צבי שלוה, מנחם ליבטאג

הנהגת עם ישראל מחולקת לשתי רשויות - רשות החול ורשות הקודש:

רשות החול (או רשות השעה): בראשה עומד המלך, ותפקידו לדאוג לעניני השעה התלויים במאורעות הזמן, לנהל מדיניות חוץ ובטחון ולנהל את עניני הפנים בכל הקשור לצד החמרי שלהם.

למינוי המלך דרושה הסכמת העם [‎1] וכבודו של המלך נובע מן העם (ולכן הוא היחידי שאין כבודו מחול) באותה רשות של המלך נמצא גם הנביא המביא למלך את דבר ה' והמושחו למלך בשם ה'.

רשות הקודש (או: רשות הנצח): בראשה עומד הכהן-הגדול הנושא על מצחו את נזר הקודש-ציץ הזהב במקביל לכתר המלכות של המלך (עיין בפרק על נהול המקדש הקבלות נוספות בין הכה"ג ומלך).

רשות זו אחראית על קניני הנצח של העם, באחריותה עבודה בית המקדש ודאגה לחיים הרוחניים על כל מרכיביהם במדינה.

הכהנים הם המלמדים תורת ה' לעם והם מהווים שלוחי דרחמנא במקדש (ע' קדושין כ"ג: ותוס' שם) את הצד של העם משלימה הסנהדרין ברשות זו. חכמי הסנהדרין באים מרבדים שונים של האוכלוסיה ומשמשים כנציגי העם בהחלטות חשובות שלהם צריך את הסכמת העם (כמינוי מלך או מלחמת הרשות).

במאמר זה נעסוק ברשות הנצח-הקודש, נבדוק מה הם מרכיביה השונים מה היחסים ביניהם וכיצד הם מתפקדים. המאמר בא לתאר רשות זו כפי שהיא צריכה לתפקד ולא כפי שתפקדה בתקופות שונות. הדברים מבוססים בעקר על ההלכה, אך גם על נתונים היסטוריים מתקופת בית ראשון או שני אשר ניתן להניח שמשקפים מצב קבוע.

אחת משלשת המצוות שנצטוו ישראל בעת כניסתם לארץ, היא לבנות להם בית הבחירה. לדעת הרמב"ן [‎2] עקר החפץ במצוה זו הוא להכין מקום להשראת השכינה- "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

ולדעת הרמב"ם [‎3] עקר החפץ במקדש הוא פניית האדם אל בוראו. "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות".

עבודת המקדש והקרבנות הוטלה רק על שבט אחד משבט ישראל - שבט לוי וגם בתוך שבט זה אין העבודה שווה בכולם. וכדברי הרמב"ם[‎4] "זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש שנאמר: "בעת ההיא הבדיל ה' אח שבט הלוי" "הכהנים הובדלו מכלל הלויים לעבודת הקרבנות שנאמר ויבדל את אהרון להקדישו קדש קדשים" וגם הכהנים אין כולם שווים - עבודת יום הכפורים כשרה רק בכהן גדול.

הכהן הגדול לובש כל השנה בגדי זהב - בגדי מלכות, אך ביום הכפורים כשנכנס לקדש-הקדשים - למקום השכינה לובש בגדי לבן- בגדי משרת. כלפי אחיו הכהנים הוא מלך וכלפי הקב"ה הוא משרת.

וכן הכהנים, מחד הכהנים משרתים: "והיו על אהרון ועל בניו בבואם אל אוהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש"[‎5].

אך יחסית ללויים הכהנים נקראים "עובדים" והלויים "משרתים".

כפי שמצינו בדברי הימים ב' פ"ח פס' י"ד: "ויעמד... את מחלוקת הכהנים על עבודתם והלויים על משמרתם להלל ולשרת נגד הכהנים לדבר יום ביומו והשוערים במחלוקתם לשער ושער" - 'עבודה' היא תפקיד הכהנים 'שירה ושעור' התפקידים הנלווים- ללויים. הבטוי "לשרת" אינו מליצי בלבד, אלא מעיד על מעמד נחות כפי שרואים מהגמרא במסכת תמיד שלומדת מן הפסוק[‎6] "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך" שהכהנים שומרים למעלה והלויים למטה. וכן נראה מהמסופר בדברי הימים [‎7] שאת עבודות ההכנה להקרבנת הקרבנות - שחיטת הפסחים והפשטת הקרבנות היו עושים הלויים (בפסח חזקיהו - "הכהנים זורקים את הדם מיד הלויים" - שהם השוחטים ובפסח יאשיהו: "והלויים מפשיטים.

בניית בית המקדש היא באחריותו של המלך, כפי שרואים אצל שלמה שהוא הבונה את בית המקדש.

אך נהולו ואחזקתו של בית המקדש נמצאים בידי הכהנים.

אמנם אנו מוצאים בספר מלכים התערבות המלך בעניני נהול המקדש כגון התערבות יהואש [‎8] ויאשיהו[‎9] בעיניני בדק- הבית, אך כנראה אלו הם חריגות שנבעו מהתרשלות הכהנים בתפקידם שגרמה להתערבות המלך . (בכל ספר מלכים המלך הוא הדומיננטי, הוא הקובע אח המצב הרוחני לטוב או לרע, הוא מתערב בעניני המקדש - תקון בדק הבית או לקיחת האוצרות לשם שחוד מעצמות זרות, והכהנים כמעט ולא מוזכרים כמנהלי המקדש או כאחראים על המצב הרוחני בעם.

