אלכסנדר מלכיאל
הוראת ענייני חנוכה
א. המטרות
המטרה החינוכית :
1) פיתוח הבטחון בה' והאמונה בהשגחתו ובנסיו.
2) חנוך לקיום מצוות החג כהלכה באהבה ובשמחה,
המטרה הלימודית :
1) ידיעת מצוות, הלכות ומנהגים הקשורים בחנוכה.
2) ידיעת ההיסטוריה של מרד החשמונאים - הרקע והסיבות למרד, מהלכו ותוצאותיו.
לאור המטרות הללו שומה על כל מחנך ומחנכת לכלול בהכנתו להוראת הנושא :
א) התעמקות במהותו הרעיונית של חג החנוכה ובערכיו הרוחניים-האמונתיים,
ב) ביסוס הבקיאות בכל העניינים ההלכתיים הקשורים בחנוכה בבית ובבית הכנסת.
ג) הרחבת הידיעות ההיסטוריות והגיאוגרפיות הקשורות במרד החשמונאים.
ד) תכנון מפורט של העבודה בכתה.
חומר עזר :
(1) "חג החנוכה בחינוכנו" - א' מלכיאל - "בשדה חמ"ד", כסלו תשי"ח,
(2) פרקי הדרכה לביה"ס הממ"ד - בעריכת ד"ר י"ר עציון - כולל תכנית מפורטת לכל הכתות.
(3) "מאי חנוכה" - מ' טרופר - "בשדה חמ"ד", כסלו תשכ"ב.
ב. החומר ההיסטורי
1. שומה עלינו להדגיש, להבליט ולהחדיר בלב התלמידים בכל הגילים את האמת ההיסטורית הנכונה, שמרד החשמונאים פרץ רק על רקע דתי מתוך מסירות נפש לתורת ישראל ולמקדש ה', ומטרתו היתה החזרת דת ישראל על מכונה. יש להפריך את הדעה המסולפת כאילו היתה שאיפה לאומית-מדינית מטרת המרד. שכן אלמלא גזרות אנטיוכוס (מילה, שבת, ע"ז וחזיר) לא היו "כהניך הקדושים" אוחזים בחרב. המושג "קידוש השם" נולד בדורו של מתתיהו.
2. נציין כאן מבחר תמציתי של מקורות ושל חומר עזר לעיונו של המורה, חלק מן הדברים ראויים אף לתלמידים - הכל לפי הגיל ולפי הרמה - על ידי שכפול חומר, קריאה לפני הכתה והרצאת תלמידים.
מקורות :
(1) קדמוניות היהודים - יוסף בן מתתיהו (פלביוס) : ספר י"ג, פרקים א-יא.
(2) ספר חשמונאים א'. בייחוד פרקים א-ט
ספר חשמונאים ב'. בייחוד פרקים ג-טו
יינתן כקריאת חובה לכתות ו'-ח'.
ראויים לשימוש בכתה נאומים אלה :
א) קינת מתתיהו (חשמ"א פרק ב', ה -יב)
ב) צוואת מתתיהו (חשמ"א פרק ב', נ-ע)
ג) נאומי יהודה לחייליו (חשמ"א פרק ג', יח- כב, נז- ס. חשמ"ב פרק ח', יט- כב)
ד) נאום אלעזר (חשמ"ב פרק ו', כט -לד).
(3) מגילה יונית או מגילת אנטיוכוס. נדפסה בסידור "עבודת ישראל" לר' יצחק בער (עמ' 441) ובספר החנוכה בהוצ' קק"ל (עמ' 52) ובספר המועדים כרך ה' (עמ' 116).
חומר עזר :
(1) זאב יעבץ - תולדות ישראל כרך ד' : השערורייה והשמד בימי אנטיוכוס הרשע. הפורקן, מעשה מתתיהו ויהודה.
(2) הרב י"ל מימון - חגים ומועדים : תקופת החשמונאים בספרותנו הקדומה. (כולל : ספר החשמונאים הראשון. החשמונאים ומעשה יהודית. תקופת החשמונאים בתלמוד ובמדרש. בית דין של חשמונאים),
(3) העתון "דברי הימים" - גיליון יהודה המקבי (כסלו תשי"ג). חומר אילוסטרטיבי מעניין ומאלף בלווי ציורים, תמונות ומפות.
(4) אטלס היסטורי-גיאוגרפי של ארץ-ישראל - בהוצ' צה"ל - מפה 6. מפה צבעונית מאירת עיניים של קרבות המרד.
