עפרה

חג פורים ומצותו המיוחדת לזכור לדורות מחיית עמלק במדבר (בשבת "זכור" שקודמת לפורים) ומחיית זרעו בפרס ומדי (ע"י קריאת המגילה בפורים), מעוררים אצלנו מספר קושיות.

מה ענינה של הזכירה לדורות, הן של המלחמה במדבר, והן של הנס בשושן? האם יש משמעות לזכירה זו - גם בדברי ימינו אנו? ובכלל האם קיים קשר כלשהו בין המלחמה שלאחר יציאת מצרים, לבין זו שבתחילת בנין בית שני?

על שאלות אלו ואחרות ננסה לעמוד בדפים הבאים.

- בסוף פרשת "כי תצא" אשר בספר דברים, מביאה התורה מצוה מיוחדת במינה: ציווי על זכר מחיית עמלק:

* זכור את אשר-עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים: אשר קרך בדרך ויזנב בך כל-הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים: והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל-איביך מסביב בארץ אשר-ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את-זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח: (דברים כה)

ש. מדוע ראתה התורה צורך להדגיש את מעשה עמלק בהקשר של יציאת מצרים דווקא? (העזר גם בדברי הרב זוין לקמן).

ש. מה מחדשים לנו הפסוקים בנוגע למצבו הרוחני והגופני של עם ישראל באותה עת? עיין בספר שמות, פרק י"ז כולו. מדוע לדעתך היו בני-ישראל במצב המתואר ? העזר גם במדרש הבא: 'ואתה עייף ויגע' עיף בצמא, ויגע בדרך, 'ולא ירא אלקים'." (ילקוט שמעוני)

- על הרקע ההסטורי למאורעות מגילת אסתר, ניתן ללמוד מעט מן רשימת מלכי פרס ומדי משושלת אחימנש, כפי שהיא מופיעה בנספחות לפירוש "דעת מקרא", תרי עשר חלק ב':

*עשרה מלכים קמו לשושלת אחימנש ואלה שמותיהם, סדר מלכותם וזמניהם:

‎1. כורש, ‎530-559 לפסה"ע. ‎2. כמבוזי, בנו של כורש, ‎522-529. ‎3. דריוש א', ‎486-521. ‎4. אחשורוש, ‎465-485. ‎5. ארתחששתא א', ‎424-464.

‎6. דרויוש ב', ‎405-423. ‎7. ארתחששתא ב', ‎359-404. ‎8. ארתחששתא ג', ‎338-358. ‎9. ארסס, ‎336-337. ‎10. דריוש ג', ‎331-335.

* ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר-ה' מפי ירמיה העיר ה' את-רוח כרש מלך-פרס ויעבר-קול בכל-מלכותו וגם-במכתב לאמר: כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלקי השמים והוא-פקד עלי לבנות-לו בית בירושלם אשר ביהודה: מי-בכם מכל-עמו יהי אלקיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה ויבן את-בית ה' אלקי ישראל הוא האלקים אשר בירושלם: וכל-הנשאר מכל-המקמות אשר-הוא גר-שם ינשאוהו אנשי מקמו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם-הנדבה לבית האלקים אשר בירושלם: ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים לכל העיר האלקים את-רוחו לעלות לבנות את-בית ה' אשר בירושלם: וכל סביבתיהם חזקו בידיהם בכלי-כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות לבד על-כל-התנדב:

*ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות: וסכרים עליהם יועצים להפר עצתם כל-ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך-פרס: ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על-ישבי יהודה וירושלם:

* אחשורוש, אמר רב: אחיו של ראש, ובן גילו של ראש. אחיו של ראש - אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש. שנאמר "אנת הוא רישא די דהבא". בן גילו של ראש, הוא הרג - הוא ביקש להרוג, הוא החריב - הוא בקש להחריב, שנאמר "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלים" (מסכת מגילה דף יא עמוד א) ש. מה היתה זכותו של כורש במהלך שיבת עם-ישראל לארצו בראשית בית שני? (העזר והשווה גם לישעיהו מ"ד,

כ"ח עד מ"ה, ז').

ש. מה היה חלקו של דריוש בבנין המקדש? (העזר גם במקור הבא).

ש. אם נצא מנקודת הנחה שאחשורוש, המוזכר כאן, הוא אחשורוש המוזכר במגילה (ראה מבוא למגילת אסתר בפירוש דעת מקרא ע"מ ‎4-6). כיצד מתפרשים ימיו של אחשורוש ביחס לשיבת ציון השניה? העזר גם במגילה י"א.

ש. האם ניתן לקשר את הדברים לגאולתן הראשונה של ישראל - ביציאת מצרים ? כיצד?

- ובמגילת אסתר עצמה, תחילתו של הנס, במשתה שעשה המלך; ובתיאורו של המשתה יש כדי ללמד רבות על מהותו:

* והשקות בכלי-זהב וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך: והשתיה כדת אין אנס כי-כן יסד המלך על כל-רב ביתו לעשות כרצון איש-ואיש:

ש. מהי הפעולה העיקרית שעשו העם - במסגרת המשתה (הדבר רמוז בשם "משתה")?

ש. עיין במסכת מגילה דף י"ב. בשיחת תלמידיו של רשב"י עם רבם. מה ניתן ללמוד מתשובת התלמידים לרבם?

* שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם! - אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. - אם כן שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו! - אמרו לו: אמור אתה! - אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. (מגילה דף יב עמ' א)

* ענה מרדכי ואמר לאסתר איני יכול לבטל מגלת תענית שכתוב בה: "מר"ח ניסן ועד יומין י"ח דלא למספר בהון, ואת אמרת גזור תענית בי"ד ובט"ו ובי"ו שקרב עומר התנופה? (ילקוט שמעוני- מגילת אסתר)

*כשם ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", (פסחים דף קטז:) כך יש "מלחמה לד' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז). כסדרן הולכות שתי אלה: יציאת מצרים ומלחמת עמלק. "אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים"; (דברים כה, יז) "אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים" (שמואל א, טו, ב'). (לתורה ולמועדים עמ' ‎331)

ש. השווה תחילתו של נס זה לתחילתה של שהות ישראל ברפידים ומלחמתם בעמלק שם (שמות י"ז). האם ניתן להשוות בין שני המקרים? כיצד?

ש. אם נצא מנקודת הנחה שהתאריכים המוזכרים במגילה הם ללא רווח של זמן ביניהם, מתי התרחש הנס

העיקרי, המהפך בדעתו של המלך? העזר גם בדברי ולק"ש:

האם יש לדעתך משמעות מיוחדת לכך שהצום התרחש דווקא בתאריך זה ? מהי משמעות זו? - העזר גם בדברי הרב זוין :

ש. עיין גם במגילה, פר' ט', פס' כ"ח. כיצד מתקשרים הדברים בפסוק - כהמשך לדברי הרב זוין? מה משמעות יש לצורך המודגש לכתוב בספר ענין עמלק (שמות י"ז ט"ז) וענין נס פורים (אסתר ט' כ', ל')?

- סיומו של נס פורים, אף הוא טעון השואה לעמלק שביציאת מצרים:

* "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" - אמר רב יהודה: "אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור" (מסכת מגילה דף טז עמ' ב).

* "ויתיצבו בתחתית ההר" אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב "קימו וקבלו היהודים", (אסתר ט, כז) קיימו מה שקיבלו כבר. (מסכת שבת דף פח עמ' א)

ש. מה מקומה של מלחמת עמלק בישראל מבחינת מהלך המאורעות שעברו על העם במדבר? (מה קדם למלחמה זו, ומה בא אחריהן?

ש. בהתייחס לעובדה שהפסוק המצוטט בגמרא - נאמר בחודש סיון (אסתר ח', ט'), כיצד ניתן להשוות בין המאורעות שלאחר מלחמת עמלק בספר שמות, לבין אלה שלאחר נס פורים? השווה גם למסכת שבת דף פ"ח.

לסיכומם של דברים :

לא בכדי ביקש המן בן המדתא האגגי, בראשית תקופת בית שני, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. שהרי מקובל היה מאבותיו - כי סמוך לגאולתן - מלחמתן ; ואם מלחמת אבותיו, העמלקים, מתוך צמאונם - תלונתם של העם ברפידים באה ("ואתה עיף ויגע", ובביאור המדרש - עיף בצמא ויגע בדרך - דברים כ"ה, י"ח) מלחמתו של המן - מתוך המשתה של אחשורוש הגיעה (וכדברי תלמידיו של רשב"י - במסכת מגילה דף י"ב). ואם זינב עמלק בעם-ישראל "בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים שם, י"ז), ביקש המן לכלותם - בימי אחשורוש דווקא - כהמשך הפוך למדיניותם של כורש ודריוש אשר סייעו ליציאת ישראל מבבל. ובחר לו נבל זה דווקא את חודש ניסן - להפיל בו את הפור (אסתר ג', ז') מתוך אותו רצון קדום להפוך גאולה לחורבן. ומה גדולה היתה שמחתו כשנפל הפור על חודש אדר, זמן פטירתו של משה רבנו - שהרי ידיו האמונות של משה - הם אלה שהכריעו לבסוף את אבותיו במדבר (שמות י"ז, י"א-י"ב), אלא שלא היה יודע שאמנם בשבעה באדר מת משה, אך בשבעה באדר גם נולד...

וכשם שנסעו ישראל מרפידים - מקום הצמא והמלחמה - למתן תורה בהר סיני (שמות י"ט, ב'), כך באו היהודים מגזירתו של אותו רשע - לתורה וקבלתה (כמאמר חכמים במס' מגילה, דף ט"ז עמוד ב').

ומדור לדור - מקבלים הדברים משמעות גדלה והולכת; שבכל עת בה נגאל עם ישראל - ובא לכוון ארצו - מופיע עמלק; אולם סופה של אותה מלחמה היא בקבלת התורה: "קיימו וקבלו היהודים - קיימו מה שקבלו כבר" (שבת פ"ח, ע"מ א').

ואם בכל דור ודור כך הם פני הדברים - קל וחומר בן בנו של קל וחומר - שכך הם גם בדורנו אנו - והמשכיל יבין.

* רב חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה (בזריחה) וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי: כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מה הטעם) "כי אשב בחושך ה' אור לי". (מיכה ז,ח) כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער" (אסתר ב, כא) ואחר כך: "וישב מרדכי אל שער המלך" (אסתר ו, יד) ואחר כך - "ומרדכי יצא מלפני

המלך בלבוש מלכות (שם, ח, טו)" ואח"כ "ליהודים היתה אורה ושמחה" (שם, שם טז).

בתוך: עלי עיון, גליון ‎7 תשמ"ו, עמ' ‎29-32.