ירמיהו פרק נב
(א) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ <חמיטל> חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה:
(ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים:
(ג) כִּי עַל אַף יְקֹוָק הָיְתָה בִּירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה עַד הִשְׁלִיכוֹ אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל:
(ד) וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב:
(ה) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ:
מקור הלכתי -
רמב"ם הלכות תעניות פרק ה
הלכה א- יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר +ויקרא כ"ו+ והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'.
הלכה ב- ואלו הן יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן, ועשירי בטבת שבו סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלם והביאה במצור ובמצוק.
* בין המצור (י' בטבת) לבין שריפת המקדש (ט' באב) עברו כ- 3 שנים. התענית של עשרה בטבת נקבעה בזמן המצור, ונראה שהיה מקום לכך, אך לאחר שנקבע תשעה באב, מדוע לשמר תענית זו?
מה יכולה להיות הסיבה לכך?
ספר האגדה ע"מ שצ"א
אמר ר' שמעון: ארבעה דברים היה ר' עקיבא דורש ואין אני דורש כמותו.
"צום הרביעי" - זה תשעה בתמוז שבו הבקעה העיר; "צום החמישי" - זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו; "צום השביעי" - זה שלשה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן-אחיקם, שהרגו ישמעאל בן-נתניה ; ללמדך ששקולה מיתתםשל צדיקים כשרפת בית אלהינו; "צום העשירי" -זה עשרה בטבת. שבו סמך מלך בבל אל ירושלים. והלא היה ראוי זה לכתב ראשון, ולמה נכתב אחרון? כדי להסדיר חדשים כסדרם. ואני איניאומר כן, אלא : "צום העשירי" - זה חמשה בטבת, שבו באת שמועה לגולה שהכתה העיר, ועשו יום שמועה כיום שרפה. ונראין דברי מדבריו, שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, והוא אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון; אלא שהוא מונה לסרר חדשים ואני מונה לסדר פרעניות.
* מהי המחלוקת בין ר' עקיבא לבין ר' שמעון? מה מבקש כל אחד מהם להדגיש בהכרעתו? איזו גישה נראית לך יותר?
ספר המועדים בהלכה ע"מ ש"מ
תעניות מסוג האבלות, לזכר הפורעניות, שאירעו לאבותינו, הן אלה המפורשות בנביא : "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי". נחלקו ר' עקיבא ור' שמעון בביאור "צום העשירי". לר' עקיבא זה עשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל אל ירושלים. לר' שמעון זה חמשה בטבת, שבו באה שמועה לגולה, שהוכתה העיר.
- המקור התנכ"י לדברי ר' שמעון:
יחזקאל פרק לג
(כא) וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר:
מימד המצביע על חשיבות י' בטבת -
יחזקאל פרק כד
(א) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם <כתוב> כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:
ויקרא פרק כג
(כח) וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
עניני תענית (ספר טעמי המנהגים, רצז)
צום העשירי, הוא עשרה בטבת) שהוא בחודש העשירי, שבו סמך מלך בבל הרשע ידו על הוא עשרה בטבת שהוא בחודש העשירי, שבו סמך מלך בבל הרשע ידו על ירושלים והביאה במצור ובמצוק (כל בו) : הוא י' בטבת באבודרהם כתב וז"ל י' בטבת אינו חל לעולם בשבת, אבל הוא חל לפעמים ביום ו' ומתענין בו ביום. ואפי' אם היה חל בשבת, לא היו יכולים לדחותו ליום אחר, מפני שנאמר בו (יחזקאל כד) בעצם היום הזה כמו ביום הכפורים :
ספר המועדים בהלכה ע"מ שמ"א
הצומות הללו כשחלו בשבת נדחים ליום הראשון . דבר חידוש כתוב באבודרהם, הביאו ה"בית יוסף" : "עשרה בטבת הוא משונה משאר תעניות שאם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו בעצם
היום הזה כמו ביום הכפורים... אלא שי"ז בתמוז וט' באב וצום גדליה לעולם אינם חלים לפי החשבון בערב שבת. עשרה בטבת בלבד יוכל לחול ביום הששי. ועל עשרה בטבת אין מקום להסתפק, שהרי אפילו אם היה חל בשבת היה דוחה אותו, כל-שכן שמשלים התענית כשחל בערב שבת.
* עיינו בקטע מ"יחזקאל" על עשרה בטבת, ובקטע מ"ויקרא" על יום כיפור.
- מה משותף ביניהם?
- איזה קשר יכול להיות בין שני הימים?
- מדוע צום עשירי בטבת כל כך חשוב?
