פרק א' - מה זאת אהבה?

לעיון מוקדם

לא תיקום ולא תיטור אה בני עמך

ואהבת לרעך כמוך אני ה' :

אמנות או חווית רגש ?

האהבה - האם אמנות היא, חכמה? אם כן הדבר, מחייבת היא דעת ומאמץ. או אולי היא חווית-רגש נעימה שההתנסות בה היא עניין של הזדמנות, משהו שאדם "נתפס לו" כשמשחק לו המזל? ספר קטן זה מבוסס על ההנחה הראשונה, ואילו רוב בני-אדם כיום מאמינים בלי ספק באחרונה.

חס מלומר שבני-אדם סבורים, כי האהבה היא עניין נטול-חשיבות. להיפך, נפשם תכלה אליה; הם צופים בסרטים רבים מספור על פרשיות אהבה מאושרת ובלתי- מאושרת, מאזינים למאות פזמונים על האהבה - ברם, ספק אס יש בהם אחד הסבור כי האהבה היא תורה הטעונה לימוד כלשהו.

עמדה זו מבוססת על כמה הנחות ושכולן, ביחידותן או בשילובן, מכוונות לקיימה. רוב בני-אדם נראית להם בעיית האהבה בראש ובראשונה כבעיית היותם נ א ה ב י ם ולא כבעיית היותם א ו ה ב י ם, מסוגלים לאהוב.

. . . הנחה שנייה, המונחת ביסוד העמדה שהאהבה אינה טעונה לימוד כלי, היא שבעיית האהבה הנה בעיה של נושא ולא בעיה של כושר. בני-אדם סבורים, כי מעשה-האהבה עניין פשוט הוא, אבל מציאת נושא האהבה הנכון - או הזכייה באהבה - מלאכה קשה היא.

. , . הטעות השלישית, המביאה לידי ההנחה שהאהבה אינה טעונה לימוד כלשהו יסודה בערבוב-התחומין שבין החוויה ההתחלתית של ה"התאהבות" ובין המצב הקבוע של היות מאוהב. אם שני אנשים שהיו זרים זה לזה, כפי שהננו כולנו, מניחים פתאום למחיצה שביניהם להתמוסס, חשים קירבת-גומלין, חשים כי אחד הם, הרי חזיון זה של אחדות הוא אחת החוויות המרנינות ביותר, המסעירות ביותר שבחיי אדם. על אתה כמה וכמה נפלאה היא ומופלאה לגבי אנשים מסוגרים, מבודדים, השרויים בלא אהבה.

לאמיתו של דבר, עצימותו של "דיבוק"-האהבה , "טירוף" זה של האחד כלפי השני, הם בעיניהם הוכחה לעצימות אהבתם, בעוד שאולי אינם מלמדים אלא על דרגת בדידותם שקדמה לה.

עמדה זו - שאין דבר קל מן האהבה - הוסיפה להיות הסברה השלטה על טיבה של האהבה על אף העדות המכרעת להיפוכו של דבר - ספק אם יש איזו פעילות, איזו יוזמה, שתחילתה בתקוות ובציפיות עצומות כל כך, ובכל זאת סופה מכזיבה תמיד, כאהבה. אילו עלתה כך לכל פעילות אחרת, היו הבריות תאבים לדעת סיבות

הכישלון, וללמוד כיצד ייטיבו לעשות - או שהיו חדלים מאותה פעילות. כיוון שהאפשרות האחרונה לא תיתכן בתחום האהבה, הרי דומה שיש רק דרך נאותה אחת להתגבר על הכישלון באהבה - לבחון סיבות הכישלון הזה, ולפתוח בלימוד משמעותה של האהבה.

נקודות לדיון

‎1. מה היא, לדעתך, אהבה - "חכמה" או "חוויה-רגש"? - הסבר משמעות המונחים הללו ונמק תשובתך.

‎2. ". . . האהבה היא תורה הטעונה לימוד. .." - לאיזה לימוד הכוונה? האם וכיצד ניתן ללמוד אהבה?

‎3. האם ניתן לצוות על אהבה? נמק.

‎4. מדוע מצומצמת המצווה "לרעך" ?

‎5. האם ניתן לאהוב מישהו "כמוך" ממש?

‎6. נסה לתאר בתיאור ספרותי קצר אה המתרחש בנפש פנימה בחווית האהבה.

א. מצוות אהבת-ריע

להלן שתי דעות בדבר פירוש מצוות "ואהבת לרעך כמוך" -

א) רמב"ם, ספר המצוות מ"ע ר"ו - "הוא שציונו לאהוב אה קצתנו כאשר נאהב את עצמנו, ושתהיה אהבתו וחמלתו לאחיו כאהבתו וחמלתו לעצמו" וגו' .