(5) אטלס לתולדות ישראל בארץ ובגולה - ד"ר י' שפירא.
(6) כ"ה בכסלו במקורותינו - דוד פרי חן - "בשדה חמ"ד", כסלו תש"ך.
ג. חומר מקראי
על נס פורים מסופר במקרא במגילת אסתר. ואילו מאורעות חנוכה, שהתרחשו זמן רב לאחר חתימת כתבי הקודש בידי עזרא הסופר וסיעתו (400 שנה לאחר נס פורים), מיוצגים במקרא ברמזים בלבד :
א) דניאל פרק ח' (ביחוד הפסוקים : ח-יב, כג- כה) ופרק י"א (ביחוד הפסוקים : כא-לה):
על אנטיוכוס הרשע, חלול המקדש ובטול התמיד.
ב) זכריה ט', יב -יז : נבואה קצרה על הפורקן ועל גבורות החשמונאים.
ג) רמב"ן בפירושו לבראשית מ"ט, י (,,לא יסור שבט מיהודה"): על זכותם של החשמונאים ועל שגגתם בתפישת המלוכה.
ד) רמב"ן בפירושו למדבר ח', ב (,,בהעלותך את הנרות"): על יתרון חנוכת הנרות על חנוכת המזבח.
ד. נסי חנוכה
1. עלינו להסביר לכל הגילים כי על שני נסים נקבע החג : נס הנצחון ונס פך השמן. על כן הנצחון - תקנו לומר הלל והודאה (,,על הנסים"), ועל נס השמן תקנו להדליק נר חנוכה.
2. בענין נס הנצחון יש להדגיש : חלשים מעטים, שנצחו גיבורים רבים, היא תופעה נסית ולא טבעית. "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט" (שמ"א י"ד, ו). ותולדות ישראל מעידות על כך בדוגמאות למכביר מימי אברהם אבינו ועד משה רבנו, מימות יהושע, גדעון ודוד המלך עד מלחמת הקוממיות של מדינת ישראל. כאן הזדמנות נאותה בידי המורה והגננת לחנך לאמונה בהשגחת העליונה ולבטחון בה' בעל מלחמות. כנגד היהירות הכוזבת של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", הנשמעת בחוגים בישראל כיום, נפיץ אנחנו את דברי האמת והצדק של זכריה : "לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי - אמר ה' צבאות".
3. ההשקפה המסולפת הנ"ל מתבטאת בכמה משירי חנוכה הנפוצים. בביה"ס ובגן ; שירים, שעיקר עניינם הוא "מכבי גבור" ותכנם מנוגד להשקפתנו, כגון :
א) "ימי החנוכה" : יש לשיר - "על הנסים ועל הנפלאות שחולל השם למכבים". (ולא :
"אשר חוללו המכבים". שהרי נס אינו מעשה אדם אלא מעשה הבורא).
ב) "מי ימלל" : יש לשיר "מי ימלל גבורות השם ? אותם מי ימנה ? הן בכל דור יקים הגבור גואל העם", (לפי תהלים ק"ו, ב).
ג) "הנרות הללו" - שרים : בימים ההם / בימים ההם / בימים ההם / בזמן הזה. והנכון הוא : בימים ההם / בזמן הזה / על ידי כהניך / הקדושים.
4. בעניין נס השמן יש להדגיש : מנורת המקדש יש בה שבעה קנים, ושבעת הנרות ( = מיכלי השמן) הודלקו בכל ערב. הפך הטהור שנמצא היה בו שמן להדליק את שבעת הנרות פעם אחת בלבד, ועל ידי הנס האירו שבעת הנרות שמונה ימים.
ואילו בחנוכיה יש שמונה נרות, כל נר מכוון כנגד יום של נס.
חומר עזר :
הרב ש"י זוין - המועדים בהלכה : מאי חנוכה (עמ' קנו); הנרות הללו (עמ' קסד); המנורה (עמ' קעג).
ה. מצות נר חנוכה
1. "מצות עשה מדברי סופרים להדליק נרות שמונה לילי חנוכה להראות ולגלות הנס. ומצותה עם שקיעת החמה. ודי להדליק נר אחד. והמהדר מדליק נרות כמנין אנשי הבית. והמהדר יותר מדליק נר לכל אחד בלילה הראשון ומוסיף בכל לילה. ואפילו אין לו לאכול אלא מן הצדקה - שואל ומוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק" (ספר מצוות השם, עמ' רל). ואעפ"י שהיא מצות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות בה, כי אף הן היו באותו נס.