יתכן שהדבר נובע מהמעמד החזק של בית המלוכה בתקופה זו שנטלה על עצמה סמכויות השייכות למשפחת הכהונה. אפשרות אחרת היא, שבאמת מעמד הכהנים היה יותר חזק מכפי שהוא נראה בספר מלכים, אלא שהספר בא לתאר את המתרחש כפי שהוא נראה ממבט הנבואה - מחצר המלך, ואין הוא מספר על מעשי הכהנים). נהול המקדש חייב מערכת מסועפת של בעלי תפקידים. בשורות הבאות ננסה לבחון כיצד התנהלה מערכת זו.

ראש הרשות הוא הכהן הגדול - הוא האחראי לכל המערכת.

וכשם שהמלך ראש רשות החול-השעה הכה"ג ראש רשות המקדש רשות הנצח.

ישנם סימנים רבים המעידים על מעמדו של הכה"ג במקביל למלך:

* כה"ג לבוש בגדי זהב המעידים על שררה.

* הציץ שבראש הכה"ג נקרא 'נזר' [‎10] "ונתת אח נזר הקדש על המצנפת" וכן כתר מלכוח נקרא 'נזר' (ע' שמואל ב' א, ו') והנזר מעיד על הפרשה והבדלה של נושאו (ע' יחזקאל י"ד, ה')

* הכה"ג נמשח בשמן המשחה במלך (ע' רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ד הי"ב)

* הכהונה הגדולה עוברת בירושה בכל שררה (ע' רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ד ה'כ, וכן רואים מנבואת איש האלקים לעלי ששלשלת הכהונה הגדולה תפסק מזרעו. אמנם יש הבדל בין ירושת מלכים לירושת כה"ג, שמלך בן מלך לא נמשח אא"כ יש מחלוקת וכה"ג בן כה"ג בן נמשח)

דיני כבוד כה"ג דומים לדיני כבוד מלך (לא מגלה עצמו במרחץ, מסתפר פעם בשבוע, גדול מאחיו בנוי כח ועושר) ואכן הרמב"ם [‎11] מגדירו "ראש לכל-כהנים" על מעמד הכה"ג אנו למדים גם מהנבואה על בית עלי שבניו יתחננו לכה"ג שיסכים לשתפם באחת מן המשמרות - הכהן הגדול שהוא ראש המערכת הוא הקובע איזה כהן יעבוד במשמרות ואיזה כהן לא יעבוד.

כהני "מלואים" וכהני "קבע"

כפי שראינו לעיל הכה"ג היה ראש המערכת, אך נהולו התקין של המקדש ועבודת הקרבנות חייבו מערכת מסועפת של בעלי תפקידים מתחתם לכה"ג. היו תפקידים שחייבו ידע מקצועי ומיומנות של אדם שעוסק בהם בכל ימות השנה, בעקר בתחומי הכספים והאחזקה. לשם כך שהו במקדש כהנים שהוו מעין "צבא קבע", כהנים שכל עסוקם ככל ימות השנה היה במקדש.

אך בעיקר עבודת הקרבנות היו שותפים כל הכהנים, אשר עקר עסוקם היה מחוץ למקדש. והם היו מעין "צבא מלואים". את אופן עבודתם של כהנים אלו קבעה לנו התורה, והרמב"ם במצוות עשה לו קובע שצורת עבודה זו היא מצוה: "שצוונו שיהיו הכהנים עובדים למשמרות, תעבוד כל משמרת שבוע אחד, ולא יד הכל מעורבת יחד זולתי הרגלים שיעבדו כל המשמרות כולם כשווה".

אופן החלוקה למשמרות לא היה קבוע בכל התקופות. משה תקן ‎8 משמרות, שמואל העמידם על ‎16 משמרות, ובימי דוד נקבעו ‎24 משמרות מספר שנשאר כנראה קבוע כי בתחלת בית שני עלו מן הגולה רק ‎4 משמרות והנביאים דאגו לחלקם ל- ‎24 [12]. כל שבוע היה עובד משמר כהנים ולוויים אחר, ובשבת היו מתחלפים, לכל משמר יצא לעבוד כפעמיים בשנה.

כל משמר חולק לשבעה בתי אב (ע' בתפארת ישראל ריש מסכת מדוח שמביא דעות שהחלוקה היתה רק לששה בתי אב ובשבת היו הכל שווים) וכל בית אב היה עובד יום אחד מן השבוע של המשמר שלו. לדעת הרמב"ן[‎13] והרטבא[‎14] היו בנוסף

על אנשי המשמר הקבועים שמכרו שבתם זה לזה. כהנים אחרים שלא מכרו שבתם להם לא היה משמר קבוע. ותפקידם היה לעזור למשמרות שבהם היה עומס עבודה גדול[‎15] אך שאר הראשונים כנראה לא מסכימים עם שטה זו[‎16].

על כל משמר היה ממונה - "ראש המשמר". ועל כל בית אב היה ממונה-"ראש בית אב".

הסגן מתחת לכה"ג היה הסגן שהרמב"ם[‎17] מגדירו: "כמו משנה למלך... ונקרא ממונה...וכל הכהנים מתחת יד הסגן"

(אמנם מהגמרא בסוטה מ"ב משמע שהסגן אינו ממונה והממונה על הכהנים היה כהן משוח מלחמה שלפי הרמב"ם אינו ממלא כלל תפקיד במקדש).

קתיקולים מתחת לסגן היו ‎2 קתיקולים שהיו מעין סגנם הסגן.

