כוונת החכמה בבריאת העולם, התורה שהיא גוף החכמה ונושאיה הם הצדיקים, וביניהם כסא הכבוד, והצדיקים באמת לא יהיו כי אם מהסגולה והם בעלי דת האמתית, ואין ראוי להם כי אם הסגולה מהמקומות והיא ירושלים, ולא יחברם כי אם החשוב שבברואים והוא המשיח, ואחריתם והליכתם אל גן עדן, היה בדין שיושמו אלה ברואים בכוח קודם העולם. ומהנראים עוד שקר מה שאמרו: עשרה דברים נבראו בין השמשות פי הארץ ופי הבאר ופי האתון וכו', להפיק בין התורה והטבע, כי הטבע אומר במנהג, והתורה אומרת בשנוי המנהג, וההפקה ביניהם כי המנהגים שנשתנו הם בטבע, מפני שהיו בחפץ הקדמון מותנה בהם ומוסכם עליהם מששת ימי בראשית. ואני מודה לך, מלך כוזר, שבגמרא דברים שאינני יכול להטעימך בהם טעמים מספיקים ולא להביאם בקשר עניין, והם שהכניסו אותם התלמידים בגמרא מהשתדלם, מפני שהיה אצלם ששיחת החכמים צריכה תלמוד, ומה שהיו נזהרים לאמר רק מה ששמעו מרבותיהם, עם השתדלותם שיחברו כל מה ששמעו מהם, והיו נזהרים שיאמרו אותם במלותם בעצמם, ואפשר שלא היו מבינים ענינו, ויאמרו כך וכך שמענו וקבלנו, ואפשר שהיה לרבותיהם במאמר ההוא עניינים נעלמו מהתלמידים, והגיע הדבר אלינו והקלנו בו מפני שלא ידענו ענינו. אך כל זה במה שאינו במותר ובאסור, על כן לא נרגיש אליו ולא יפחות החבור עם הפנים אשר זכרתים.

אוצר הגאונים - הפירושים

רבינו יז) האי גאון כך כת' בפ' חגיגה. הוו יודעים יח) כי דברי אגדה לאו כשמועה הם אלא כל אחד דורש מה שעלה על לבו כגון אפשר ויש לומר, לא דבר חתוך, לפיכך אין סומכים עליהם. ועוד כתב באותן הפירושים: והמדרשות הללו לא דבר שמועה הם ולא דבר הלכה אלא אפשר בעולם קאמר וכו' עד וכי א) המדרשות באפשר בעולם הוא אומרם ב)

מח כ' ג) רב שרירא גאון ז"ל במגילת סתרים על ענין האגדות הני מילי דנפקי מפסוקי (מקרא) [ומקרי] דרש ואגדה אומרנא נינהו ד) ... לכן אין סומכין על אגדה ה) ואמרו אין למדין מן האגדות ... והנכון מהם מה שמתחזק מן השכל ומן המקרא נקבל מהם, ואין סוף ותכלה לאגדות.

מט ונשאל ו) רב האי מה הפרש יש בין אגדות הכתובות בתלמוד שאנו מצווים להמיר שבושם להגדות הכתובות חוץ לתלמוד. והשיב כל מה שנקבע בתלמוד מחוור הוא ממה שלא נקבע ז) בו. ואעפ"כ אגדות הכתובות בו, אם לא יכוונו או ישתבשו אין לסמוך עליהם, כי כלל הוא אין סומכין על אגדה. אבל כל הקבוע בתלמוד, שאנו מצווין להסיר שבושו יש לנו לעשות כן, כי לולא שיש בו מדרש לא נקבע בתלמוד. ואם אין אנו מוצאין להסיר שבושו. נעשה בדברים שאי[נ]ן הלכה. אבל מה שלא נקבע בתלמוד אין אנו צריכין לכל כך. אם נכון ויפה הוא דורשין ומלמדין אותו ואם לאו אין אנו משגיחין

בו ח).

רבי משה חיים לוצאטו

עוד קבלו, זכרונם לברכה, שכתובי התורה, מלבד היותם רומזים גם על אותם העניינים שהם מגידים בסיפור, רומזים גם כן על עניינים אחרים, עתידים או עוברים; ועל כן יפרשום איש לפי דרכו, על פי החוקים והכללים שהיו בידם. וכבר היה אפשר שיטעה אחד במין הדרושים האלה; אך על זה טרחו ועמלו מסדרי הש"ס והמדרשים אשר היו חכמים רשומים בדורותיהם, וקבצו כל המאמרים ושקלום בחברת כל חבריהם, ואשר מצאום ראויים ומאומתים בדרכים שראוי להם להתאמת, סידרום במדרשיהם. ומעתה הנה נתבאר לנו, שכל הנמצא במדרשי ההגדות של התנאים והאמוראים - הנה כולם עניינים אמיתיים, כל עניין ועניין לפי דרכו, שכולם צורפו בכור מחקר המסדרים שזכרנו ונמצאו נאמנים, ועליהם אנחנו סומכים שלא סידרו בספריהם אלא מה שחקרוהו ומצאוהו נאות, כל דבר לפי הדרך הראוי לו. והבן היטב.

[‎2] בראשית רבה, פמ"ט, ב

[‎3] ילקוט שמעוני, משלי, רמז תתקנד.

[‎4] אבות דרבי נתן, נו"א פכ"ז.

[‎5] פסחים קיד, ע"א.

[‎6] אבות דרבי נתן, נו"א, סוף פכ"ט, לפי בנין יהושע

[‎7] מהרש"א, נדה סט,ע"ב

[‎8] נדה סט, ע"ב -ע, ע"ב.

[‎9] תוספתא, עדויות פ"א, יד.

[‎10] משנה עדויות פ"ב, ט. חמישה דברים הללו נלמדו מן הכתוב בירושלמי, קדושין פ"א, פא, ע"א.

[‎11] אבות פ"א, ט"ז.

[‎12] יבמות קט, ע"ב.

[‎13] אבות פ"ג, י"ז

[‎14] עבודה זרה יז, ע"ב, ועיין רבנו חננאל שם

[‎15] רב אשי בשם רב אושעיא, יבמות כא, ע"א. משל זה בשם רבי מאיר, מדרש ל"ב מדות, עמ' ‎364

[‎16] פאה, פ"א, א

[‎17] קדושין מ, ע"ב