ב) רמב"ן, ויקרא י"ט. י"ז - "וטעם ואהבת לרעך כמוך, הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חברו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד: חייך קודמין לחיי חברך, אלא מצוות התורה שיאהב חבירו בכל עניין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב, וייתכן בעבור שלא אמר ואהבת א ת רעך כמוך והשווה אותם במלה ל ר ע ך וכן ואהבת ל ו כמוך דגר, שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו. . ."

‎1. מה היא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן?

‎2. מי משניהם נאמן, לדעתך, לכוונתה המקורית של התורה בפסוקנו?

‎3. איזו דעה, לדעתך, מתאימה למציאות האנושית?

‎4. מה בין "ואהבת א ת רעך" לבין " ל ר ע ך " בדברי הרמב"ן?

ב. מהו קנה-המידה לאהבת-ריע

"ואהבת לרעך כמוך", רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה.

בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם" זה כלל גדול מזה.

‎1 . מה פירוש "כלל גדול בתורה" ?

‎2. מהו קנה-המידה למוסר לדעת רבי עקיבא ולדעת בן עזאי? האם, לדעתך , שיקולו של ר' עקיבא הוא תועלתי בלבד?

‎3. "ואהבת לרעך כ מ ו ך " - התורה מציגה את אהבת האדם לעצמו; את אהבת ה"אני", כדוגמא ומופת לאהבת הזולת. מדוע?

‎4, "ואהבת לרעך כמוך" - הניתן לכנות יחסו הרגשי של אדם לעצמו - "אהבה" ?

היש דמיון בין "אהבה" זו לאהבתו את הזולת? מה ההבדלים?

ג. בין אהבת ה"אני" לאהבת הריע

. . . ומשמע מן הכתוב הזה, כי עיקר האהבה הוא לריע שלו כפני שהם שווים ודומים ולכך שייך בהם אהבה. ולפי זה יש לשאול כאשר מצינו שאהבה היא לריע שלו במה שיש להם שיתוף וחיבור והדברים הרחוקים זה מזה אין בהם אהבה, אף כי קצת מן החכמים חשבו כי האהבה היא יותר אל דבר שהוא הפכו כמו אהבת איש לאשה והרי זה זכר וזו נקבה והם מחולקים אינם שווים, והראייה שהאהבה לדברים שאינם שווים כי כל אהבה הוא חיבור וכל חיבור הוא לדבר שאינו דומה, כמו האדם שיש בו חמימות מתחבר אל דבר הקר שהוא הפך זה והארץ היבשה מתאווה למטר, והשנאה בין השווים והדומים כמו שאמרו (ב"ר פל"ט) כל אומן שונא את בני אומנותו וגם תלמידי-חכמים שבבל שונאים זה את זה (פסחים קי"ג,ב') כי דבר זה שאין אחד אוהב עצמו לכך כל אשר הדבר רחוק ממנו אוהב אותו.

לפי זה אין קשיא אף על גב שהשם ית' נבדל בלתי גשמי והאדם בשר ודם בעל חומר, שייך בזה אהבה. אך הדבר הזה אי אפשר לומר שיהיה כך, שהרי מצינו בחוש הפך זה. כי בני אדם שהם מתדמים באומה אחת אוהבים זה את זה, ואמרו חכמים (ב"ק ד"ב, ב') לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו, ומה שאין אהבה לעצמו מפני כי האהבה הוא התשוקה אל הנאהב ואין כאן תשוקה כי הוא עצמו. ולכך האהבה בין איש לאשתו כי הוא הדביקות הגמור עד שנעשים דבר אחד ויש בזה תשוקה, ואם כן האהבה מצד שהם דבר אחד ומצד הזה הוא האהבה. וכן מה שהוא משתוקק החם לקר הרי הקר הוא השלמתו ולפיכך הם כמו דבר אחד לגמרי, וכן בכל מקום שהדבר מתאווה אל דבר- שהוא הפכו הדבר הזה כפני שיושלם באותו דבר ומכיוון שיושלם בו נעשה עמו דבר אחד וכצד זה האהבה. ומה שכל אומן שונא בני אומנותו דבר זה מצד אחר, כי לפעמים ההיפך משלים אוהו כמו שאמרנו ופעמים הדומה מאבד- אותו; כמו כל אומן שמזיק את האחר. ות"ח שבבבל שהם שונאים זה את זה מבואר כי השכל הוא מלך נחשב וכמו שאמרו מאן מלכי רבנן ואין שני מלכים משתמשים בכתר אחד ולפיכך שונאים זה את זה .

‎1. מהי סיבת האהבה לדעת מהר"ל?

‎2. האם לדעתו אדם אוהב עצמו? נמק.

‎3. כיצד מתיישבת דעה זו עם הפסוק "ואהבה לרעך כ מ ו ך" - כפי שהנך

אוהב את עצמך ?