הגמרא בהודיות י"ג. שמונה אח סדר הקדימיות בתפקידי הכהנים מזכירה סגן אך לא מזכירה קתיקולים.

אין הירושלמי בשקלים (פב ה"ב) מסיק מן הפסוקים בדברי הימים[‎18] המונים את הכהנים האחראים על הלשכות בימי חזקיהו שמתחת לכה"ג היו ‎2 אחראים ומתחתם ‎7 אחראים ומתחתם ‎3 אחראים. הירושלמי קורא ל‎2- העליונים "קתיקולים" שפירושו אחראי על בית גנזים (ע' ערוך ערך "קתליכוס").

הרמב"ם מצרף את ‎2 הגמרות יחד ומונה גם סגן וגם ‎2 קתיקולים. מקור נוסף לקיומם של ‎2 קתיקולים הוא המשנה בשקלים: "אין פותחים מ‎3- שדברים מ‎7- אמרכלים ואין עושים "שררה על הדבור בפחות משניים" והרמב"ם והמאירי מפרשים שהסופא של המשנה רומזת ל‎2- קתיקולים.

אמרכלים מתחת ל ‎2 הקתיקולים היו ‎7 אמרכלים.

"אמרכל" נוטריקון מר-על-כל- (תוספתא שקלים פ"ב) תפקיד האמרכלים לפי התוספתא שם הוא לפתוח את דלתות העזרה, ורק שבעת האמרכלים יחד היו יכולים לעשות זאת. הקפדה זו היא כמראה בגלל האוצרות הגדולים שהיו במקדש, וכן מראה שפתיחת דלתות עזרה אלו קשורים באוצרות מהמשך התוספתא שם "אמרכלים פתחים וגזברים נכנסים". בספר מלכים[‎19] בבדק הבית שעושה יהוידע הכהן בימי יהואש כתוב: "ונתנו שמה הכהנים שומרי הסף - את כל הכסף המובא בית ה'" והתרגום מתרגם או שומרי הסף - אמרכליא. ורש"י שם מפרש שהם ‎7 האמרכלים המוצבים בתוספתא שמחזיקים

את מפתחות העזרה בידם והמספר שבע הוא כנגד שבעת שערי העזרה - אמרכל לבל שער.

גזברים מתחת ל‎7- האמרכלים היו ‎3 גזברים.

תפקידם לפי התוספתא בשקלים היה לפקח על פדיית הקדשים הערכין החרמין ומעשר שני. לדעת הראב"ד[‎20] 3 גזברים אלו היו כעין ב"ד שהעריך שווים של הקדשים הנפדים, ופרט ל-‎3 גזברים אלה, היו עוד עשרה גזברים נוספים, שהיו ממונים על כל עניני הכספים שבמקדש.

ואכן זוהי גרסת הבריותא בתמיד כ"ז. "אין פוחתים מ י"ג גזברים" לפי'ז מבנה התפקידים יותר הגיוני שלעולם בתפקיד הרם יותר יש פחות אנשים ‎1 - 2 - 3 - 7 - 13.

סיוע נוסף לשטת הראב"ד ניחן להביא מן הפסוקים בדברי הימים[‎21] שמהם לומד הירושלמי שהובא לעיל את סדר בעלי התפקידים. שם מובאים שמות הכהנים שפקחו על התרומות למקדש בראש מוזכרים ‎2 כהנים ומתחתם ‎10 שמות נוספים. הירושלמי פרש שהיו ‎2 למעלה ומתחתם ‎7 ומתחתם ‎3, אך בפסוק מובאים כל ה ‎10 ביחד, אין רמז לחלוקה של ‎7 1 3, ולכן סביר לפרש שהפסוק מונה שם ‎2 קתיקולים ואת ‎10 הגזברים המפקחים על הכספים ולא מונה כלל את שבעת האמרכלים ואת ‎3 הגזברים העוסקים בהערכות קדשים.

הסגן הקתיקולים האמרכלים והגזברים היו כנראה מנויים קבועים, והם היו ממונים על צבא המלואים ואכן סדר הקדימות הוא סגן - קתיקול - אמרכל - גזבר - ורק אח"כ ראש משמר וראש בית אב, שהם ראשי צבא המלואים. ביוה"כ בעת הגדלת השעירים היה עומד מימין הכה"ג הסגן - נציג אנשי הקבע ומשמאלו ראש בית אב נציג אנשי המלואים.

במשנה בריש תמיד כחוב שזקני בית אב היו ישנים בבית המוקד ומפתחות העזרה בידם. אלו לעיל בתוספתא בשקלים ראינו ששבעת האמרכלים רק הם היו רשאים לפתוח את העזרה.

ה'באר-שבע' בפירושו לתמיד, מיישב התורה זו שבידי האמרכלים היו המפתחות לאוצרות המקדש (וכן נראה המשך התוספתא "אמרכלים פותחים וגזברים נכנסים") יום-יום במקדש -שעליה ממונים זקני בית האב, ואלו האמרכלים אחראים ל'אוצרות' ולנהול כספי המקדש.

ה'משנה למלך' מפרש שזקני בית אב היו פותחים את דלתות העזרה אך הדבר נעשה בפקוחם של האמרכלים שהם הממונים עליהם. נוסף לתפקידי הנהול שהוזכרו לעיל, היו במקדש מנויים נוספים - אנשי מקצוע - המומחים בתחומים שונים. המשנה בשקלים (פ"ה) מונה ‎15 מהם והם הממונים על: החותמות, הנסכים, הפייסות, הקינין, חולי המעיים, חפירת שיתין, הכרזה, נעילת שערים, הלקאה, כלי הזמר, השירה, לחם הפנים, מעשר הקטנות, הפרוכת ובגדי הכהונה. בתוספתא מוזכרים עוד ממונים על: המפתחות, הלולב, תנורים, חביתים, מלח ועצים.

