על מהותו של ראש חודש והמנהגים הקשורים בו כותב לנו הרב יעקב רוז'ה הרב שהוא בוגר ישיבת חברון בירושלים משמש כיום כמורה לתלמוד בחטיבת הביניים של תלמוד תורה המאוחדים כשליח המחלקה לחנוך ותרבות תורניים בגולה. לפנים בישראל היה ראש חודש יום חגיגי וצביונו היה קרוב מאוד ליום טוב.

עוד בבית המקדש דומה היה ראש חודש לחג ושבת בכך שהיו מקריבים בו קרבן מוסף.

קרבן שהיה קרב רק בשבת ובמועדים, ובתורה נאמר (במדבר י') "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם" וכנגד אותו קרבן מוסף תקנו חכמים את תפילת המוסף בראש חודש.

כמו כן אנו מוצאים מספר הוכחות כי בעבר היה נהוג שלא לעשות מלאכה בראש חודש באותו ספור מופלא של יהונתן ודוד (שמואל א' כ) אומר יהונתן "ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה" בבטוי "יום המעשה" רואים המפרשים כוונה לערב ראש חודש שבו היו עושים מלאכה בניגוד לראש חודש שהוא אינו יום מעשה ואין בו עשית מלאכה.

גם מספר העולים לתורה בראש חודש - ארבעה - כמו בחול המועד, מראה לפי הגמרא במסכת מכילה (סוף פרק ג') שאין הצבור עסוק במלאכתו ולכן יש זמן לקריאת התורה ממושכת במקצת לעומת ימי שני וחמישי בימות החול שמספר העולים לתורה הוא רק רק שלושה כדי שלא להכביד על העם העסוק במלאכתו.

אף בעלה של השונמית (מלכים ב' ד) אומר לה "מדוע את הולכת אליו היום, לא חודש ולא שבת" מכאן, שהיה מנהג ביום פנוי זה ללכת לנביא ולקבל את פניו.

הדין של מנהג עתיק זה מופיע אף בטור שולחן ערוך אורח חיים(סימן תי"ז) והפוסקים חלוקים בדעותיהם מהו התוקף ההלכתי של ההמנעות ממלאכה ביום זה, ובספר שבולי הלקט אף כתב כי זהו מנהג עתיק "שקבעוהו לחוק מימות משה רבנו".

נוכל להצביע על שני רעיונות יסודיים וחשובים הטמונים במהותו של יום זה - ראש חודש.

קדוש החודש וקביעת מועדו של ראש החודש הראשון נעשה על ידי משה רבנו בהיות עדין בני ישראל במצרים כמסופר בספר שמות פרק י"ב "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור החודש הזה לכם ראש חדשים הוא לכם לחודשי השנה.

ובמדרש אמרו (שמות רבה ט"ו "אמר הקב"ה למשה ולאהרן : אני ואתם נקדש את החודש".

ודרשו שם על המלה "לכם" : "אמר להם הקב"ה לישראל לשעבר היה בידי שנאמר "עשה ירח למועדים" אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם", מתכנסין מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו רבונו של קולם אימתי ראש השנה ? והוא אומר:

לי אתם שואלים? אני ואתם נשאל לבית דין של מטה".

זמן, מושג מופשט ביותר שלכאורה אין לאדם שליטה עליו והוא חולף וזורם ללא כל כח שיעצור אותו או יגדיל אותו, דוקא לגבי מושג זה של זמן ניתן לישראל ולבית הדין כח לקדש אותו ואף להחליט אימתי יחול ראש חודש וקביעה זו משפיעה על זמנים של מועדי ישראל מצוותיהם וקדושותיהם, כביכול מסר הקב"ה את הכח לידי עם ישראל לשלוט על הזמן לכוון אותו ולקדש אותו.

ובמסכת ראש השנה (כ"ה עא) באותו ויכוח מרתק בין רבן גמליאל ורבי יהושע בקשר לקביעת זמנו של ראש חודש תשרי. - דבר שיש לו חשיבות בקביעת זמנו של יום הכיפורים נאמר כי רבי עקיבא יעץ לרבי יהושע לקבל את דעתו של רבן גמליאל בקשר לזמנו של ראש החודש אפילו ברור לו לרבי יהושע כי רבן גמליאל טועה, ורבי עקיבא מנמק את דבריו בכך שאפילו טעה רבן גמליאל ובית דינו הרי הקב"ה מסכים לקביעת בית הדין וקובע את קדושת ראש חודש ובעקבות זאת את קדושת ראש השנה ויום הכפורים- לפי הזמן שקבע בית הדין וכפי שמיטיב לנסח זאת הרמב"ם בפרק ב' מהלכות קדוש החודש (הלכה י') "אע"פ שיודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצווה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם". ראש חודש, קדושו וקביעת זמנו וזמנם של מועדי ישראל היא הקדושה הראשונה שנתקדש בה עם ישראל במצרים עוד לפני מתן תורה. היא מסמלת את כוחו של עם ישראל לקדש את הזמן ואף לשלוט עליו ולכוון את קדושת ראש חודש וקדושת המועדים כולם.