- מדוע שלא יתקיים יום צום בערב שבת? בשבת?
- אם י' בטבת היה יוצא בשבת - האם היה צריך לצום, לדעתכם?
העשירי בטבת - יום השואה
יום העשירי בטבת נקבע על ידנו בזמנו לשעה ולדורות, ליום השנה לקהלות הקודש אנשים נשים וטף. שנספו בהמוניהם באכזריות חימה בידיה הטמאות של המפלצת הנאצית באירופה. ועשן הכבשנים, שבהם עלו על המוקד. כיסה עליהם ועל יום פקודתם.
לאלה מיליוני החללים שאין סמוכין לקביעת יום מותם[1] - קדיש יום זה לזכרם ולעילוי נשמותיהם הזכות והטהורים. דינו של יום זה, יום העשירי בטבת, לבניהם ולקרוביהם כדינו של יום המיתה לאמירת קדיש, ללמוד משניות ולהדלקת נר נשמה.
וכל יהודי באשר הוא שם, קדוש היום הזה לזכר רבבות בתי האבות והמשפחות שנשמדו כליל ללא השאיר שריד ופליט וגואלם הוא בית ישראל כולו ועל כל אחד ואחד להדליק בליל זה, אור לעשירי[2] בטבת, נר נשמה בביתו ומי שאין הוריו בחיים ישתתף באמירת קדיש בצבור.
בירושלם יעלה הקהל להר-ציון לתפילת ערבית לימוד משניות ולאמירת קדיש לעילוי נשמת הקדושים שחלק מאפרם גנוז במרתף השואה אשר בו.
אחרי קריאת התורה בתפילת שחרית תיאמר בכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות תפילת האזכרה המיוחדת שנערכה על-ידנו בשעת השואה.
שעה לפני תפילת המנחה מתכנס הצבור בכל מקום. בארץ ובתפוצות, לבתי הכנסיות ובתי המדרשות ללמוד משניות ולאמירת מזמורי תהלים פסוק בפסוק.
ובזכות זכרון קדוש זה, יזכור לנו ה' את עקדתם לרפא מחץ עמו. להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, בגאולה שלמה ובנין בית קדשנו ותפארתנו יב"א.
- היה ויכוח לגבי יום הקדיש הכללי, והיו הצעות שונות (למשל: י"ז אלול - יום פרוץ המלחמה, ועוד.) נראה שלא רצו להוסיף ימי תענית וזכרון, ולכן הצמידו לי' בטבת, כי תענית זו לא היתה חזקה בתודעת העם, יחסית לתקופת בין המצרים- שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב.
אמר ר' יוחנן: מהו שנאמר: "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" - על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים, על תרנגול ותרנגלת חרב הר-המלך, על יתד של מרכבה חרבה ביתר.
"על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים".
מעשה באדם שהיה אוהבו קמצא ושונאו - בר קמצא. עשה סעודה. אמר לשמשו: לך והבא לי קמצא. הלך והביא לו את בר קמצא. בא [בעל הסעודה] ומצאו [לבר קמצא] יושב. אמר לו: הרי שונא אתה לי, ומה לך כאן? עמוד וצא! אמר לו: הואיל ובאתי - הניחני, ואתן לך דמי כל מה שאוכל ואשתה. אמר לו: לא. -אתן לך דמי חצי סעודתך. -לא. -אתן לך דמי כל סעודתך.-לא! תפסו בידו, העמידו והוציאו.
אמר בר קמצא: הואיל וישבו חכמים ולא מיחו בו- מכלל שנוח להם- אלך ואלשין עליהם לפני המלך. בא ואמר לו לקיסר: מרדו בך היהודים ... אמר לו [הקיסר]: מי יאמר?... אמר לו: שלח להם קרבן ותראה אם יקריבוהו...
א. מיהן הנפשות הנוטלות חלק בסיפור? מה חלקה של כל אחת?
ב. מי התנהג בצורה השלילית ביותר, לדעתך?
ג. מה יכול סכסוך אישי זה ללמד על הנגע החברתי הכללי?
ד. הבא דוגמא מימינו אנו לסכסוך אישי שעלול להיות קשור בחורבן.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב
מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים.
אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים.
א. מהו ההבדל המהותי בין סוג העבירות שגרמו לחורבן בית המקדש הראשון, לבין סוג העבירות שהביאו לחורבן השני?
ב. כיצד יתכן "שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים", ויחד עם זאת היתה בעם שנאת חינם?
ג. האמנם שקולה שנאת חינם כנגד שלוש העבירות הללו?
