"שאל אביך ויגדך - אלו נביאים"
"ברוך... אשר בחר בנביאים טובים, ורצה בדבריהם הנאמרים באמת. ברוך... הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק". (ברכת הפטרה עפ"י מסכת סופרים פי"ג ה"ט). שקלו חז"ל את דברי נביאי האמת והצדק, הנאמרים באמת, כנגד דברי תורה, שנאמרו שע"י משה עבד ה'. וכשם שבחר בתורה ובמשה עבדו, כך בחר בנביאים ובדבריהם.
וכן הוא אומר : "ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם, לשמוע על דברי עבדי הנביאים אשר אנכי שולח אליכם" (ירמיה כ"ו, ד-ה'). ודניאל איש חמודות מתודה : "ולא שמענו בקול ה' אלוקינו, ללכת בתורותיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים". (דניאל ט', י).
אמור מעתה, דברי הנביאים, דברי תורה הם. וכשם שדברי תורתנו הק' נאמרו להורות לנו את הדרך נלך בה, כך דברי נביאי האמת והצדק תורה הם, ולהדריכנו בדרך התורה הם נאמרו ונכתבו לדורות.
ומכאן - כשם שהתורה מציגה לפנינו את אישיה כדמויות מחנכות ומדריכות, כך תיארו לפנינו נביאי ה' את מלכי ישראל, שריה וכהניה לשם לימוד, חינוך והדרכה.
"כל מי שיש בו שלושה דברים הללו - הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים - הוא מתלמידיו של בלעם הרשע". (אבות ה', מכ"ב).
נמצא, איפוא, שיש תלמידים לאברהם אבינו, אשר למדו מתוך דברי תורתנו הק' את דרכי אותה דמות מחנכת מראשית הופעתה של אומתנו - דמות מחנכת חיובית.
ויש גם תלמידים לאותו רשע, בעל המדות המגונות. וגם זאת למדנו מתוך דברי תורתנו - והדמות מוצגת לפנינו לדראון עולם.
וכן בדברי הנביאים :
"תניא: הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לא נכתבה" (מגילה י"ד ע"א).
ופרש רש"י : "נבואה שהוצרכה לדורות - ללמוד תשובה או הוראה".
(ואם תאמר, הרי יכלו לכתבם למען ההיסטוריה, הרי יכולנו ליהנות מיופי סגנונם - וחבל על דאבדין ? אבל אנשי כנסת הגדולה, אשר חתמו את כתבי הקודש, לא הכניסו בהם את דברי קדשם של אותם הנביאים שלא הוצרכו לדורות, כי אין בהם הוראה או תשובה לדורות).
לשם הדגמה נעיין נא במשנה זו : "שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלושה מלכים - ירבעם אחאב ומנשה... ארבעה הדיוטות - בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי" (סמהדרין צ' ע"א).
ויש להבין, מה משנה זו באה ללמדנו ? מאי דהוי - הוי ! איזו הלכה נלמד מדין שמים ? אלא תורה היא, וללמוד אנו צריכים : דע לך הלומד פרקי הנביאים, כאשר תקרא בהם על אישים שונים - חיוביים ושליליים - תשקול את מעשיהם במאזני התורה ותדון אותם לפי משפטי התורה. ודע, שאלו שלושת המלכים וארבעת ההדיוטות, הפסידו את חלקם בעולם הבא, בגלל מעשיהם, מדותיהם ומחשבותיהם. ואתה הקורא, אל תעשה כמעשיהם ואל תחשוב כמחשבותיהם.
ומנינא למיעוטי : כל המלכים האחרים - ואפילו אחז שהתיר את הערוה (שם ק"ג), "ומפני מה לא מנו את אחז ?.... רב יוסף אמר, מפני שהיה לו בושת פנים מישעיה" (שם ק"ד) ; וכן כל ההדיוטות האחרים - ואפילו מיכה, "ביקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקב"ה, הניחו לו, שפיתו מצויה לעוברי דרכים" (שם ק"ג) - כולם דבר טוב נמצא בהם, ולכן לא נכנסו אלו שנמנו בכהונה שאין להם חלק לעולם הבא.
