א. זמן מתן תורתנו

‎1) מהו ההבדל בין המשפטים הבאים: "זמן מתן תורה" ל"זמן קבלת תורה"?

א) לפי ר' שמחה בונים מפשיסחה.

ב) לפי ר' מנחם מנדל מקוצק.

ב. התורה ואומות העולם

‎2) מדוע לא רצו בני עשו לקבל את התורה?

‎3) מדוע בני ישמעאל לא רצו לקבל את התורה?

‎4) מדוע לא קבלוה בני עמון ומואב?

‎5) איך נרמז המדרש הזה בפסוק מן התורה?

ג. מדוע לא ניתנה תורה מיד כשיצאו ממצרים?

‎6) מהו המשל המסביר את נתינת התורה בחודש סיון?

‎7) איך מסביר ר' מנחם מקוצק את חליים של ישראל?

ד. החיוב בעונשין

‎8) ממתי נתחייבו ישראל בעונש אם לא יקיימו את התורה?

ה. חג-השבועות - רמז לשבועה

‎9) מהם התחייבויותינו בשבועה כלפי הקב"ה, ומהי כביכול התחייבותו כלפינו?

‎10) ברית אהבה בינינו לקב"ה - נמשלת למה?

ו. קריאת-שמע ועשרת הדברות

‎11) נסה להבין כיצד רמוזים עשרת הדברים בפרשות קריאת-שמע.

‎12) מה אפשר ללמוד ממדרש זה בשעה שאנו קוראים ק"ש ערב ובוקר?

ז. תר"יג מצוות - למה?

‎13) מהי הזכות המיוחדת בריבוי המצוות לישראל?

‎14) מה מסמל המשפט הראשון "אנכי", ומה מסמל המשפט האחרון: "וכל אשר לרעך" על פי מדרשנו?

‎15) איך משתלבים הדברים הנ"ל עם מאמרו של ר' עקיבא "....זה כלל גדול בתורה"?

מקורות מדרשיים - ערב עיון

א. מפני מה אומרים זמן מתן תורתנו ולא זמן קבלת תורתנו? אמר ר' מנחם מקוצק בשם ר' שמחה בונם מפשיסחא, מתן תורה בחודש סיון היה, אבל קבלת התורה בכל יום זמנה. ואמר ר' מנחם מקוצק, נתינתה שוה היתה לכל אחד ואחד, אבל קבלתה לפי השגתו של המשיג. [אמת ואמונה]

ב. בתחילה הלך לו אצל בני עשו. אמר להם, מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו, רבונו של עולם מה כתוב בה ? אמר להם, לא תרצח. אמרו לו, וכל עצמם של אותם האנשים לא הבטיחם אביהם אלא על ההרב, שנאמר (שם כז) ועל חרבך תחיה, אין אנו יכולים לקבל את התורה. אחר כך הלך אצל בני עמון ומואב. אמר להם, מקבלים אתם את התורה ? אמרו לפניו, רבונו של עולם מה כתוב בה ? אמר להם, לא תנאף. אמרו לו, וכל עצמם של אותם האנשים אינם באים אלא מניאוף. זהו שכתוב (שם יט) ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, אין אנו יכולים לקבל את התורה. אחר כך הלך לו אצל בני ישמעאל. אמר להם, מקבלים אתם את התורה ? אמרו לפניו, רבונו של עולם מה כתוב בה ? אמר להם, לא תגנוב. אמרו לו, כל עצמם של אותם האנשים אינם היים אלא מן הגניבה ומן הגזל, זהו שכתוב (שם טז) יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו, אין אנו יכולים לקבל את התורה. ואחר כך בא לו אצל ישראל. אמרו לו, נעשה ונשמע. זהו שכתוב (דברים לג) יי מסיני בא וזרת משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש, מימינו אש דת למו. אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם (שיר השירים ח) ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים, ברח דודי, ברח מן ריח רע ובוא לך לריח טוב על הרי בשמים. (תהלים צב) עלי עשור, עלינו לקבל את המצוות ועשרת הדברות. (שם) עלי נבל, עלינו להתנבל עליה בימי השמד. ר' שמעון בן לוי אמר בשמחה וחכמים אומרים שלא באנגריא. וביון שראה הקב"ה דעתם של ישראל שמבקשים לקבל את התורה באהבה וחיבה באימה ויראה ברתת וזיע פתה ואמר, אנכי יי אלהיך. [פסיקתא רבתי עשרת הדברות]

ג. אמרו במדרש (קהלת רבה פרשה ג, תנחומא יתרו) ולמה לא ניתנה תורה כשיצאו ממצרים ? משל לבן מלכים שעמד מחליו אמר אביו נמתין שלושה חדשים עד שתשוב נפשו מן החולי ואחר כך אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה. אף כך, כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומים מן השעבוד, אמר הקב"ה אמתין להם עד שיתרפאו ואחר כך אתן להם את התורה. אמר ר' מנחם מקוצק, והלוא עסק התורה מביא רפואה לגוף והיה נכוןליתן התורה מיד כדי שיתרפאו. אלא חליים היה שלא הכירו שבעלי מומים הם מכח שעבוד מצרים מקום הטומאה. המתין השם יתברך שלושה חדשים עד שתתחשב דעתם ויכירו במום שבהם, ועל ידי שיכירו חסרונם יוכלו להתרפאות אחר כך בקדושת התורה, כמו שכתוב (ישעיה מב) החרשים שמעו והעיורים הביטו לראות. [עמוד האמת]