מנויים אלו היו מנויים קבועים והמשנה והתוספתא אף מביאות את שמות בעלי התפקידים. שמות אלו היו לפי הירושלמי בשקלים (פ"ה) שמות שהיו בדור בו נשנו או שמות הנשרים שקבל דור. ולפי הראש (במדות פ"א מ"ד) היו אלו שמות בעלי התפקידים הראשונים והבאים אחריהם נקראו על שם הראשונים.

מלבד התפקידים שמלאו בני שבט לוי במקדש, היו מספר תחומים מחוץ למקדש שהיו באחריות בני השבט. בפרק זה נבחון את תפקיד הלויים במה שקשור בלמוד התורה.

שבט לוי - שומרי נוסח התורה: "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ירית ה' ואל כל

זקני ישראל" (דברים ל"א, ט) "וכתב לו את משנה התורה הזאת מלפני הכהנים והלויים" (דברים י"ז, יח).

מפסוקים אלו אנו למדים שאחד מתפקידי הלויים היה לשמור על הנוסח המדויק של התורה וכן הגמרא[‎22] קושרת את הגהת הספרים עם המקדש ואומרת שמגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה. שמירת הנוסח המדויק

של התורה שבכתב, תשובה לכשעצמה. אך מעבר לכך - בתקופה בה נקבעת תורה שבע"פ ע"י דרישת הלכות מכל קוצו של יוד שבתורה, יש לשמירת הנוסח המדויק השפעה ישירה גם על קביעת ההלכות בתורה שבע"פ.

הוראת התורה: שבט לוי נתברך ע"י משה "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" מכך מסיק הרמב"ם [‎23] "ששבט לוי הובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים".

בדיקת שלשלת העברת התורה שמונה הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה מוכיחה את שייכות שבט לוי להוראת התורה. ממשה ועד זכריה עוברת התורה מדור לדור כמעט רק ע"י בני שבט לוי מתוך ‎11 מעבירי שלשלת ‎8 היו משבט לוי (והם: משה, פנחס, עלי, שמואל [‎24] אחיה[‎25] אליהו[‎26] יהוידע וזכריה) ורק יהושוע דוד ואלישע אינם משבט לוי. לאחר מכן משום מה עוברת

השלשלת לנביאים - (הושע, עמוס, ישעיהו, מכה, יואל, נחום, חבקוק וצפניה) ולאחר מכן שוב חוזרים ל‎3- כהנים - ירמיהו, ברוך בן נריה ועזרא, ואח"כ עוברת השלשלת לאנשי כנסת הגדולה ולתנאים. גם פסוקים רבים בתנ"ך קושרים את שבט לוי עד הוראת התורה בתקופות שונות "ללא כהן מורה וללא תורה"[‎27] "ללוים המבינים לכל ישראל"[‎28] "והלויים מבינים את העם לתורה[‎29].

בדברי הימים [‎30] מסופר על יהושפט שמחזיר את עטרת התורה לעם ועושה זאת בעזרת הלוים והכהנים המלמדים תורה לעם, ועל כולם אמריהו כהן הראש לכל דבר ה".

אך כנראה שהכהנים לא תפקדו כמערכת החנוך שלנו. שכן תפקיד המורה היה בימים קדמונים מוטל על האב כמאמר הגמרא[‎31] "שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה" כנראה לא היתה מערכת של ישיבות ובתי ספר עד תקנת יהושוע בן גמלא באמצע בית שני המוזכרת בגמרא שם (אגב, יהושוע בן גמלא היה כהן), אלא ההוראה היתה במסגרת משפחחית, וממלא התפקיד שנשאר לכהנים היה בעקר שמירת מסורת התורה, העברת שלשלת התורה שבע"פ מדור לדור, והוראה ופסיקה של "כל הדבר הקשה יביאו אליך". אם בכל אופן נראה שעקרונית תחום זה של הוראת התורה (או משרד החנוך בלשון ימינו) על גלגוליו השונים בתקופות שונות צריך להיות שייך לרשות המקדש ולא לרשות המלך.

נוסף לאמור לעיל היו כנראה, עוד כמה תפקידים לשבט לוי בתחומים בוחנים שונים.

ערי מקלט כל ערי הלויים קולטות, והיחוד בערי המקלט הוא שקולטות גם שלא מדעת[‎32] וגם הם נחנו ללויים[‎33]. יתכן ששלוח הרוצחים בשגגה לערי הלויים היא על מנת שהגולים יתקרבו לתורה ויושפעו מנושאי דגל התורה - בני שבט לוי.

מצורעים הכהנים היו הרואים את הנגעים, ואף מכריחים את הנגועים להסגר[‎34] אפשר לראות זאת כאחריות הכהנים על המצב הרוחני בעם.

צבא כהן משוח מלחמה אחראי כנראה על המצב הרוחני בצבא - הוא המדבר אל העם בשעה שיוצאים למלחמה ומשמיע לעם דברי עדוד ובטחון בה[‎35] ויתכן שבני שבט לוי הנושאים את ארון ברית ה' למלחמה מהווים את המרכז הרותני של הצבא.