‎4. מה בין דעת מהר"ל לבין דעת רמב"ן בפירוש פסוקנו?

‎5. מה הכוונה במשפט: "כי האהבה הוא התשוקה אל הנאהב ואין כאן תשוקה כי הוא עצמו" ?

ד . כוח הנתינה

הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדות האהבה. כי לאשר יאהב האדם, ייטב לו. אבל הסברה השנייה כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא - אם בן יהיה אשר ילד או אומן, או חיה אשר גידל , ואם צמח אשר נטע או אם גם כן הדומם, כמו בית אשר בנה - הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם.

‎1. מהו היחס בין האהבה לנתינה, לדעת הרב דסלר?

‎2. מה משמעות המשפט: "הנהו דבוק למעשה ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם" ?

‎3. האם יש קירבה רעיונית בין הרב דסלר למהר"ל? עמוד על הדומה ועל השונה בדעותיהם .

‎4. לאור כל האמור לעיל - האם ניתן לצוות על אהבה? נמק דעתך .

בשולי הדיון

"האהבה - האם אמנות היא, חכמה? . . . או אולי היא חוויה-רגש נעימה שההתנסות בה היא עניין של הזדמנות. . . ." - זו אכן שאלת היסוד בכל ניסיון רציני להבין את תופעת האהבה, ולעמוד על יסודותיה המחשבתיים של מצוות "אהבת ריע" ועל השלכותיה המעשיות.

הנטייה הטבעית הראשונית, בבואנו להשיב לשאלה זו, היא לומר: כן, חווית-רגש היא האהבה. ואכן אין כל ספק כי האהבה היא חווית-רגש, אלא שהשאלה מתמקדת בנקודה אחרת: האם האהבה היא,"עניין של הזדמנות, משהו שאדם נתפס לו כשמשחק לו המזל" ? ואם כן הוא - יש כי ש"משחק לו" המזל, ויש כי שאין מזלו "משחק לו" , וודאי שאין מקום לצוות על אהבה ואין מקום לעשייה מצד האדם למען האהבה.

אולם אם אין הדבר כן, אם אין האהבה רק עניין של "הזדמנות", כי אם יחס נפשי הניתן לפיתוח ולהעמקה מתוך מודעות ומאמץ מושכל, הרי היא בהישג-יד של כך בר דעה ורגש, ויש טעם להיותה נושא למצוות ה' .

ואם כן - מהי האהבה? היכן מוצאים אהבה? כיצד אוהבים?

בפסוק המצווה על אהבח הריע ניתנת הדוגמא: "כמוך" . האם משמעות הדבר:

אהוב את רעך כפי שהנך אוהב את עצמך ? האם ניתן לדבר במושגים של "אהבה" ביחס הרגשי של האדם אל עצמו? או שמא כוונת הדברים למישור הביטויים המעשיים של יחס האדם לעצמו?

דומה כי תשובה נאה לשאלות הללו עולה מדברי מהר"ל מפראג: אכן אין לדבר במונחים של "אהבה" ביחס האדם אל עצמו "כי האהבה היא התשוקה אל הנאהב ואין כאן תשוקה כי הוא עצמו", ואולם דווקא משום כך מהווה אהבת "האני" דוגמא לאהבת הריע, כי האהבה היא תשוקח האחדות, ואין לך אחדות גדולה מאחדות "האני" - "כי הוא עצמו" ואם כן גם אהבת האדם לזולתו - עם פיתוחה והעמקתה והגברת האחדות ביניהם, ברוח דבריו של הרב דסלר - תהיה, כדבר מהר"ל, "מצד שהם דבר אחד".

ללימוד קבוצתי

א. "מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל. גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא זיל גמור". (שבת, לא ).

‎1. מדוע הפך הלל את התביעה החיובית: "ואהבת", להוראה שלילית: "לחברך לא תעביד"?

‎2. האם זהו פירוש למצות התורה או הדרכה מעשית להגשמתה?

‎3. האם יש בכך הורדת רמת הדרישה של התורה?

‎4. הסבר משמעות המשפט: "ואידך (שאר המצוות) פירושה הוא, זיל גמור (צא ולמד)". באיזה מובן שאר המצוות הן פירוש לכלל של הלל?

‎5. האם יש להסתפק בניסוח השלילי ועל מניעת הרע מחברך? האם די בכך לטיפוח אהבת הריע ?

ב. "רבן אליעזר אמר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך".

"רבי יוסי אומר: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך".

"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. כיצד? מלמד שכשם שרואה את כבודו, כך יהא אדם רואה אה כבוד חבירו. וכשם שאין אדם רוצה שיצא שם רע על כבודו, כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על כבודו של חבירו".