ושוב, המדות הללו - בושת פנים ופתו מצויה לעוברי דרכים - מדות טובות הן, ומצילות את בעליהן מלרדת למקום שאין ממנו עליה.
נמצינו למדים שכל דברי הנביאים ללמדנו באו, ולשם כך בלבד נכתבו לדורות. מעשים אלו נאים הם - וכן תעשו ! מעשים אלו הביאו את גדולי ישראל לעברי פי פחת - ושומר נפשו ירחק מהם !
וכאן המקום להזהיר על משנה זהירות בלימוד ספרי הנביאים. וזאת מפני שתי סבות. נקרא להם פה : "סכנה - קראות !" ו"דור דור ופרנסיו".
"קראות" - כיצד ?
תורתנו הק' ניתנה לנו בכתב ובע"פ, ולא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבע"פ, שנאמר (שמות ל"ד) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל (גיטין ס' ע"ב).
תורה שכתב, בלי תורה שבע"פ תורה "גויית" היא: אמר רבי יהודה בר שלום, אמר לו הקב"ה למשה, מה אתה מבקש שתהא משנה בכתב ? ומה בין ישראל לעכו"ם ? שנאמר (הושע ח', י"ב) אכתוב לו רובי תורתי, וא"כ כמו זר נחשבו ! אלא תן להם מקרא בכתב, ומשנה בעל פה (תנחומא סוף כי תשא).
וכמה עלובים הם מאחינו בני ישראל המסתפקים בלימוד חלק התורה שבכתב. הרי תורה חסרה הם לומדים, שעליה לבד לא כרת הקב"ה אתנו את בריתו. הרי כמו זר נחשבו ! חלק זה גם הגויים עוסקים בו : צפה הקב"ה שאומות העולם עתידין לתרגם את התורה, ולהיות קוראין בה יוונית, והם אומרים "אנו ישראל" (שם).
וכשם שתורתנו הק' ניתנה לנו בכתב ובע"פ כך גם דברי הנביאים שבכתב, ללא הדרכת חז"ל בהבנתם, כמו זר נחשבו. וסוגיא ערוכה היא במסכת שבת (נ"ה ע"ב ונ"ו - ועיין שם היטיב כל הענין) :
כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה... כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה... כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה... כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה... כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה... כל האומר יאשיה חטא אינו אלא טועה.
אין ספק שיש פשט למשמעותם של המקראות, ואכמ"ל. אבל הלומד את הכתובים כמשמעם טועה הוא בהבנתם. ולא רק בהבנת המקראות עצמן הוא טועה, אלא בהבנת לבטי אותה אישיות, ובהבנת כוונת דברי נביאי ה' הוא טועה. הפגמים שמנו הכתובים באישים אלה אינם כפי המשתמע בהבנתנו הקטנונית, כי אין לנו מושג כלל במעלתם ובמדרגתם. לבטיהם ופגמיהם הם במישור הרבה יותר גבוה מהשגתנו. חכמינו ז"ל - שהם מפרשי המקרא האוטנטיים - מנעו מאתנו את הטעות. לשון המקרא לחוד, ולשון בני אדם לחוד. אישים אלה - לפי מעלתם הגדולה - נחשבה להם תזוזה קטנה מעומק דרכי התורה - בלשון בני אדם, כחטא גדול - בלשון המקרא. לולא דברי חז"ל לא היינו מוצאים את ידינו ואת רגלינו במקרא :
אפשר (דוד) חטא בא לידו - ושכינה עמו ? ! (שבת שם)
האם ח"ו הקב"ה וותרן הוא ? וכי משוא פנים יש בדבר ? אפשר ש"חוטא" - ולפי משמעות המקראות בחטאים חמורים - יאמר בשירתו, המביעה את כל גודל נפשו וחפצו לקרבת אלוקים : יגמלני ה' כצדקתי, כבר ידי ישיב לי, כי כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלוקי (שמ"ב כ"ב, כ"א-כ"ב וגו'). וכי יש גניבת דעת לפני המקום ? וכי דברי חנופה ושקר נכתבו בכתבי הקודש ?