במדבר פרק יד
(א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא:
לאחר שהמרגלים חזרו מלתור את הארץ ודיווחו רעות לעם.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד ב
אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו הלילה ליל תשעה באב היה, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני אקבע לכם בכיה לדורות.
* ר' יוחנן מביא סיבה נוספת לחורבן המקדש.
לאיזה סוג עבירות היית משייך סיבה זו - לעבירות שהביאו לחורבן בית המקדש הראשון או השני?
* נסה להגדיר במילים שלך, מהי שנאת חינם?
___________________________________________________________________
___________________________________________________________________
ויקרא פרק יט
(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים סימן ז
(ז) ת"ר לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט) יכול לא תסטרנו לא תקללנו, ת"ל "בלבבך" בשנאה שבלב הכתוב מדבר.
ספר החינוך מצוה רלח - שלא לשנוא אחים
שלא לשנוא שנאת הלב אחד מישראל, שנאמר [ויקרא י"ט, י"ז] לא תשנא את אחיך בלבבך. ולשון ספרא, לא אמרתי אלא שנאה שהיא בלב. וכמו כן בערכין [ט"ז ע"ב] בשנאה שבלב הכתוב מדבר. אבל כשיראה לו שנאה וידוע שהוא שונאו אינו עובר על זה הלאו, אמנם הוא עובר על לא תקום ולא תטור, ועובר כמו כן על עשה, שנאמר [שם, שם י"ח] ואהבת לרעך כמוך. ומכל מקום שנאת הלב היא קשה מכל השנאה הגלויה, ועליה תזהיר התורה ביותר.
שורש המצוה ידוע, כי שנאת הלב גורמת רעות גדולות בין בני אדם להיות תמיד חרב איש באחיו ואיש ברעהו, והוא סיבה לכל המסירות הנעשות בין אנשים, והיא המדה הפחותה והנמאסת תכלית המיאוס בעיני כל בעל שכל.
פרטי המצוה ורובי האזהרות שהזהירונו זכרונם לברכה עליה. שלא להרגיל נפשנו במדה רעה זו, מבוארים בתלמוד בפיזור ובמדרשות.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה וקבע שנאה בלבו לאחד מכל ישראל הכשרים, עבר על לאו זה, ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה. אבל בשנאת הרשעים אין בו איסור, אלא מצוה לשנאותם אחר שנוכיח אותם על חטאם הרבה פעמים ולא רצו לחזור בהן, שנאמר [תהילים קל"ט, כ"א] הלא משנאיך יי אשנא ובתקוממיך אתקוטט.
* האם גנב מותר לשנוא?
רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ה
כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך, ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה, ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה את חבירו והמחרפו אע"פ שאינו רשאי אינו עובר משום "לא תשנא".
* לפי ארבעת קטעים אלו - מה ההבדל בין "שנאה" לבין "שנאה שבלב"?
מה חמור יותר?
האם שנאה איננה, בסופו של דבר, התנהגות טבעית בין בני אדם?
בראשית פרק לז
(ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם:
(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:
פירוש רש"י: ולא יכלו דברו לשלום - מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דברו אחת בפה ואחת בלב:
דברו - לדבר עמו:
* מנין לרש"י זאת?
האם אתה מסכים לגישה זו?
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק טז
רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם:
ושנאת הבריות כיצד מלמד שלא יכון אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים. אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ. אלא אהוב את כולם.
* מהי בעצם שנאת הבריות? מהו העקרון?
משנה מסכת אבות פרק ב משנה יא
רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם:
פרוש קהתי:
ושנאת הבריות - שנאתו של אדם לבריות, ומפרש רש"י: שנאת חנם; ויש מפרשים: שנאת הבריות - שבני אדם שונאים אותו מפני שהוא איש קשה ורע מעללים (הרשב"ץ) ; כל הדברים הללו מוציאין את האדם מן העולם - גורמים רעה רבה לאדם מככלים את גופו ונפשו. - יש מפרשים, ששלושת הדברים הללו מהווים תהליך של ירידה מוסרית ותוצאותיה, שכן אדם שיש לו עין רעה, חומד דברים של חברו, ונכשל ביצר הרע, ועל ידי זה ישנאוהו הבריות, ויכשילו אותו, ונמצא יוצא מן העולם בלא עתו (נוצר חסד). ולפי פירושו של הרמב"ם: - ושנאת הבריות - שמתוך קנאה וצרות עין מואס האדם בחברת הבריות ונוטה להתבודד, וזה ממאיס עליו את החיים ומקפחם (ספר המאור להרמב"ם).
* מהם שני הפירושים?