ד. אמר ר' אלעזר אע"פ שנתנה התורה מסיני לא נענשו ישראל עליה עד שנתפרשה להם באהל מועד, לדיוטגמה שהיא כתובתה ומחותמת ונכנסה למדינה ולא נתחייבו עליה בני המדינה עד שנתפרשה להם במדינה, כך אע"פ שהתורה נתנה בהר סיני לא נענשו עליה עד שנתפרש להם באהל מועד, הה"ד עד שהבאתיו אל בית אמי , זה הר סיני, ואל חדר הורתי, זה אהל מועד שמשם נתחייבו ישראל על ההוראה. [שיר השירים רבה פרשה ב]

ה. יום מתן תורה נקרא חג השבועות. מלבד הטעם הפשוט יש לומר גם ברמז, שהוא בבחינת (שמות כב) שבועת יי תהיה בין שניהם, בין השם יתברך ובין עם בני ישראל, שהוא אלהינו ואנחנו עמו מושבעין ועומדין מהר סיני שאותו בלבד נעבוד ואפילו כל אומות העולם רוצים חס ושלום להעביר אותנו מאמונתו יתברך אנו עזין שבאומות עזה כמות אהבתנו לשי"ת וכן אהבתו יתברך לעם בני ישראל, ומתן תורה בבחינת קידושי חתן וכלה היה, שמושבעים ועומדים שלא תסור אהבתם לעולמים, אלא אם (דברים כד) כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות, ובעם בני ישראל כתוב (ישעיה נ) אי זה ספר כריתות אמכם. ובמתן תורה כפה עלינו הר כגיגית, שנהיה בבחינת אנוסה, שבאנוסה כתוב (דברים כב) לא יוכל שלחה כל ימיו. ולא יטוש יי את עמו ונחלתו לא יעזוב, ועוד ישוב יי לרחם את ציון ונדחי ישראל יכנס ויחדש ימינו כקדם בתוספות טובה כפולה ומכופלת. [מחזה אברהם]

ו. שמע והיה אם שמוע ואמת ויציב

מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום ? ר' לוי אמר, מפני שעשרת הדברות כלולים בהן. אנכי יי אלהיך, שמע ישראל יי אלהינו. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, יי אחד. לא תשא את שם אלהיך לשוא, ואהבת את יי אלהיך. מי שאוהב את המלך אינו נשבע בשמו ומשקר. זכור את יום השבת לקדשו, למען תזכרו. רבי אומר, זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה, שכתוב (נחמיה ט) ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחקים ותורה צוית וגו' להודיעך שהיא שקולה כנגד מצוותיה של תורה. ככד את אביך ואת אמך, למען ירבו ימיכם וימי בניכם. לא תרצח, ואבדתם מהרה. מי שהורג נהרג. לא תנאף, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. אמר ר' לוי, הלב והעינים שני סרסורי עבירה. כתוב (משלי כג) תנה בני לכך לי ועיניך דרכי תצרנה. אמר הקב"ה, אם נחת לי לבך ועיניך אני יודע שאתה לי. לא תגנוב, ואספת דגנך ולא דגנו של חברך. לא תענה ברעך עד שקר, אני יי אלהיכם וכתוב (ירמיה י) ויי אלהים אמת. מהו אמת? אמר ר' אבין, שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר ר' לוי, אמר הקב"ה, אם העדת לחברך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד בית רעך, וכתבתם על מזוזות ביתך, ביתך ולא בית רעך. [ירושלמי ברכות פרק ראשון]

שתי פרשיות, והרי שלש פרשיות בקריאת שמע, אלא שפרשת ציצית שיש בה יציאת מצרים חובה לקרותה בכל יום, שנאמר (דברים טז) למען תזכור את יום מאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.

אמר ר' חייא בר אבא, כל המקיים קריאת שמע כאילו קיים עשרת הדברות, שבשעת קריאת שמע ניתנו עשרת הדברות. [פסיקתא חדתא בית המדרש חדר ו]

ז. ולמה נתן הקב"ה תרי"ג מצוות, הלוא אפילו במצוה אתת יכול האדם לזכות לחיי עולם הבא, אלא לפי שהרבה מצוות ישנן שלא יכול אדם לקיימם, אם הוא עני לא יכול לקיים צדקה, חולה אין מקיים מצות סוכה. אם אין כהן אין מקיים קרבנות. לכך הרבה הקב"ה המצוות, שאם לא יוכל זה לזכות יוכל אחר לזכות בו. זה שאמרו רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. [ילקוט דוד]

ואתם תהיו לי ממלכת וגו' בעל כרחכם שלא בטובתכם, כענין שאמר (יחזקאל כ) אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, ובעל כרחכם תהיו גוי קדוש פרוש ומובדל מן העריות [מי מנוחות]

lef

"