אלא לימוד המקרא - ללא הדרכת חז"ל - טעות היא בידך, ומטעויות כאלה, לומד יקר, הזהר ! כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה !
או נקח לדוגמה אחד האישים הנזכרים במשנה שהבאנו למעלה.
מה נאמר במקרא על דואג האדומי ?
ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול (שמ"א
כ"א, ח'). שר חשוב בממלכתו של מלך ישראל המנצל את זמנו להתבודד לפני ה' במקום הקודש.
ויען דואג האדומי והוא נצב על עבדי שאול וגו' (שם כ"ב, ט').
העבד הנאמן למלך המשוח, הדואג לשלומו, והעושה את חובתו לעזור לו כנגד מתנגדיו. (ואין בדברי נאמנות אלה משום לשון הרע).
ויסב דואג האדומי ויפגע הוא בכהנים (שם י"ח)
מוכן ומזומן למלא אחרי פקודת מלכו. (ואם תאמר, פקודה שלא כהלכה היתה ? יכולנו לומר, שבעיני דואג היה שאול המלך המשוח, וכל המורד בו חייב מיתה. ולא דרש אכין ורקים. ואכמ"ל).
כך, דומה, היה נראה הלימוד באישיותו של דואג מתוך המקרא, או בכל אופן היה יכול להיות נראה. (וזאת מבלי להכנס לבעית סמכותו של שאול אחרי משיחתו של דוד).
- אם כן, אישיות די חיובית, לכאורא.
אבל מה אמרו עליו חכמינו זכרונם לברכה ?
היה להוט אחרי לשון הרע (ירושלמי פאה, פ"א ה"א)
נתן עיניו במה שאינו ראוי לו (סוטה ט')
קינא בדוד (מדרש תהלים נ"ב - ועיי"ש כל המזמור)
גדול שפרש מן התורה (שם קי"ט, על פסוק קלו)
אין תורתו של דואג אלא מהשפה ולחוץ (סנהדרין ק"ו)
יצא לתרבות רעה (שם - ועיי"ש כל הסוגיא)
ולבסוף - אין לו חלק לעולם הבא (שם צ' ע"א)
אם לפי המקרא בלבד - מדוע נידון לדראון עולם ? רק דברי חז"ל הם הנותנים לנו את הפרספקטיבה הנכונה על אישיות זו. נעיין בדבריהם ונעמיק בהם, ואז אולי נבין את סופו. איש מאתנו לא יתאר ח"ו את יעקב אבינו כאישיות בעלת קוים שליליים, ואת עשו הרשע הנאמן לאביו, כמסכן, מרומה ונרדף - גם אם, לכאורה, ישתמע לו כך ממשמעות כמה פסוקים בתורה - כי מגירסא דינקותא למדנו פרשיות אלה עם פירוש רש"י עפ"י חכמינו ז"ל. יעקב אבינו זוהר לנו כזוהר הרקיע כאבי האומה וכדוגמה לדורותיו - תתן אמת ליעקב (מיכה ז', כ'). ועשו הרשע הוא האויב הנצחי לאידיאה של מלכות שמים ושל נושאי אידאיה זו עלי אדמות - אם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'-. ונכרת לעולם ! (עובדיה א').
ובאותה מידה לא נראה בדואג האדומי את העבד הנאמן של שאול ואת ה"נעצר לפני ה' " בלבד, אלא את בעל המדות המגונות הפורש מן התורה, והיוצא לתרבות רעה.
ורק בפרספקטיבה זאת ילמדו אותנו ספרי הנביאים בדברי קדשם.
"דור דור ופרנסיו" - כיצד ?
כל אחד ואחד מישראל חייב לומר : מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו האבות העוה"ז והעוה"ב וימות בן דוד אלא בשביל מעשיהם הטובים ותלמוד תורה (תנא דבי אליהו פכ"ה).