המנהג המקובל הוא כמהדרין מן המהדרין - לא נר אחד בכל לילה, אלא נר אחד בלילה הראשון ומוסיף והולך עד שמונה בלילה האחרון. זוהי דעת בית הלל. בית שמאי אומרים : פוחת והולך משמונה נרות בלילה ראשון ועד נר אחד בלילה אחרון.
רמז יפה : חנוכה = ח' נ'רות ו'הלכה כ'בית ה'לל,
2. חנוכיה כשרה : נרותיה מסודרים בקו ישר (ולא מעוגל) ובגובה שוה (ולא בשפוע ולא במדרגות).
3. פרסום הנס - הוא תנאי חשוב. לשם כך : א) מניחים נר חנוכה בפתח הבית בחוץ או אצל החלון. ב) מקבץ אדם כל משפחתו בשעת הדלקה. ג) אם בני הבית ישנים כבר, ידליק בלי ברכה. ד) מדליק השמש בבית הכנסת בברכה - והוא עצמו אינו יוצא ידי חובתו וחוזר ומדליק בברכה בביתו. ה) נוהגים להדליק בביהכ"נ גם בשחרית בלי ברכה כמובן. ו) מדליקים בארצנו חנוכיות חשמל בראש בנייני צבור.
4. דיני הדלקה : פרטי הדינים על סידור הנרות והדלקתם יש ללמד בכל הכתות בהתאם לרמת התלמידים.
5. ברכות הנר : נר חנוכה הוא אחד מן ו' מצוות דרבנן (כמו : קריאת הלל, מקרא מגילה, נר שבת, ברכות הנהנין, נטילת ידים, עירובין). ואף עפי"כ מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וצונו". והיכן צונו ? - "ולא תסור מן הדברים אשר יגידו לך" (דברים י"ז, יא). כאן נתנה התורה תוקף כללי לחכמי הדורות לתקן תקנות ולגזור גזרות.
א) "להדליק נר של חנוכה" - בדומה לברכת נר שבת, נר יו"ט ונר יו"כ.
ב) "שעשה נסים" - ברכה זו נאמרת גם בפורים אחר ברכת "מקרא מגילה".
ג) שהחיינו - נאמרת בלילה ראשון, כמו בנר יו"ט וכמו בכל מצוה חד פעמית בשנה. רמז : "עשה לך שרף (= נר) ושים אותו על נס (= שעשה נסים)... וראה אותו וחש (=: שהחיינו).
6. שבת חנוכה : בערב שבת מקדימין להדליק נר חנוכה לפני כניסת השבת, ולכן יש להוסיף שמן או לקחת נר גדול, למען ידלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים. מדליקים נר חנוכה לפני נר שבת. (מדוע ?) ובמוצ"ש מבדילים תחילה ומדליקים נר חנוכה אחר הבדלה. (מדוע ?).
7. הנרות הללו ומעוז צור : בכתות ג'-ד' ילמדו מתוך הסידור "הנרות הללו" בהסברה מלאה. "מעוז צור" וכן "יונים נקבצו עלי" יקרא וישונן בעל פה. הסברת שני הבתים תעשה בכתות ה'-ו'. ואילו בכתות ז' -ח' יוקדש שעור ספרות ללמוד הפיוט "מעוז צור" על כל בתיו. יושם לב לתוכו המיוחד של כל בית ולשם המחבר שבראשי הבתים (= אקרוסטיכון). כדאי להדגיש, שאגב נס חנוכה, המעורר לשיר ההודיה, מזכיר המשורר גאולת מצרים, שיבת ציון, נס פורים והתקווה המשיחית.
מקורות :
(1) מסכת שבת, מדף כ"א, ב (,,מאי חנוכה ?") עד כ"ג ב (,,פרסומי ניסא"). 3.5 עמודים אלה מתאימים ללימוד במסגרת חבורת מורים או בחוג לגמרא בביה"ס.
(2) משנה תורה להרמב"ם : ספר זמנים - הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג'-ד'.
(3) ספר אבודרהם - פרוש הברכות והתפילות :
סדר הדלקת נר חנוכה (במהדורת תשי"ט - עמ' קצט).
(4) קצור שולחן ערוך - סימן קלט.
חומר עזר :
(1) הרב ב' ישר - תורת חיים (לאם ולבת): שער רביעי פרק מא.
