הפייטנים העממיים, רבנן דאגדתא, השתמשו בכלי-אומנות מגוונים. נושאיהם היו קשורים בפרשת-השבוע, שהרי "נביאים וזקנים עמדו ותיקנו להם (לישראל), שיהו קורין (בתורה) בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין בערב שבת, כדי שלא ילינו שלושה ימים בלא תורה"[1], בחגים ובמועדים קראו גם במגילות, ומהן בפסח --- בחג האביב -- במגילת האביב, בשיר-השירים, מן המבואות (הפתיחות), לדרשות רצוי לעמוד על שתי שאלות.
שאלה ראשונה. במה זכה ספר שיר-השירים להיכלל בתוך כ"ד ספרי הקדש, שהרי הרבה ספרים הין לאומתנו ונגנזו, מהם שאבדו אבדה עולמית ומהם, שנשארו "חיצוניים" ונשמרו ע"י התרגומים.
ובאמת "בראשונה היו אומרים : משלי, שיר השירים וקהלת גנוזים היו"[2]. אלא שלספר שיר השירים עמד סניגור גדול. והוא רבי עקיבא בן יוסף, שכל חייו עמדו בסימן של אהבה, אהבה ראשונה לזו, שעתידה היתה להיות חברתו בחייו, שהרי בכל הספרות התלמודית הרחבה לא מצאנו אף "רומן" אחד, חוץ מברית-הלב שבין ר' עקיבא ורחל בת-כלבא שבוע. " נתקדשה לו בצנעה. שמע כלבא-שבוע והוציאה מביתו והדירה הנאה מכל נכסיו. הלכה ונישאה לר' עקיבא בימות-החרף היו ישנים במתבן. היה מלקט תבן מתוך שערותיה. אמר לה : אלמלי היה בידי, הייתי נותן לך ירושלים של זהב"[3].
אהבה שניה - לחרות ישראל, שהרי רבים מנסחים "מרד בר-כוכבא ורבי עקיבא". אם הראשון היה המצביא בקרבות, הלא השני נתן את הסמכות להתקוממות בעיני העם כולו. החכמים, מדוע לא היה לבם שלם עם בר-כוכבא. "רבי עקיבא, כשהיה רואה את בן כוזיבא, היה אומר : הנה מלך המשיח. אמר לו ר' יוחנן בן תורתא : עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין אינו בא"[4]. במרד השתתפו, כדעת היסטוריונים, לא רק יהודי-הארץ, אלא גם קהילות ישראל בארצות הפרתים ובאסיה הקטנה. רבי עקיבא ביקרן כנראה, להלהיבן לפעולה :"אמר רבי עקיבא, כשהלכתי לערביא... ואמר רבי עקיבא, כשהלכתי לגליא... ואמר רבי עקיבא, כשהלכתי לאפריקי[5]... כשעליתי למדינת קפוטקיא"[6].
אהבה שלישית: לתורת ישראל, שעל מזבחה הקריב את חייו ועלה לגרדום. בימי אדרינוס, "כשגזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה... היה רבי עקיבא מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה... לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית-האסורים... בשעה, שהוציאו את רבי עקיבא להריגה- זמן קריאת-שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים והיה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד"[7]. רבי עקיבא - איש האהבה - צידד בזכות "ספר האהבה", לאחר שדרשו על האהבה שבין כנסת-ישראל לאביה שבשמים. וכך "תנינו (שנינו) אמר רבי עקיבא : חס ושלום לא נחלק אדם אחד מישראל על שיר-השירים ... שאין כל העולם כדאי כיום שניתנה בו 'שיר-השירים'. למה ? שכל הכתובים קודש, וזה קודש- קדשים"[8].
שאלה שניה: שלושה ספרים מתוך ה"כד" מיוחסים לשלמה המלך, הלא כך אמר רבי יודן בר סימון: "שלמה . . . זכה, ששרתה עליו רוח-הקודש ואמר שלשה ספרים : משלי, קהלת ושיר-השירים"[9]. הייתכן? שלשה ספרים מנוגדים כל כך: האחד (שיר- השירים) שופע שמחת-חיים ורצון ליהנות מתענוגיהם, השני (משלי): ישוב-הדעת וקרירות שכלית. השלישי (קהלת)- ספר האכזבה והיאוש. כלום כל אלו "ניתנו מרועה אחד"? על כך השיב רבי יוחנן: "מדרך ארץ - הכל תלוי בגיל- כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים" (כלומר, שהכל הבל).