זוהי הדרישה והתביעה המוחלטת ! כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו. (רמב"ם הלכות תשובה פ"ה ה"ב). היש לנו השגה, עד היכן הדברים מגיעים ? להיות כאבות הקדושים וכמשה רבנו !... ואם חז"ל אומרים לנו "חייב לומר" ו"ראוי להיות" הרי זאת צריכה להיות שאיפתנו לגדלות, ונוכל ללכת בדרך זו העולה אל האלקים בית-אל.
אבל בבואנו לדון באישים המתוארים בספרי הנביאים עלינו לדעת כי אין התנאים של הדורות שוים, ואין הרקע הרוחני שבכל הדורות שוה. וממילא גם אין דרגתם האישית של אנשי דור זה כדרגתם האישית של בני דור אחר.
אינו דומה דור של נסים גלויים לדור של הסתר פנים. התביעות כלפי דור-דעה של יציאת מצרים ומתן תורה, או כלפי דור של גילוי שכינה כבימי שלמה המלך ואליהו הנביא שונות הן מהתביעות כלפי דור עני, מושפל ונרדף בימי שעבוד מלכויות.
בוא וראה, מה מעיד הנביא ירמיה (ט"ו, ד) על מנשה מלך יהודה: ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלים. וכן ניבאו נחום וחבקוק : יען אשר עשה מנשה מלך יהודה התועבות האלה הרע מכל אשר עשו האמורי אשר לפניו ויחטא גם את יהודה בגלוליו, לכן וגו' ומחיתי את ירושלים וגו' ונטשתי את שארית נחלתי ונתתים ביד אויביהם וגו' (מל"ב כ"א, י' - ט"ו ורש"י שם).
(ואעפ"י שחזר בתשובה (עי' סנהדרין ק"ב ע"ב) : וכהצר לו חלה את פני ה' אלוקיו ויכנע מאד מלפני אלוקי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וגו' (דבהי"ב ל"ג, י"ב-י"ג) - לא הועילה לו תשובתו עד כדי כך שלא יזכירו נביאי ישראל מעשיו הרעים שהביאו לידי חורבן הבית, הארץ והעם, "כי הוא חטא והחטיא את הרבים, ואם הוא שב - חטא הרבים לא היה יכול להשיב, ונשארו מעשיו הרעים, עד שחרבה הארץ בעבורם" - רד"ק ליחזקאל כ"ח).
וכאשר דנו בבית מדרשו של רב אשי באישיותו (סנהדרין ק"ב ע"ב), ונראה לו מנשה לרב אשי בחלומו ומוכיחו על חוסר ידיעתו בהלכה מסויימת, שואלו רב אשי: "מאחר דחכמיתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים ?" - כי בדורו של רב אשי אין יכולים כלל להבין, כיצד זה אין מתגברים על יצר הרע של העבודה הזרה הבזויה והאוילית, ובפרט תלמיד חכם כמנשה. ומה הוא משיבו ? "אי הוית התם, הוית נקוט שיפולי גלימדך, ורהטת אבתראי" (רש"י : היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך, כדי שתהא קל לרוץ, והיית רץ לשם, מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט). אתה, רב אשי, לא רק היית עובד עבודה זרה כמוני, אלא היית רץ בתאוה אחריה, כי בדורי עדיין שולט היה יצה"ר המאוס הזה, ורק בימי אנשי כנה"ג בטלוהו (שם ס"ד ע"א), מפני שלא יכלו יותר לעמוד בו, וביקשו רחמים לביטולו.
משמע, איפוא, שבימי בית ראשון יכלו לעמוד בו, ולכן נענשו בחומר הדין : ומחיתי את ירושלים, ונטשתי את שארית נחלתי בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה. ואולי נוכל להסביר, כי אז - במקדש ראשון - היו חמשה דברים שלא היו במקדש שני: ארון וכפורת וכרובים, אש (מן השמים), ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים (יומא כ"א ע"ב). בדורות כאלה של גילוי שכינר מדי יום ביומו התביעות הן אחרות, ועדיין לא הגיע הומן לבקש רחמים על ביטול יצה"ר.