ידועה אותה אגדה מופלאה המובאת ברש"י בפרשת בראשית ובמסכת חולין (ס' ע"ב) על שני המאורות שנתלו ברקיע ביום רביעי לבריאה ואחד מן המאורות בא בתלונה לבורא העולם: אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ואז העניש הקב"ה את הלבנה ואמר לה "לכי ומעטי את עצמך".

והנה דוקא הלבנה, המאור החוטא שנענש בהקטנת אורו הוא זה שמשמש לישראל בסיס לקביעת החודשים ודוקא אומות העולם הם שמונים וקובעים את חודשיהם לפי החמה, המאור שלא חטא ולא נענש.

זאת ועוד במדרש (שמות רבה ט"ו) מצאו חכמים בהופעתו והעלמותו של הירח במשך החודש רמז לחיי עם ישראל שאמרו שם: החודש שלושים יום, הלבנה, בראשון לחודש מתחילה להאיר והולכת ומגברת אורה עד חמישה עשר יום בחודש, ודיסקוס שלה מתמלא. ומט"ו בחודש עד שלושים בו, אורה הולך וחסר עד שבשלושים אינה נראית כך ישראל חמישה עשר דודות מאברהם עד שלמה כשבא שלמה נתמלא דסקוס של לבנה ומשם ואילך התחילו המלכים פוחתין והולכים חמישה עשר דור עד שבא צדקיהו וחסר אורה של הלבנה. ואכן מדוע דוקא הלבנה היא המסמלת את קיומו של עם ישראל יותר מן החמה שלא חטאה. שכן בהופעתו והעלמותו של הירח טמונה תכונה חשובה ויסודית המסמלת יותר מכל את מהותו של עם ישראל. לירח יש סגולה להתחדש מחדש גם לאחר שהוא נעלם מעינינו בטוחים אנו שהוא מסוגל להופיע ולהתחדש מחדש זוהי תכונה מיוחדת אך ורק לעם ישראל אומות רבות הופיעו ונעלמו ללא שוב על במתי העולם הגיעו לשיאים גבוהים אבל נעלמו ולא הופיעו עוד. לעומת זאת עם ישראל ידע מצבים קשים עד שנראה היה שעומד הוא להעלם ואורו שוב לא יזרח עוד, והנה הוא מופיע וזורח מחדש ומגלה שוב את תכונת ההתחדשות שבו. ראש חודש, מולד הלבנה מסמלים שאורם של ישראל מתחדש תמיד ושוב מאיר ובא, מאיר בגלותו ומאיר בארצו ואפילו נדמה

כי אורו מכוסה לעיתים, אינו כבה לעולם. ועתידים הם להתחדש ולחדש כנשר נעוריהם.

כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר'ה עד ר'ה

חוץ ממה שמוציא בשבתות ויו"ט וראש חודש

וחוה"מ ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן

אם מוסיף מוסיפין לו ואם פוחת פוחתין לו.

דינים ומושגים רבים קשורים בראש חודש. סקירה כללית ומקיפה על מושגים אלה נותן לנו שמואל גליק מורה לתלמוד בחטיבת הביניים של ת"ת המאוחדים.

בתורה אין אנו מצאים דברים ברורים ומוגדרים באשר לקדושתו של ראש חודש. רק נאמר בו כי יקריבו הקרבנות כבשאר המועדים. "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולתכם ועל זבחי שלמכם"(במדבר י'א) וכן נאמר בראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' (במדבר כח י"א).

אבל מדברי הנביאים למדים אנו כי היו חוגגים את ראש חודש כחג, וראש חודש הושווה לשבתות ולמועדים. בעבר היו נוהגים בימים טובים ללכת לנביא לדרש את ה', שנ"א ויאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת.(מלכים ב' ד).

והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה' (ישעיהו ‎10). היו נוהגים כנראה גם להבטל ממלאכה בראש חודש.