הנושאים של הדרשות :
אף על פי, שבשיר-השירים, כאמור, קורין ודורשין בפסח - מעטות בו הדרשות על יציאת מצרים, רוב הנושאים במדרש זה מקובלים ביותר על בעלי-האגדה, והם : התורה ולומדיה, ישראל ואומות- העולם, ישראל וקודשא בריך הוא, ישראל וארץ-ישראל, ירושלים, המקדש, העלייה לרגל ואחרון אחרון: כיסופי הגאולה ודחיקת-הקץ.
והרי כמה מהם :
התורה:
על הפסוק "כי טובים דודיך מיין" [שיר-השירים א(2)]
"נמשלו דברי תורה במים, ביין, בשמן, בדבש וחלב"
במים: מה המים משיבין הנפש, כך התורה, שנאמר: תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהילים יט,ח). - מה המים מטהרים את האדם מטומאה, שנאמר : "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל לו, כה) כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו. שנאמר : אמרות ה' אמרות טהורות (תהילים יב,ז). - ומה מים יורדיו טיפין, טיפין ונעשים נחלים, נחלים כך תורה : אדם לומד ב' הלכות היום וב' מחר עד שנעשה כנחל נובע. - ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן : השקיני מים, כך דברי-תורה : אין הגדול מתבייש לומר לקטן : למדני פרק אחד, פסוק אחד ואפילו אות אחת.
ביין - מה יין, כל זמן שהוא מתיישן בקנקן - משתבח, כך דברי-תורה : כל זמן שהם מתיישנים בגופו של אדם - הם משתבחים. - מה היין ניכר בגוף (כשאדם שתוי), כך דברי-תורה ניכרים בגוף, מרמזים ומראים באצבע ואומרים : זה הוא תלמיד-חכם.
בשמן: מה שמן מעדן הראש והגוף - כך דברי-תורה מעדנים הראש והגוף. - מה השמן הזה : כוס מלאה שמן בידך ונפלה לתוכה טיפה של מים - יוצאת כנגדה טיפה שמן, כך אם נכנס דבר של תורה ללב, יוצא כנגדו דבר של ליצנות: נכנס ללב דבר של ליצנות - יוצא כנגדו דבר של תורה.
בדבש וחלב: מה הם מתוקים - אף דברי תורה מתוקים, שנאמר : "ומתוקים מדבש" (תהילים י"ט)"[10].
חינוך בנים לתורה :
על הפסוק : "משכני אחריך, נרוצה" (שיר-השירים א, ד)
אמר רבי מאיר : בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא : אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים, שתשמרוה ואני נותנה לכם. אמרו לפניו : רבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו. אמר להם: אבותיכם צריכים ערבים... יש לי עליהם (טענות). אברהם יש לי עליו, שאמר : "במה אדע, כי אירשנה ?" (בראשית טו, ח). (פקפק בהבטחתי על הארץ לתת אותה לנחלה לבניו והרי אין התורה יכולה להתקיים בשלמותה אלא בארץ). יצחק יש לי עליו, שהיה אוהב לעשיו (והוא שהפריע לישראל לקיים את התורה). יעקב, על שאמר "נסתרה דרכי מה' " (ישעיהו מ, כז) (כלומר הגיע לידי יאוש, ואין התורה מתקיימת אלא ע"י אמונה ותקוה). אמרו לפניו : רבונו של עולם, נביאינו ערבים לנו. אמר להם : יש לי עליהם, שנאמר : "והרועים פשעו בי" (ירמיהו ב, ח), וכתוב : "כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו" (יחזקאל יג, ד), אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם. אמרו : הרי בנינו ערבים אותנו (הם ילמדו את התורה, ויקיימוה לנצח). אמר הקדוש ברוך הוא : הם ודאי ערבים טובים, וזהו שכתוב : "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהילים ח, ג : עוזה וגבורתה של האומה וכוחה של תורתה תלויים בחינוך הטוב)[11].
על מצבם של לומדי תורה :
מדבר המדרש על הפסוק : "כאהלי קדר" (שיר-השירים א, ה), מה אהלי קדר, אף על פי שנראים מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטין והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות (כי יש מהם גם עשירים), כך תלמידי-חכמים אף על פי שניראים כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל בפנים יש בהם תורה : מקרא, משנה, מדרשות והלכות, תלמוד תוספתות ואגדות[12].