בראשית הדיון בענין הסנהדרין יש לברר לאיזו רשות היא שייכת לרשות החול העוסקת בעיני השעה או לרשות הקודש העוסקת בעניני הנצח? נבחון את הדבר ע"פ הפסוקים בתורה "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע דברי רבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו ובאת אל הכהנים והלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ופרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים י"ז, ח-ט) מפסוקים אלו אנו למדים שני דברים: א. הסנהדרין ישבה במקום המקדש (הסנהדרין הגדולה ישבה בלשכת הגזית בעזרה ובי"ד של ‎23 ישבו בפתח העזרה ועוד בי"ד של ‎23 בהר הבית).

ב. הסנהדרין מורכבת בעקר מכהנים ולויים (ואכן איתא בספרי שמצוה לשים כהנים ולויים בסנהדרין וכן פסק הרמב"ם בהל' סנהדרין).

שני דברים אלו מעידים בברור על הקשר בין הסנהדרין ורשות המקדש.

בהמשך הדיון בסנהדרין נראה דברים נוספים המעידים על זקה הדוקה בין רשות המקדש והסנהדרין.

אך יש לשאול מדוע באמת שייכת הסנהדרין לרשות המקדש?

עבודת הכהנים בבית המקדש, מהווים אח מרכז עבודת ה' של עם ישראל ומביאה להחלת השפע האלוקי בישראל. וכן כל קיום התורה ע"י כל עם ישראל מביא להחלת השפע-האלוקי בישראל. ואכן כל עם ישראל נקרא "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

הר'ן בדרשותיו[‎36] מחלק בין תפקיד המלך לתפקיד השופטים. תפקיד המלך הוא חישוב המדיני ותפקיד השופטים להעמיד חוקי התורה על תלם ולהחיל הענין האלוקי באומתנו וממשיך הר'ן "ומפני זה היה ראש השופטים ומבחרו עומד במקום אשר היה נראה בו השפע האלוקי והוא ענין עמוד אנשי כנסת הגדולה בלשכת הגזית" דברי הר'ן מסבירים לנו מדוע בסנהדרין נמצאת במקום המקדש, ומדוע למעשה היתה שייכת לרשות המקדש, שהיא הרשות הדואגת לעניני הרוח והחלת השפע האלוקי באמחנו.

בפרק על עבודח המקדש ראינו את ההדגשה שבעבודה. את העבודה הפנימית ביותר עושה הכה"ג בקדש-הקדשים, את עבודת הקרבנות והשמירה בעזרה עושים הכהנים ואת השמירה והשוערות בהר הבית עושים הלויים. בסנהדרין היא נדבך יותר חצוני בסולם זה, הסנהדרין עוסקת במה שמחוץ לגבולות הר הבית, באחריות על המצר הרוחני הוראת התורה ושפוט. בסנהדרין ישנה אמנם עדיפות לבני שבט לוי אך אם הם לא ממלאים את תפקידם, כל מי שנדבה רוחו אותו משאר השבטים ממלא תפקידים אלו.

היחס בין הכהונה והסנהדרין

מנוי הכהן הגדול איתא בתוספתא [‎37] "אין מעמידים מלך וכה"ג אלא בב"ד של ‎71" וכן פסק הרמב"ם[‎38] אמנם התוספות[‎39] כותבים שמינויי כה"ג ע"פ המלך ואחיו הכהנים, ומוכיחים זאת מן המשנה ביבמות ס"א המספרת לנו שינאי מנה את יהושע בן גמלא לכה"ג, אך המצפה שמואל על התוספתא הנ"ל כותב שגם לשטת התוספות צריך ב"ד וכן משמע מרש"י ביבמות שם. מלבד מנוי הכה"ג היו הסנהדרין בודקים את יחוסי שאר הכהנים וקובעים מי יכול לעבוד במקדש ומי פסול לכך[‎40].

פקוח על עבודת המקדש הספרי [‎41] דורש על הפסוק "ושמרתם את משמרת הקדש ומשמרת המזבח" - הרי הזהרה לבי"ד של ישראל להזהיר את הכהנים שתהא עבודה נעשית כתקינה.

ואכן המשנה ביומא מלמדת אותנו שזקני בי"ד היו מלמדים את הכה"ג הלכות היום ומשביעים אותו שיעבוד כהלכה. הסנהדרין היו גם קובעים תקנות הקשורות בהנהגת הכהנים כגון הגרלת הפיס לתרומת הדשן[‎42] הבאת נסכים משל צבור[‎43].

על אף כל האמור לעיל הכה"ג הוא ראש הרשות (ע' לעיל הקבלתו למלך). אך הסנהדרין היא הסמכות המאצילה את סמכות הכהונה ומדריכה אותה, כמו שברשות החול הנביא ממנה ומדריך את המלך שהוא ראש הרשות שהנביא חלק ממנה. אמנם הרמב"ן[‎44] רואה בראש הסנהדרין ראש שררת התורה במקביל למלך שהוא ראש השררה על כל ישראל.

מבנה הסנהדרין

חדומה למבנה בתי המשפט היום כן בבתי הדין ע"פ התורה ישנם בתי דין ברמות שונות. בכל עיר קיים בית דין קטן, על פתח הר הבית היה קיים בית דין של ‎23 ומעליו בי"ד גם הוא של ‎23 בפתח העזרה, ומעל כולם - בי"ד של ‎71 בלשכת הגזית[‎45] השהיה חסר דיין באחד מבתי הדין בחרו מבין הדין שמתחתיו את הדיין המתאים והוא היה עולה בדרגה.