הוי אומר, אין דורותיו של בית ראשון דומים לדורם של אנשי כנסת הגדולה - לא מבחינת התנאים שבהם חיו אנשי הדור, ולא מבחינת הקפידה שהקפידו עליהם. ועד שהגיעו לדורו של רב אשי, כבר לא יכלו להבין כלל את הדורות הקודמים, עד שנתגלה לו מנשה בחלום - וקרא לו רב אשי "רבותינו".
וכן אינו דומה דור של "ראשונים בני מלאכים" (שבת קי"ב ע"ב) לדור של אחרוני אחרונים.
כאשר נביאי ה' מתהלכים בין בני אדם, ומכריזים: "אתה האיש !" (שמ"ב י"ב, ז') ו"הרצחת וגם ירשת!" (מל"א כ"א, י"ט) - יודעים בני הדור שדבר ה' בפיהם אמת, והדרך היחידה הבטוחה לפניהם היא דרך התשובה. בדורות כאלה יכול המלך צדקיהו לפנות אל הנביא : "שואל אני אותך דבר - אל תכחד ממני דבר" (ירמיה ל"ח, י"ד). ואפילו ירבעם בן נבט שולח את אשתו לנביא : "הוא יגיד לך מה יהיה לנער" (מל"א י"ד, ג'). והתשובות הן ברורות ומדויקות - ללא רתיעה וללא מורא - מפיו של רבונו של עולם.
וכפי גודל ועומק האמונה היוצאת מדברי קדשם, כן גודל ותוקף הדרישות והתביעות כלפי השומעים. אינו דומה הלומד מפי כתבם, וכתבי חז"ל תלמידיהם, לשומע מפיהם ממש:: מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו (ירמיה ל"ו, י"ח).
אכן, הנבואות נכתבו לדורות, כי נצרכו לדורות. ולכן, אלינו הן מדברות, ואותנו הן באות ללמד. והתביעות בכל הדורות הן מקסימליות. אבל בדין שמים אין דמיון כלל בין הקפידה כלפי דור המדבר - הדור של גילוי ז' רקיעים במתן תורה, הדור של "לא כן עבדי משה", הדור הרואה לפניו יום-יום ענני כבוד, לחם מן השמים ו"חלמיש למעינו מים" - לבין הקפידה כלפי דורות מאוחרים יותר.
בוא וראה, כמה הקפידה תורה במחלוקת קרח : הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע (במדבר ט"ו, כ"א). ומדוע ? "והנה נתחייבו כליה, שהיו מהרהרים אחרי רבם, והם כמהרהרים אחרי השכינה, ומוותרים על נבואת הנביא בלבם, וחייבין מיתה בידי שמים" (רמב"ן שם).
והנה בדורו של אליהו הנביא לא רק הרהרו אחרי רבם, אלא הרהרו אחרי השכינה ממש : "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו, ולא ענו העם אותו דבר" (מל"א י"ח, כ"א). והיו מוותרים על נבואת הנביא - לא רק בלבם : שלוש שנים לא היה טל ומטר לפי דברו של הנביא, ועדיין לא ביררו את "ספקותיהם", ועוד אומר המלך אחאב לנביא: "האתה זה עוכר ישראל" (שם י"ז). ואין אנו שומעים על חיוב כליה ומיתה בידי שמים, אלא - להיפך - נס גלוי היו צריכים להחזירם לאמונה השלמה.
כי אינו דומה קרח ועדתו לאחאב ולדורו, ואינו דומה עונשם של דורו של משה רבנו, אדון הנביאים, לעונשם של דורו של אליהו הנביא.
אמר רבי יוחנן, טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים. אמר לו ריש לקיש, אדרבא, אחרונים עדיפי, אע"ג דאיכא שעבוד מלכויות קא עסקי בתורה. אמר לו, בירה (בית המקדש) תוכיח, שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים.
שאלו את רבי אלעזר, ראשונים גדולים או אחרונים גדולים ? אמר להם, תנו עיניכם בבירה. איכא דאמרי אמר להם, עדיכם בירה. (רש"י : בנין הבית עד לכם בדבר, שלא חזר לנו וחזר לראשונים). (יומא ט' ע"ב).