ישראל ואומות-העולם:
על הפסוק : "אל תראוני... ששזפתני השמש " (שיר-השירים א, ו)
אומות העולם באות בטענות : מה יחסנותם של ישראל ? הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה. גם "אומה זו (ישראל) המירו כבודם, שנאמר : "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תהלים קו, כ) - כלומר : חטאו בעגל, על כך עונה רבי יצחק בסיפור-מעשה מלבב : "מעשה בקרתנית (עירונית) אחת, שהיתה לה שפחה כושית, שירדה למלאות (את כדה) מן העין היא וחברתה. אמרה לחברתה : חברתי ! למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה. אמרה לה: למה ? - בשביל שראה ידיה מפוחמות. - אמרה לה : אי, שוטה שבעולם ! ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. ומה אם אשתו, שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת : מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת - רצה לגרשה. את, שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך כל ימיך - על אחת וכמה וכמה (שיבחל בך), אומרים להם ישראל (לאומות) : ומה אם אנו לשעה, כך - נתחייבנו - אתם על אחת כמה וכמה !.. למה אנו דומים? לבן מלכים, שיצא למדברה של עיר וקפחתו החמה על ראשו ונתכרכמו פניו. נכנס למדינה (לעיר), במעט מים ומעט מרחץ מן המרחציות נתלבן גופו וחזר ליופיו, כמו שהיה... שמשה של עבודה זרה שזפתנו (לשעה), אבל אתם שזופים ממעי אמכם"[13]. (בעבודה זרה, בגלוי עריות ובשפיכות דמים).
ישראל וקודשא בריך הוא :
על הפסוק : נגילה ונשמחה בך" (שיר-השירים, א,ד)
מובא כאן סיפור-מעשה, הקשור בשמו של רבי שמעון בר יוחאי, שקיבל מרבו, רבי עקיבא, לא רק תורה אלא גם את הלהט המיוחד למלחמה על גאולתם של ישראל ואת התקווה לגאולה. וכך מספר רב אידי: "מעשה באישה אחת בצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו אצל רבי שמעון בר יוחאי. רצו להתגרש זה מזה. אמר להם (הוא הכיר בהם, שהשלום והאהבה שרויים ביניהם) : חייכם ! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים, אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו (שמעו בקולו) ועשו לעצמם יום טוב, ועשו סעודה דגולה ושכרתו יותר מדי. כיון שנתישבה דעתו עליו (כטוב לבו ביין) אמר לה: בתי ! כל חפץ טוב שיש לי בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך. מה עשתה היא ? לאחר שישן, רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם : שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית-אבא. בחצי הלילה ננער משנתו. כיון שפג יינו, אמר לה: בתי ! היכן אני נתון? אמרה לו: בבית אבא. אמר לה : מה לי לבית אביך? אמרה לו: ולא כך אמרת לי בערב : "כל חפץ טוב, שיש בביתי -- טלי אותו ולכי לבית אביך" -- "אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!" הלכו להם (הזוג) אצל רבי שמעון בר יוחאי (ספרו לו את הדבר) ועמד והתפלל עליהם ונפקדו. והרי דברים קל וחומר! ומה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו אין לי חפץ בעולם טוב ממך -- נפקדו. ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום ואומרים : אין לנו חפץ טוב בעולם (מגן ומושיע) אלא אתה- על אחת כמה וכמה (שייגאלו גאולה שלמה במהרה בימינו בקרוב) ועל זה נאמר : "נגילה ונשמחה בך"[14]
תיאור אופיים של ישראל :
על הפסוק: "עיניך יונים" (שיר-השירים א, טו)
נמשלה כנסת-ישראל ליונה. "מה יונה זאת צנועה, כך ישראל צנועים. מה יונה זו פושטת צווארה לשחיטה, כך ישראל, שנאמר : "כי עליך הורגנו כל היום" (תהילים מד, כג). מה יונה זו מכפרת על העוונות - כך ישראל מכפרים על האומות, שכל אותם שבעים פרים, שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות וזהו שאמר הכתוב "תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה" (תהילים קט, ד). מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו את הקדוש ברוך הוא לא המירוהו באחר. מה יונה זו, אף על פי, שאתה נוטל גוזליה מתחתיה, אינה מנחת שובכה לעולם, כך ישראל, אף על פי שחרב בית-המקדש, לא ביטלו שלש רגלים בשנה"[15].