איזו בעיה קשה יותר?
באיזו בעיה היית מטפל ראשונה בחברה שלך?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו[3]: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור.
א. מה רצה הנוכרי?
ב. הסבירו את גישת שמאי.
ג. הסבירו את גישת הלל; כיצד עזרה תשובתו לנוכרי?
מצווה מן התורה:
שמות פרק כג
(ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ: ס
מקרה ספציפי לדיון, מן הגמרא:
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לב עמוד ב
תא שמע: (אצל ה-) אוהב לפרוק, ושונא לטעון - מצוה בשונא, כדי לכוף את יצרו. ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא, הא עדיף ליה! - אפילו הכי, כדי לכוף את יצרו עדיף.
אוהב לפרוק ושונא לטעון/ והריטב"א פירש שזה שנפל חמורו יש לו אוהב ושונא באותו מקום. ואמרו שמצווה היא שהשונא הוא שיטפל בבהמה ולא האוהב.
לכוף יצרו עדיף/ ויש שהסבירו כי אף שצער בעלי חיים דאורייתא. כיוון שהתורה התירה צערם משום תועלתו של אדם, הרי כשם שמותר הדבר לשם תועלתו הגשמית כן מותר לשם תועלתו הרוחנית והשלמת נפשו. (מנחת חנוך)
- יש לפרוק משא מבהמה, קודם לטעינת המשא משום צער בעלי חיים. אך אם לשונא שלי יש צורך בעזרה לטעינה - הוא קודם.
* האם אתם מסכימים לגישה חינוכית זו?
ילקוט שמעוני תורה פרשת שופטים רמז תתקכ
וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו, מכאן אמרו עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה, אם עבר על מצות ואהבת לרעך כמוך סופו לעבור על לא תקום ועל לא תטור ועל לא תשנא את אחיך ועל וחי אחיך עמך עד שבא לידי שפיכות דמים, לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש:
* האם השנאה היא התחלה או סוף?
ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתמה
נוח לקנות שונא וקשה לקנות אוהב.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כג ד"ה בן זומא
איזהו גבור שבגבורים? ...מי שעושה שונאו אוהבו:
ספרי דברים תנה"ק שלח
המשל אומר: מה שבלבך על חברך - מה שבלבו עליך.
* תנו דעתכם על ההיגדים.
ספר החינוך מצוה רמג
מצות אהבת ישראל
לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר [ויקרא י"ט, י"ח] ואהבת לרעך כמוך. ואמרו זכרונם לברכה [שבת ל"א ע"א] דעלך סני לחברך לא תעביד. ואמרו בספרי, אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, כלומר שהרבה מצוות שבתורה תלויין בכך, שהאוהב חבירו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ינאף את אשתו ולא יונהו בממון ולא בדברים ולא יסיג גבולו ולא יזיק לו בשום צד. וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה, ידוע הדבר לכל בן דעת.
שורש המצוה ידוע, כי כמו שיעשה הוא בחבירו כן יעשה חבירו בו, ובזה יהיה שלום בין הבריות.
ודיני מצוה זו כלולים הם בתוך המצוה, שכלל הכל הוא שיתנהג האדם עם חבירו כמו שיתנהג עם עצמו, לשמור ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק, ואם יספר עליו דברים יספרם לשבח ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א] המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. והמתנהג עם חבירו דרך אהבה ושלום ורעות ומבקש תועלתם ושמח בטובם, עליו הכתוב אומר [ישעיהו מ"ט, ג'] ישראל אשר בך אתפאר.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן.
* עיינו במצווה "שלא לשנוא אחים" - האם מצוות האהבה שכאן היא היפוכו של האיסור הנ"ל?
מה ההבדל? מה הלקח מן העניין?
בראשית רבה (וילנא) פרשה נה ד"ה ח וישכם אברהם
ח "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו", אר"ש בן יוחאי אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה, אהבה מקלקלת את השורה דכתיב וישכם אברהם בבוקר וגו' ולא היה לו כמה עבדים? אלא אהבה מקלקלת את השורה, ושנאה מקלקלת את השורה, שנא' (במדבר כב) ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו ולא היה לו כמה עבדים?
* מהו הרעיון?
הביאו דוגמאות מחיי היומיום!
לאור הקטע - מה ההבדל בין שנאה לאהבה?
[2] המספר "עשרה" קשור עם עשרת הדברות שנתן עם ישראל לעולם כולו. והעמים חשבו שכלפי ישראל יש לקיים את ה- "לא תרצח" בלי ה- "לא" ...
[3] השנוא עליך, לחברך לא תעשה.
doc. no =0028362"