לאחר ששבו מן הגולה נהגו לעשות בראש חודש מלאכות שהם לצורך אכל נפש, ורק מלאכה בדבר האבד. במרוצת הדורות הותרה הרצועה והותרה מלאכה ומשא ומתן בראש חודש.

בימינו ברוב קהילות ישראל נשאר רק זכר לחגיגת ראש חדש, והוא ההלל, והמוסף, ומעט שמחה.

הרבה דברים נאמרו והרבה דיו נשפך להבהרת נושאים אלו, אין מאמר זה מתימר לחדש דברים או להוסיף דברים אלא להביא תמצית תמצית של דינים ומושגים הקשורים בראש חודש ולהבהירם בקצרה.

שנה - ויאמר אלוקים יהיו מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמעדים ולימים לשנים (בראשית א ט"ו) .

השמש - היא היסוד לספירת ימים - מזריחה לזריחה (סבוב יומי) ‎24 שעות יום, היא גם היסוד לספירת שנים - סבוב שנתי בן ‎365 יום ושש שעות. סבוב זה נקרא בשם שנת חמה.

אך לא ניתן לספור לפי השמש חודשים משום שאין שום סימן הכר בפעולת השמש המבדיל בין חודש לחודש.

ירח - הוא היסוד לספירת החדשים בלבד משום שהקפה אחת של הירח הוא במשך חודש ימים (קרי: ‎29 יום ו- ‎12 שעות ) ואנו מזהים. בברור את כל השנויים ממולד למולד.

כאשר נצטווה משה רבנו ע"ה "החודש הזה לכם ראש חודשים" אומר המדרש הראהו לבנה בחדושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש כלומר קביעת חדשי השנה על פי תנועת הירח.

מאידך, נצטווה גם לשמר את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוקיך. כלומר: להשגיח שחג הפסח יהיה תמיד בעונת האביב.

והרי עונות השנה נקבעות ע"פי תנועת השמש.

מכאן שהלוח היהודי צריך להתאים עצמו גם לתנועת הירח וגם לעונות השנה התלויות בשמש.

הכיצד ?

אם נקיים ‎12 חדשי לבנה כלומר: - ‎12 X 29.5 = 354 ימים

ואילו שנת חמה היא - ‎365 ימים

הרי נפגר כל שנה אחרי שנת החמה בכ- ‎11 ימים.

אם נוסיף חודש נוסף כלומר ‎13 X 29.5 = 383.5 ימים

הרי נקדים את שנח החמה ב- ‎18.5 ימים.

כך או כך פסח לא יצא תמיד בחודש האביב.

לכן קבעה ההלכה

שנחשב את הלוח היהודי ע"פי עיבור השנים.

לעשות שנים פשוטות ושנים מעוברות

שנה פשוטה ‎12 X 29.5 = 354 ימים

שנה מעוברת ‎13 X 29.5 = 384 ימים (‎383.5 ימים אתה מחשב ולא שעות) .

עבור שנה כפי שציינו לעיל נוצר הפרש של ‎11 ימים בין שנת חמה שהיא ‎365 ימים לשנת

ירח שהוא כ- ‎354 יום.

ועם חלוף השנים הפער ילך ויגדל. בשנה החמישית ‎5 X 11 = 55 ימים.

בשנה העשרים ‎110=11 X 10 ימים וכעבור ‎20 שנה ‎20 X 11 = 220 ימים.

כלומר: אם השנה פסח יחול ב- ‎18 אפריל ‎1981 בתקופת האביב הרי כעבור ‎20 שנה יחול פסח בערך ב‎8- ספטמבר ‎2001 בתחילת הסתיו.

כדי לאזן הפרש זה בין שנת חמה לשנת ירח קבעו חז"ל לעבר שנים כלומר להוסיף ‎30 יום לשנה כלומר חודש מלא, והשנה תהיה ‎13 חדשים. שנה זו נקראת שנה מעוברת. לשנה כלומר חדש מלא. והשנה תהיה ‎13 חדשים.שנה זו נקראת שנה מעוברת.

בכדי להגיע להתאמה מלאה בין חדשי הלבנה ושנת החמה, נקבע "שעבור השנה" יעשה לפי "מחזור של ‎19 שנים" ובכל מחזור כזה תהיינה ‎7 שנים מעוברות ו- ‎12 שנים פשוטות.

והסימן הוא ג- ו- ח א--ד-ז-ט כלומר השנה ג- שלישית ו- ששית או א- אחת עשרה, במחזור ‎19 שנים הוא שנה מעוברת ויש בה ‎2 אדרים.