נחלקו גדולי האמוראים איזה דור עדיף במעלתו, דור שחזרה להם בירה בימי שיבת ציון, או דור שלא חזרה להם בירה בימי שעבוד מלכויות. מצד אחד, דור של עובדי ע"ז, ונושאי נשים נכריות, המבקשים רחמים לביטול יצר דע"ז וגילוי עריות (סנהדרין ס"ד ע"ב) - שחזרה להם בירה, ומאידך גיסא, דור של לומדי תורה כר"י ור"ל בתוך צרות הגלות, ולפום צערא אגרא - אבל לא חזרה להם בירה.
נראה שאין רצונו של ר"ל לומר שבדורם של אנשי כנה"ג ועזרא הסופר לא עסקו בתורה, כי הם הרי אמרו: העמידו תלמידים הרבה (אבות פ"א מ"א), ועל עזרא נאמר: "ראוי היה שתינתן תורה על ידו, אלמלא קדמו משה" (סנהדרין כ"א ע"ב) - משמע שהדור היה ראוי לכך. וגם אין לומר שלא היה בימיהם שעבוד מלכויות, כי הרי כך אמרו בפירוש: "הנה אנחנו היום עבדים, והארץ וגו' הנה אנחנו עבדים עליה וגר ועל גויותינו מושלים ובבהמתנו כרצונם, ובצרה גדולה אנחנו" (נחמיה ט', ל"ו-ל"ז).
ובכל זאת אין רבי יוחנן סותר את עצם קביעת העובדה : אע"ג דאיכא שעבוד מלכויות קא עסקי בתורה, ועובדה זו, לכאורא, מצביעה על עדיפות לדורם של ר"י ור"ל - אולי בגלל מסירות נפש יתירה שהיתה בהם, אולי בגלל רוחב שכבת לומדי התורה שבימיהם, כעין האמור בדורו של רבי יהודה ברבי אילעאי, שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת (רש"י: עניים היו), ועוסקים בתורה (סנהדרין כ' ע"א - ועיי"ש ההשוואת לדורות אחרים).
אלא הכרעתו של רבי יוחנן - שראשונים עדיפים - אינה מבוססת על מעשי הדור הנראים בעיני אדם. "בירה תוכיח - שחזרה לראשונים, ולא חזרה לאחרונים". ההוכחה ממעשי השי"ת, שראה את דור הראשונים כראוי יותר להחזיר להם את בנין בית המקדש, ולא ראה את דורות התנאים והאמוראים - וכ"ש הדורות המאוחרים יותר - כראויים להחזרת עטרה ליושנה, היא היא המכריעה בשאלת עדיפות הדורות.
כי אין בידינו לדמות דור לדור. אין לנו קנה מדה למדוד בו מעלתם של קדמונינו בהשואה לדורות אחרים. אין התנאים שוים, ואין הרקע הרוחני שוה, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג' ע"א). מדידת העדיפות נעשית בדיני שמים, והדין דין אמת. אבל מה שבידינו לקבוע הוא, שאין לדון דרגתו של אישיות בדור אחד לפי קריטריונים של דור אחר - דור דור ופרנסיו.
ומכאן - אדם הנולד בדור זה, תפקידו ופעולתו, מעלותיו והשגיו נמדדים לפי דורו הוא : נח איש צדיק תמים היה בדורותיו - אמר רבי יוחנן, בדורותיו, ולא בדורות אחרים. ריש לקיש אמר, בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים (סנהדרין ק"ח, ע"א) - לשבח או לגנאי.
בדרך זו נעיין בדברי הנביאים:
א. דברי נבואה נכתבו לדורות אך ורק ללמדנו תשובה או הוראה.
ב. הקורא דברי הנביאים, בלי הסברת חכמינו ז"ל, טועה הוא בלימודה
ג. מעשיהם ומעלותיהם של אישי התנ"ך נדונים לפי רקע הדור שבהם חיו.
ואם בשיטה זו ידברו אלינו ספרי הנביאים, חזקה עלינו שהם ידריכונו בדרכנו בכל דור ודור.
בתוך: שמעתין, 46 תשל"ו, עמ' 37-42.