(2) חנוכה - לקט דינים וטעמיהם - הוצאת בי"ס תיכון דתי ברחובות. חוברת משוכפלת:
העשויה לשמש כספר למוד לתלמידים.
(3) מדגם שעורים על הנושא חנוכה - ר' מנדלברג - "בשדה חמ"ד", כסלו תש"ך.
(4) הוראת "מעוז צור" בביה"ס - יעקב גלר - "בשדה חמ"ד", כסלו תשכ"א.
(5) מעוז צור ומשוררו - ד"ר .יו"ט לוינסקי - ספר המועדים כרך ה' עמ' 180.
ו. הלל
1. בשמונת ימי חנוכה גומרים הלל. וח' ימי חנוכה אסורים בהספד ובתענית. ואין אומרים בהם לא תחנון ולא "למנצח... יענך". קריאת הלל היא מצות עשה מדרבנן ומברכים לפניה ולאחריה (בא"י אמ"ה אק"ב וצוונו לקרא את ההלל ; יהללוך... בא"י מלך מהולל בתשבחות). אומרים הלל שלם גם ביום א' דפסח (גם בלילו), בשבועות ובסוכות. וכן ביום העצמאות (עדיין חלוקות הדעות בענין הברכה). בראשי חדשים ובשאר ימי הפסח אומרים הלל בדילוג.
2. אין תפילת מוסף בחנוכה (ולא בפורים), שכן תפילת מוסף באה במקום קרבן מוסף, ואין קרבן מוסף ביו"ט מדרבנן, אלא במועדים שבתורה בלבד (שבת, ר"ח, רגלים וימים נוראים). כמובן שבשבת חנוכה ובר"ח טבת יש תפילת מוסף.
מקורות :
(1) משנה תורה להרמב"ם : ספר זמנים - הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג'.
(2) ספר מצוות השם (מהדורת תשי"ט) עמ' רל.
ז. על הנסים
1. תפילת "על הנסים" היא הודיה על נס הניצחונות של החשמונאים. ומקומה - הן בתפילת עמידה והן בברכת המזון - בברכת ההודאה. בכתות ד'-ו' רצוי להקדיש שעות עברית ללימוד תפילה זו מתוך הסידור. יש לחלקה למשפטים ולעמוד על המקבילות שבכל משפט. כדאי גם לשננה בעל פה.
2. "על הנסים" מתקשרת לפניה ויש להדגיש את הקשר התחבירים הזה :
א) בתפילת עמידה : מודים אנחנו לך... נודה לך... על חיינו... ועל נשמותינו... ועל נסיך .. ועל נפלאותיך... על הנסים ועל הפורקן... בימי מתתיהו - ועל כולם יתברך ויתרומם ויתנשא שמך...
ב) בברכת המזון : נודה לך... על שהנחלת... ועל שהוצאתנו... ועל בריתך.,. ועל תורתך... ועל חוקיך... ועל חיים חן וחסד... ועל אכילת מזון... על נסים ועל הפורקן,.. בימי מתתיהו - ועל הכל ה' א' אנחנו מודים לך...
הערה : יש סדורים מדוייקים הגורסים "ועל הנסים" בו' החבור.
ח. קריאת התורה
1. בחנוכה קוראים יום יום בתורה בענין חנוכת המזבח בפרשת נשא. ביום הראשון מתחילים מן "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" (במדבר ז', א). מנהג ספרד מקדים ומתחיל בברכת כהנים (במדבר ו', כב). וביום השמיני מסיימים בתחילת פר' בהעלותך "כן עשה את המנורה". (במדבר ח', ד).
2. שלשה קרואים עולים לתורה בכל יום - כהן, לוי וישראל (כמו בשני וחמישי, שבת במנחה, תענית צבור, יו"כ במנחה ופורים). בר"ח טבת עולים 4 קרואים - כמו בכל ר"ח. אגב : ביו"ט עולים 5 קרואים והמפטיר, ביו"כ - 6 קרואים והמפטיר, בשבת - 7 קרואים והמפטיר.
3. ביום א' רחנוכה קוראים מן "ויהי ביום כלות משה" (או כמנהג ספרד הנ"ל) עד סוף קרבן הנשיא הראשון "זה קרבן נחשון בן עמינדב" (במדבר ז', יז).