לדוגמא: השנה היא ה'תשמ"א. נבדוק לפי חשבון זה האם השנה מעוברת?

ה'תשמ"א במספרים ‎4741

שארית ‎3 (3) 302 = 5741:19 , כלומר שנה מעוברת.

חודש הוא מחזור חדשי של הירח כלומר הקפה אחת של הירח מסביב לכדור הארץ. הזמן העובר מתחילת הקפה אחת עד תחילת ההקפה השניה קרי ממולד למולד, הוא כ- ‎29.5 ימים.

ליתר דיוק החודש הטבעי נמשך: ‎29 יום ‎12 שעות ‎44 דקות ‎3 שניות ו- ‎1/3 השניה.

ראש חודש הוא היום שבו מסתיים מחזור חדשי אמד של הירח ומתחיל מחזור חדש. (שים לב

ירח = חודש ; ירח = לבנה)

יום זה נקרא ראש חודש יום שהירח מתחדש בו.

חדש מלא או חסר מתי? כפי שציינתי לעיל החודש הטבעי אורכו ‎29.5 ימים אך כיון שלא יתכן להתחיל חודש באמצע היום.

"ימים אתה מחשב לחדשים ואי אתה מחשב שעות לחדשים" (מגילה ה' ע"א) .

מסיבה זו החדש העברי הוא לעתים חסר ולעתים מלא.

חסר=‎29 ימים מלא ‎30 ימים.

החודשים: ניסן, סיון, אב, תשרי, שבט תמיד מלאים קרי בני ‎30 יום.

החודשים: אייר, תמוז, אלול, טבת, אדר, תמיד חסרים קרי בני ‎29 ימים.

חודש משתנה

לפעמים מלאים ולפעמים חסרים. הם החדשים חשון, כסליו, פעמים שניהם חסרים (בני ‎29 יום)

ואז השנה נקראת - חסרה פעמי

:פעמים שניהם מלאים (בני ‎30 יום) ואז השנה נקראת - שלמה

ופעמים חשון חסר וכסליו מלא ואז השנה נקראת כסדרה.

יש לציין שחדש אדר בשנה רגילה אוא תמיד חסר קרי ‎29 יום.

אבל בשנה מעוברת אדר א' תמיד מלא (‎30 יום) ואדר ב' הסמוך לניסן תמיד חסר ‎29 יום.

ראש חודש יום אחד ולפעמים יומים מתי ?

כל חודש שהוא מלא (‎30 יום) החודש הבא אחריו ראש חודש יהיה יומים.

כלומר: יום השלו שים של החודש האחרון ויום א' של החודש החדש.

החדשים: אייר, תמוז, אלול, חשון אדר תמיד יהיה יומים ראש חודש ואילו חודש שהוא חסר (‎29 יום) החודש הבא אחריו ראש חודש יהיה יום אחד.

החדשים ניסן, סיון, אב, שבט - תמיד יהיה ראש חודש יום אחד

מלבד תשרי שנקבע ראש השנה יומ"ט מסיבות אחרות.

בזמן שבית המקדש היה קיים היו נוהגים כל ליל שלושים (קרי עשרים ותשע בערב) בשמחה כנהוג בראש חודש, ובית הדין בירושלים היה ממתין כל הלילה והיום שלמחרת (יום השלושים) לעדים שיבואו ויעידו על מולד הלבנה. אם באו העדים קדשו את היום בראש חודש ובבית המקדש הקריבו בו ביום קרבן מוסף, ולמחרת היום היה יום חול זאת אומרת היום השלושים של החודש שעבר היה יום א' של החודש החדש.

לא באו העדים ביום השלושים קבעו בית הדין את היום שלמחרת כראש חודש.

נמצא שנהגו יומיים ראש חודש - מספק.

מי קובע מתי ראש חודש?

בימי קדם נקבע ראש חודש ע"י בית הדין הגדול בירושלים המכונה בית דין "של סמוכים" ואין בית דין נקרא סמוכים" אלא אם הסמיכה של הדיינים נמשכת ועוברת מרב לתלמיד עד למשה רבנו. והם רק הם קבעו אמתי ראש חודש על פי עדי ראיה שראו את הלבנה בהתחדשותה את המולד.

בימינו שאין "בית דין של סמוכים" ואין מקדשים את החדשים כבעבר בכל זאת גם כיום ראשי החדשים עומדים בקדושתם.