כשהתעוררה בעיה באחד מבתי הדין היו שואלים את בית הדין שמעליו ובאם גם הם לא ידעו היתה השאלה עוברת הלאה עד לשכת הגזית.

בנוסף לבתי-הדין היה קיים מוסד נוסף המסונף לסנהדרין והוא "שלוחי בי"ד" על תפקיד שלוחי ב"ד ראה להלן.

תפקידי הסנהדרין

הסנהדרין הגדולה היא עקר תורה שבע"פ - חברי הסנהדרין הם המעבירים את מסורת התורה שבע"פ מדור לדור, הם הדורשים את התורה בי"ג מדות והם הגוזרים גזרות ומתקנים תקנוח[‎46] .

לסנהדרין הגדולה היו תפקידים רבים: למנות בתי דין קטנים, לדון שבט שהודח, לדון אח נביא השקר, לדון את הכה"ג בדיני נפשות, לדון זקן ממרא עיר הנדחת ואת הסוטה, ובסנהדרין היו מוסיפים על העיר ועל העזרות.

בנוסף לתפקידים אלו היתה הסנהדרין פועלת כמיצגת את האנטרסים של העם במקרים שונים. המלך צריך הסכמת העם למינויו, מלך שנמשח ע"י נביא ולא קבל את הסכמת העם אינו מלך (עיין פרשת בריחת דוד משאול אף לאחר שנמשח ע"י שמואלכיון שעדיין העם לא קבלו למלך וכן שאול לא מלך בפועל ע"פ שקבל הסכמת העם, הסנהדרין היתה ממנה את המלך ומבטאת בזה את רצון העם.

המלך לא היה יכול לכוף את העם לצאת למלחמת הרשות[‎47] כיון שזו מלחמה שאין בה הכרח ועלולה לעלות בקרבנות רבים. גם כאן הסכמת הסנהדרין שהיתה דרושה למלך לשם יציאה למלחמה בטאה את רצון העם, אע"פ שאין הסנהדרין גוף נכחו בצורה דמוקרטית אך חברי הסנהדרין צמחו משכבות שונות של האוכלוסיה ועמדו על רחשי לבו של העם ולכן יציגו את העם במקרים אלו בתי הדין של ‎3 ושל ‎23 עוסקים בעקר בשפוט ופסיקת הלכות.

שלוחי בי"ד:

המוסד של שלוחי בי"ד היה כנראה כפוף לבית הדין הגדול שבלשכת הגזית עיון במקורות חז"ל ילמדנו מהם תפקידי מוסד זה.

המשנה בשקלים [‎48] מונה מספר דברים שנעשים בט"ו באדר: תקון דרכים, רחובות, מקוואות-המים, ציון קברים וצרכי רבים ומבאר הירושלמי שם אלה הם צרכי רבים: דנים דיני נפשות-וממונות פדיית ערכים וחרמים והקדשות משקים סוטה שוררים את הפרה עורפים עגלה רוצעים עבד עברי ומטהרים את המצורע ומפרקים מנעל שע"ג המים.

ברשימה זו של צרכי הרבים ישנם דברים שודאי שייכים לבית הדין, כגון: "דנים דיני נפשות" וישנם דברים שודאי שייכים לכהנים כגון שריפת הפרה, טהרת המצורע ומהמשנה משמע שכל הדברים האלו נעשים יחד ותחת פקוחה של רשות אחת (אגב, זו עוד עדות לזקה בין הסנהדרין והמקדש).

איזו רשות מפקחת על כל הדברים האלה? זאת נוכל ללמוד מן הרמב"ם בהל' יו"ט[‎49] המונה בין הדברים שנעשים במועד "צרכי רבים" ומונה אותם עפ"י הירושלמי הנ"ל וזאת תחת הכותרת "ויוצאים שלוחי בי"ד". א"כ הסנהדרין והמוסדות המסונפים אליו היו אחראים הן לעניני המשפט, והן לדברים הנעשים ע"י כהנים, והן לענינים כלליים כתקון דרכים ומקוואות הקשורים למקדש המדובר כנראה בדרכים המשמשות לעליה לרגל או לדרכים לערי המקלט שהם ג"כ בתחום הלויים - (ע' לעיל בפרק על למוד התורה).

ברשימת הממונים שהיו במקדש שבמשנה בשקלים (עיין בפרק על נהול המקדש) אחד הממונים. הוא נחוניא חופר שחין - והכונה כנראה לבורות המים לעולי רגלים.

מענין שתחומים דומים מאד כגון תקון דרכים לעולי רגלים או חפירת מקוואות היו עושים שלוחי בי"ד, ואילו חפירת הבורות היו עושים הממונים במקדש עצמו, הסבה לכך היא אולי שחפירת הבורות היתה ממש סמוכה למקדש ואלו שלוחי בי"ד היו מבצעים דברים שהם צורך המקדש אך לא במקדש עצמו מלבד זאת היו מפקחים על מעשי הכהנים (כגון שריפת הפרה)

גזברות המקדש

מכיון שהיו שתי רשויות נפרדות: רשות החול השייכת למלך ורשות המקדש

ולכל רשות תחומי אחריות משלה. דבר זה חייב שתי מערכות כספיות נפרדות ואכן בתנ"ך מוזכרים פעמים רבות "אוצרות בית המלך" [‎50] "ואוצרות בית ה'"[‎51] . נבחן כיצד פעלה המערכת הפיננסית של המקדש.