עליה לרגל:
על הפסוק : "מה יפו פעמיך בנעלים" (שיר-השירים ז, ב)
אמר רבי פנחס : "מעשה בשני אחים עשירים, שהיו באשקלון והיו להם שכנים רעים מאומות העולם והיו אומרים : אימתי יעלו היהודים הללו להתפלל בירושלים ואנו נכנסים ןמקפחים מה שבתוך בתיהם ומחריבים אותם, הגיע הזמן ועלו (האחים). זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים כדמותם והיו נכנסים ויוצאים בתוך בתיהם. כשבאו האחים מירושלים חילקו מה שהביאו מירושלים לכל שכניהם (דורונות). אמרו להם השכנים : היכן הייתם ? אמרו להם : בירושלים. אימתי עליתם ? - ביום פלוני, - אימתי באתם ? ביום פלוני. אמרו : ברוך אלהי היהודים, שלא עזבם ולא יעזבם. האנשים הללו (על עצמם אמרו) חשבו : אימתי יעלו היהודים להתפלל בירושלים ואנחנו ניכנס ונקפח את בתיהם ונחריבם ואלהיהם שלח מלאכים בדמותם, שהיו נכנסים ויוצאים בתוך בתיהם... (וכל זה), מפני שבטחו בה'[16].
בית-המקדש :
על הפסוק : "כמגדל-דוד צוארך" (שיר-השירים ד. ד)
"כמגדל דוד צוארך" - זה בית-המקדש. ולמה מדמהו בצוואר ? שכל הימים, שהיה בית המקדש קיים - היה צווארם של ישראל פשוט בין אומות העולם, וכיון, שחרב בית-המקדש, כביכול, נכפף צווארם של ישראל. מה צואר זה, אם ניטל - אין לאדם חיים כך, משחרב ביתהמקדש אין חיים לשונאי-ישראל (במקום "ישראל", שלא לפתוח פה לשטן). על המשך הפסוק "בנוי לתלפיות" - אמר רבי חייא ברבי בון: יופי היה ונעשה תל[17].
התרעומת על אלו, שלא עלו בשעתם מבבל עם זרובבל לעזרא :
על הפסוק : "אם חומה היא נבנה עליה טירת-כסף" (שיר-השירים ח, ט)
עם זרובבל, כידוע, באו "כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שש מאות ששים (עזרא ב, סד). רוב העם נשאר בגלות. על כך אמרו בעלי האגדה : "אם חומה היא" - אילו ישראל העלו חומה מבבל (כלומר - אילו היו באים כולם בבת-אחת, בהמוניהם) לא היה חרב בית-המקדש פעם שניה (כי היינו בונים מלכות גדולה וחזקה שהיתה מתגברת על אויביה).
רבי זעירא - חכם שנולד בבבל, למד בישיבותיה ואחר כך עלה לארץ-ישראל לישיבת טבריה. אולם ניכר היה בו, שהוא בבלי. עליו מסופר "שיצא לשוק לקנות משהו. אמר לשוקל : שקול יפה. אמר לו (המוכר) : אין אתה הולך מכאן ? אתה בבלי, שאבותיך החריבו את בית המקדש. אמר לו רבי זעירא : אין אבותי כאבותיך ? אחר-כך נכנס לבית הוועד ושמע קולו של רבי שילא שהיה דורש: "אם חומה היא" - אילו ישראל עלו חומה מן הגולה - לא חרב בית-המקדש פעם שניה. אמר : יפה לימדני עם הארץ[18].
המרידות ברומא לא נפסקו אחרי התבוסה - בימי בר-כוכבא ורבי עקיבא. כל זמן, שהיה ישוב יהודי - ראוי לשמו - בארץ נספחו יהודים לכל רגל, שהורם נגד מלכות-הרשעה. הגדיל ללבות את תקות-הגאולה - רבי שמעון בר יוחאי : "שנה רבי שמעון בר יוחאי : אם ראית סוס פרסי (הכוונה לפרתים, אויבי הרומאים) קשור בקברי ארץ ישראל - צפה לרגליו של משיח"[19].
בתוך: החינוך, כסלו תשכ"ו, עמ' 62-66.
[2] אבות דרבי נתן א'.
[3] כתובות,סב, סג, נדרים נ'.
[4] מדרש איכה ב (ה).
[5] ראש השנה, דף כו ע"א.
[6] יבמות, דף קר"א ע"א.
[7] ברכות, ס"א ע"ב.
[8] מדרש שיר השירים א (יא).
[9] מדרש שיר-השירים א (ח).
[10] מדרש שיר-השירים א(יט).
[11] מדרש שיר-השירים רבה א (כד).
[12] מדרש שיר השירים א (לח).
[13] מדרש שיר-השירים רבה א (יא).
[14] מדרש שיר-השירים רבה א(לא).
[15] מדרש שיר-השירים רבה א (סג), ד(ב).
[16] מדרש שיר-השירים רבה ז (ג).
[17] מדרש שיר-השירים רבה ד (יא).
[18] מדרש שיר-השירים רבה ח, א.
[19] שם, שם, שם.