כשראה הלל השני נכדו של ר' יהודה הנשיא שתוכפות הצרות, ומתמעטים התלמידים הראויים לקבל "סמיכה" ויהיו ראויים לשמש כבית דין של סמוכים וחשש שזה יגרום לבטול ראש חדשים ומועדי ישראל, עמד הוא ובית דינו של סמוכים וסדרו חשבון קביעת החודש וקדשו למפרע את כל החדשים העולים לפי חשבון זה, וקדושה זו חלה על כל ראש חודש שעתיד להיות לפי חשבון זה.

שמות החודשים

בתורה אין מוזכרים שמות לחדשים אלא מספרים.

בחודש הראשון בארבע עשר לחודש .... בחמשה עשר יום לחודש השני.... מלבד היום אתם יוצאים "בחדש האביב".

בספרי הנביאים מוצאים אנו שמות שאינם תואמים לשמות שאנו משתמשים.

ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל "בירח האתנים" בחג הוא החדש השביעי (מלכים א, ח- ב').

ובשנה אחת עשרה "בירח בול" הוא החדש השמיני (מלכים א', ו ל"ה) בשנה הרביעית "בירח זיו" (מלכים א' ו- א').

שמות החדשים שאנו משתמשים בהם היום הם שמות בבליים.

אמר רבי חנינה שמות החדשים עלו בידם מבבל (ירושלמי ר"ה א:ב).

מלאכה בראש חודש

ראש חודש מותר בעשית מלאכה. את זאת מצינו שלפנים בישראל היו נוהגים בראש חדש בטול

מלאכה.

שמחת ראש חודש

ראש חודש נוהגים בו שמחה משום שדומה הוא ליו"ט.

שנאמר ביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עלתכם

ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלוקיכם (במדבר י).

ונוהגים להרבות בו בסעודה כמו שמצינו ויאמר דוד אל יונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול (שמואל א' כ- ה')

מסביר הרד"ק: מחר חדש - יום ראש חדש ובאים כל האוכלים בשלחן אחד כמו ביום טוב. . ..

כתבו האחרונים המדקדקים נוהגים כשחל ר"ש בחול עושים מאכל יותר מבכל הימים כשחל בשבת עושים מאכל יותר ממה שנוהגים בכל שבתות שיהיה נכר כבוד ראש חדש (משנה ברורה).

טעם נוסף לסעודת ראש חדש לזכר הסעודה שהיו עושין לעדים שהיו באים להגיד על מולד הלבנה, כדי לעודד אנשים שראו את המולד לבא ולהעיד.

שבת מברכין החודש

בשבת קודם ראש חדש מברכין את החדש לפני תפילת מוסף ואחר קריאת התורה. זו תפילה מיוחדת שתקן האמורא "רב" (דור ראשון של אמוראי בבל) . והוסיפו לה את הפתיחה

"ויהי רצון שתחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה" נוהגים לומר תפילה זו בעמידה "ונהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח פלוני ביום פלוני דוגמת קדוש החודש שהיה מעומד"

ברכת הלבנה

ברכה לקב"ה על חידוש הלבנה בכל חודש.

הרואה את הלבנה בחידושה אומר ברוך מחדש חדשים (ירושלמי ברכות יג ד)

יש נוהגים לקדש את הלבנה במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים (טור או"ח סימן תכו) . ומברכין על הלבנה רק כשריחותה ניכרת על גבי הקרקע עד שיעברו ג' ימים ועד יום טו ימים. ויש מברכים עליה מיום ז' בחודש עד יום ט"ו בחודש.

יום כפור קטן

הוא תענית ערב ראש חודש שהנהיג המקובל ר' משה קורדיבורו שחי בצרפת בערך בשנת של"ג וקרא לו יום כפור קטן. וכתב השל"ה ראש חודש מאחר שהוא כפרה וראה האדם שיעשה תשובה גמורה בלב שלם, דהיינו בערב ראש חודש ועשה כמו ביום כפור כמו שנוהגין הרבה מחסידי עליון ... ויעזוב דרכו הרעה כדי שיכנס החודש.

יהיה כבריה חדשה. (אוצר דינים ומנהגים בשם השל"ה) .

מזל החודש

אתה מוצא שנים עשר מזלות יש ברקיע כשם שאין השמים יכולים לעמוד חוץ שנים עשר מזלות כך שאין העולם יכול לעמוד חוץ משנים עשר שבטיו. (שמות רבה ט) .

חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרים וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין, אמר רב תשובה לדבריהם: מעולם לא מצינו עגלה בדרום (פסחים).