ההכנסה העקרית הקבועת היתה ממחצית השקל ובנוסף לכך היו הכנסות מחרמים ערכין והקדשות. כספים אלו נכנסו למספר קופות שהיו מיועדות לצרכים שונים. הקופה הכללית שהיתה מיועדת לכל הצרכים (כולל לשלוחי בי"ד ע' שקלים ד,ב וברטנורא שם) נקראת "תרומת הלשכה" והכנסותיה היו ממחצית השקל[‎52].

הערכים החרמים וההקדשות היו נכנסים לקופה- שהיתה מיועדת לבדק הבית[‎53] קופה נוספת היתה מיועדת לצרכי העיר ירושלים[‎54] כמו כן היתה במקדש קופת צדקה[‎55].

האחריות לגביית כספים אלו היתה מוטלת על בי"ד, שלוחי בי"ד היו יוצאים אל העם ומזכירים להם את חובותיהם למקדש, ואף היו כופים את הסרבנים לשלם[‎56].

הסנהדרין בתקופות השונות

בתנ"ך לא מוזכר הבטוי "סנהדרין" שהוא שם רומי ורק חז"ל מדברים על הסנהדרין בבית ראשון, חז"ל דורשים ש"הכרתי והפלתי" הם הסנהדרין, כן דורשים חז"ל שהסנהדרין נתנה רשות לישעיהו ולעובדיה להתנבאות[‎57].

אולם לאור הבטוי "גירוסיה" הרווח בתקופה ההלינסטית שפירושו "מועצת הזקנים" יש לדון ש"זקנים" במקרא ו"גירוסיה" בימי בית שני, ו"סנהדרין" בסוף ימי בית שני ואחר-כך, אינם אלא גלגוליו השונים של אותו מוסד עצמו.

ואכן הזקנים מוזכרים בתנ"ך כמכובדים ובעלי תפקידים למשל: "שופט ונביא קוסם וזקן" [‎58] או "זקנים משער שבתו"[‎59].

הזקנים מלאו תפקיד אף בקביעת המלך - והוא שולח שליח אל הזקנים שימליכו מלך[‎60]. והזקנים מושחים את דוד למלך[‎61].

הזקנים מיעצים למלך - אחאב מתיעץ אתם מה לענות לדרישת בן-הדד[‎62] הזקנים משתתפים בפעולות המלך - דוד ושלמה מעלים את הארון עם זקני ישראל[‎63].

מוסד נוסף המופיע בתנ"ך בתקופת בית ראשון שיתכן שמלא חלק מתפקידי הסנהדרין הוא "עם הארץ" המוזכר בירמיהו [‎64] "ולא טבעי הוא ועבדיו ועם הארץ אל דברי ה'". ועוד במקומות רבים[‎65].

יתכן ש"עם הארץ" היו מייצגי העם בשלטון, דבר שהיה אחד מתפקידי הסנהדרין כנזכר לעיל.

מכל מקום הסנהדרין לא מלאה תפקיד מרכזי כל-כך בבית ראשון. אנו רואים בתנ"ך מקרים רבים בהם תפקידהסנהדרין ממלא המלך. למשל אסוף הכסף למקדש בתקופת יהואש. הבית שני לסנהדרין היה משקל רב בחחומים רבים. הרבה לכך יכולה להיות השתלטות הצדוקים על הכהונה, דבר שחייב את החכמים בסנהדרין להשתלט על פונקציות רבות כדי לשחוק רגלי הצדוקים.

סבה שניה אפשרית היא, החלשות מעמד המלוכה שהשאירה כר יותר נרחב לפעולות הסנהדרין.

רמב"ם קבע את המצב בבית שני להלכה, וזהו כנראה הדגם שלפיו אנו צריכים לנהוג, כמו בענין צורת המקדש שאם נבנה היום ללא נביא נבנה עפ"י דגם בית שני שאותו מביא הרמב"ם.

זכה דורנו זה למה שלא זכו דורות רבים לפניו. עם ישראל יושב על אדמתו במסגרת מדינית - עצמאיח - רבונית.

פעמי משיח מהדהדים באזנינו ועיננו מיחלות לבאתו הקרובה. זכינו להקים מדינה כמתוקנים באומות העולם, ובודאי זהו שלב חשוב בתהליך גאולתנו. אך האם זו מרום פסגת שאפתנו? הרק לזאת חכנו אלפיים שנה? ודאי שלא: חזון אחרית הימים יתגשם כאשר מדינת ישראל תהא תהא מדינת התורה, כאשר חיי החומר והרוח בה יתנהלו עפ"י מצוות ה'. כשם שלשלב זה בו אנו נמצאים, הגענו ע'י "התערותא דלתתא" - כן חייבים אנו להמשיך לעורר ולדחוף בהמשך הדרך. כיצד נגיע למדינת התורה? השאלות הגדולות והקטנות חייבות להעסיק אותנו, מה יהא מבנה המשטר? מי ינהל את החנוך? ומי יסלול את הדרכים לירושלים?