4. מיום ב' עד יום ו' דחנוכה קוראים בכל יום את קרבן הנשיא, שהקריב באותו יום : ביום ב' - "ביום השני" (במדבר ז', יח-כג); ביום ג' - "ביום השלישי" (ז', כד-כט), וכו' וכו'.
לפי הדין קוראים לכל עולה לפחות 3 פסוקים. וכיון שקרבן כל נשיא תופס 6 פסוקים בלבד, ואין בהם כדי ג' קרואים - נוהגים בא"י כך : לכהן קוראים 3 פסוקים ראשונים של כל נשיא (כן "ביום..." עד "עשרה זהב מלאה קטרת"). ללוי קוראים 3 פסוקים אחרונים של כל נשיא (מן "פר
אחד בן בקר" עד "זה קרבן..."), ולישראל חוזרים לקרוא שנית את ששת הפסוקים של נשיא איתו יום (מן "ביום..." עד "זה קרבן...,,).
לתשומת לב : המנהג המובא בקצור שולחן ערוך סימן קל"ט סעיף כ"ג הוא מנהג חו"ל, ואינו נוהג בא"י. גם ברוב הסידורים הודפסה קריאת התורה של חנוכה לפי מנהג חו"ל.
5. כיום ה' דחנוכה קוראים מן "ביום השמיני" (ז', נד-נט) וממשיכים "ביום התשיעי" ושאר שלשת הנשיאים (ז', ס-פג), וכן קטע הסיכום של קרבנות 12 הנשיאים - "זאת חנוכת המזבח..." (ז', פד-פט) ומסיימים "בהעלותך את הנרות" (ח' א-ד).
הערה : בקריאה של יום א' ויום ח' דחנוכה אין הבדל בין מנהג א"י ובין מנהג חו"ל, שכן יש בכל אחת יותר מתשעה פסוקים כדי שלשה קרואים, ההבדל בין שני המנהגים מתיחס לימים ב'-ז' בלבד, שבהם הקריאה קצרה כנ"ל.
6. ראש חודש טבת : בר"ח טבת מוציאים 2 ס"ת. באחד קוראים קריאה ר"ח בפר' פינחס (במדבר כ"ה, א-טו : קרבן התמיד: מוסף שבת ומוסף ר"ח) לשלשה קרואים (ולא לארבעה כבשאר ר"ח). ובספר האחר קוראים לרביעי קרבן הנשיא של אותו יום (מן "ביום..." עד "זה קרבן..."). והוא הדין לגבי יום ב' דר"ח טבת.
7. שבת חנוכה : מוציאים 2 ס"ת, באחד קוראים 7 קרואים בפרשת השבוע (פ' מקץ) ולמפטיר אין חוזרים על הפסוקים האחרונים של הפרשה, כבכל שבת, אלא קוראים לו בספר האחר קריאת חנוכה - קרבן הנשיא של אותו יום (מן "ביום..." עד "זה קרבן..."). ההפטרה היא מענין חנוכה : "רני ושמחי בת ציון" (היא הפטרת פרשת בהעלותך : זכריה ב', יד - ד', ז).
8. שתי שבתות בחנוכה : בשבת ראשונה קוראים 7 קרואים בפרשת וישב ולמפטיר קוראים בס"ת אחר קריאת יום א' דחנוכה כנ"ל. ההפטרה - "רני ושמחי". בשבת שניה של חנוכה קוראים 7 קרואים בפר' מקץ ולמפטיר קוראים בס"ת אחר קריאת יום ה' דחנוכה. ההפטרה מיוחדת : "ויעש חירום" (מל"א ז', מ-נ).
9. ר"ח שחל בשבת חנוכה : כשחל ר"ח טבת בשבת קוראים ב ש ל ש ה ס"ת. באחד - ששה קרואים בפר' השבוע (מקץ), בספר שני קוראים לשביעי קריאת ר"ח (,,וביום השבת... ובראשי חדשיכם..." - ואין קוראים קרבן התמיד כמו בר"ח שחל בחול). ובספר השלישי קוראים למפטיר קריאת חנוכה - הנשיא של אותו יום. ההפטרה היא "רני ושמחי", והפטרת שבת ר"ח (,,השמים כסאי" - ישעיהו ס"ו, א) נדחית מפניה.
גם ברכת המזון מוגדלת ביום זה בחמש הוספות : על נסים, רצה, יעלה ויבוא, הרחמן לשבת. הרחמן לר"ח.
בהזדמנויות כאלו קיים הכלל "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם".
בתוך: בשדה חמד, ג' תשכ"ו, עמ' 119-123.