השאלות הן רבות וקשות. ואין עבודה זו מתימרת לתת פתרונות מושלמים לשאלות אלו. אם ישנם יסוד הלכתי בהלכות שבת למציאות המודרנית מצריך פסיקת גדולי הדור על אחת כמה וכמה שאלות צבוריות אלו. אך אין אנו פטורים מלעשות את שלנו בבחינת: "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן-חורין ליבטל ממנה" תקופה קצרה מאד היתה מלכות מאוחדת בישראל שפעלה במתכונת מושלמת, עם כהן ונביא, מקדש ומלכות- תקופת שלמה הידיעות שנשארו לנו מתקופת זו מעטות מאד. כל תקופת בית ראשון מגלה טפח ומכסה טפחיים ומתקופת בית שני- שכינה לא שכנה העצמאות המדינית היתה חלקית והרבה אלוצים קבעו את מדיניות נושאי דגל התורה (כגון בעית הצדוקים) עבודה זו מנסה להתמודד עם בעיות אלו, לדלות את האפשר מן החנ"ך מחד, ולא להתעלם מהאלוצים של תקופת בית שני מאידך. התנ"ך הוא הבסיס העקרי להתווית דרך בבנין האומה ובפרט שתקופת בית ראשון היא הדגם הקרוב ביותר לדגם שאליו אנו שואפים. הספרות ההלכתית משלימה את אשר הסתיר התנ"ך.

עד כה היה מקובל שתחום ההתמחות של "שלומי אמוני ישראל" הוא הספרות ההלכתית. בעבודה זו נעשה נסיון לשלב למוד התנ"ך בצורה מעמיקה בלמוד ההלכה, מתוך השקפה אחדותית של התורה שבכתב ושבע"פ אשר שניהם מרועה אחד נתנו.

יהי רצון שתהא עבודתנו זו לרצון ותהא עוד נדבך ולו קטן ביותר בתהליך גאולתינו.

עבודה סמנריונית, הוגשה למכון להכשרת מורים שליד ישיבת הר - עציון, ניסן התשמ"ב.

[‎3] ריש הל' בית הבחירה

[‎4] הל' כלי המקדש פ"ג ופ"ד

[‎5] שמות כ"ח, מג

[‎6] במדבר י"ח, ב

[‎7] דברי הימים ב ל, יז ושם ל"ה י"א

[‎8] מלכים ב, י"ב

[‎9] מלכים ב, כ"ב

[‎10] שמות כ"ט, י'.

[‎11] הל' כלי מקדש פ"ד הי"ב

[‎12] תענית כ"ז

[‎13] בהשגות לסה"מ עשה ל"ו

[‎14] תענית ט"ו [‎15] המקור לכך גרסתם בתוספתא תענית כ,ב וסברא בגמרא תענית י"ז.

[‎16] הרמב"ם למשל לא מזכיר זאת ביד החזקה וראשונים אחרים גורסים אחרת בתוספחא ומפרשים אחרת את הגמרא. [‎17] הל' כלי מקדש פ"ד ט"ז.

[‎18] ה' פ ל"א פס' י"א י"ג.

[‎19] מלכים ב' פ' י"ב פס' י'.

[‎20] בפירושו לתמיד כ"ז.

[‎21] דברי הימים ב' פ' ל"א פס' י"א-י"ג.

[‎22] כתובות ק'ו:

[‎23] סוף הל' שמיטה ויובל

[‎24] ע' דברי הימים א' י"ג [‎25] ע' רמב"ם בהקדמתו שם ומדרה"ג במדבר כ"ג ס'ג [‎26] ע' מדרש שוחר טוב ס"ג

[‎27] דברי הימים ב' ט"ו, ג'

[‎28] דברי הימים ב ל"ה ג'

[‎29] נחמיה ח, ז.

[‎30] דברי הימים ב י'ז, מט.

[‎31] ב"ב כ"א

[‎32] רמב"ם הל' רוצח פ"ח ב' ט

[‎33] ע' יהושע פרק כ'א

[‎34] ע' רמב"ן עה"ת ויקרא י"ג, א'

[‎35] רמב"ם הל' מלכים פ"ד ה"ד

[‎36] דרוש י"א

[‎37] תוספתא סנהדרין

[‎38] רמבם הל' כלי מקדש פ"ד הט"ו

[‎39] זבחים: י"ח

[‎40] ע' רמב"ם הל' כלי מקדש פ"ו הי"א

[‎41] ספרי במדבר ה, ס"ז

[‎42] ע' תמיד כ"ח

[‎43] ע' שקלים ז, ד-ה

[‎44] שמות כ"ב כ"ז

[‎45] בבלי סנהדרין פ"ח (אמנם הגרסא בתוספתא היא שבבתי הדין שבפתח העזרה(הר הבית היו ‎3 חברים אך הרמבם פסק בגרסת הגמרא)

[‎46] רמב"ם הלכה ממרים.

[‎47] ע' מאירי בתחלת מסכת סנהדרין.

[‎48] שקלים א,א.

[‎49] פ"ז הי"א

[‎50] למשל דברי הימים ב' י"ב, ט

[‎51] למשל מלכים ב כ"ד, י"ג.

[‎52] ע' רמב"ם הל שקלים ס"ד

[‎53] רמב"ם ערכין פ"א ה"י

[‎54] שם הל' י"א

[‎55] שם פ"ב הי"ב

[‎56] ע' רמב"ם שקלים פ"א ה' ט והל' ערכיו פ'ח ח"א

[‎57] ע' אגדת בראשית י"ד

[‎58] ישעיהו ג',ב

[‎59] איכה ה',ד

[‎60] מלכים, ב, י' א'-ה'

[‎61] דברי הימים א' י'א, ג

[‎62] מלכים א' ב,ז

[‎63] מלכים א' ח,א

[‎64] ירמיהו ל"ז ב

[‎65] ע' בירמיהו מ"ד, כא ושם נ"ב כ"ה ועוד