"רבי יוסי אומר: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. כיצד? מלמד שכשם שאדם רואה את ממונו, כך יהא רואה את ממון חבירו. וכשם שאדם רוצה שלא יצא שם רע על ממון שלו, כך יהיה רוצה שלא יצא שם רע על ממון חבירו".

‎1. מה פירוש "רואה" את כבודו או את כבוד חבירו?

‎2. האם יש משמעות להבדל בין הניסוח: "וכשם ש א י ן א ד ם ר ו צ ה שיצא שם רע על כבודו" - לניסוח: " כך י ה א א ד ם ר ו צ ה שלא להוציא שם רע על כבודו של חבירו" ?

- הציווי שנצטווינו לאהוב זה אה זה כמו שאנו אוהבים את עצמנו , ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי באמונה כאהבתי וחמלתי לעצמי, בממונו וגופו וכל מה שיש לו או שהוא חפץ, וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו, וכל מה שלא ארצה לעצמי או לידידי, לא ארצה לו כמוהו, והוא אמרו יתברך: ואהבת לרעך כמוך .

‎1 . מדוע גורמים המעשים הללו לעושה אותם שיאהב את חברו ?

‎2. נסה להציע: מה היית ( א ת ה ) עושה כדי להגדיל אהבתך לרעך ?

"מצוות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף ולילך לפניו, ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צורכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו, שאין להן שיעור. אף על-פי שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותם לאחיך בתורה ובמצוות" ,

‎1. מה פירוש "גמילות חסדים שבגופו", ומה ערכה המיוחד?

‎2. מהו העיקרון המוסרי הכללי המשמש קנה-מידה להתנהגות האדם, לדעת הרמב"ם?

ג. כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה.

ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם.

איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? - זו אהבת אמנון ותמר.

ושאינה תלויה בדבר - זו אהבת דוד ויהונתן.

‎1 . מה פירוש: "אהבה שהיא תלויה בדבר" ?

‎2. מהי אהבה "שאינה תלויה בדבר" ?

‎3. עיין בשמואל ב' , פרק י"ג ובשמואל א' פרק כ' - היכן באה קביעת המשנה לידי ביטוי ביחסי דוד ויהונתן וביחסי אמנון ותמר ? הוכח דבריך .

לעיון נוסף

"כשיצאתי מאפטא ללכת לנדודי, פגשתי בעגלה מלאה שחת שנפלה באמצע הדרך. איכר אחד עמד על ידה וכשראה אותי קרא אלי וביקשני שאסייע בידו להרים אה העגלה. התבוננתי בה וראיתי שהיא כבדה מאד. אמנם זרועותי חזקות וגם האיכר ניכר בו שבעל כוח הוא, אבל היאך יוכלו שני אנשים להרים משא כבד כזה? "איני יכול", אמרתי. מיד נתן בי האיכר שתי עיניו ואמר בלשון נזיפה: "יכול אתה, אבל אינך רוצה". נגע הדבר ללבי ועמדתי לעזרתו. נסרים היו שם בקרבת מקום. תחבנום מתחת לעגלה, הנפנו בכל כוחנו, עד שנזדעזע הקרון נתרומם מעט מעט ולבסוף עמד. אחר שטענו את השחת הפזורה על העגלה, החליק האיכר על ירכיהם של השוורים, שרעדו ונשמו בכבדות, עד שעקרו רגליהם והעגלה התחילה זזה ממקומה. "הרשיני נא ואלך עמך אחר העגלה", אמרתי. "לכה ונלכה, אחא", ענה האיכר, והלכנו שנינו יחדיו. "רוצה אני לשאול אותך דבר", אמרתי. "שאל אחא", ענה האיכר "איך זה עלה על דעתך שאיני רוצה? !" שאלתי. "מפני שאמרת שאינך יכול", ענה האיכר. "איש שלא ניסה לעשות דבר, כלום יהא יודע שאין ביכולתו לעשותו! " הוספתי ושאלתי: "אבל איך עלה על דעתך שיכול אני?" והאיכר ענה: "דבר זה עלה על דעתי סתם" . תמהתי: "מה משמע, סתם?" גער בי האיכר ואמר: "הוי אחא, כמה טרדן אתה! אם רוצה אתה לדעה, ניחא. דבר זה עלה על דעתי מפני שנשלחת בדרכי".. שאלתי: כלום סבור אתה שעגלתך נפלה כדי שאבוא לסייע בידך?" והאיכר ענה: "ודאי כך, אחא".

‎1 . למה נתכוון האיכר בסברו שעגלתו נפלה כדי שהמספר יבוא לעזרתו?

בשולי הדיון

בפרק א' ראינו את דבריו של הרב דסלר הרואה את האהבה כתולדה של הנתינה.

נראה שדעה זו עמדה נם ביסוד אימרתו של הלל: "דעלך סני לחברך לא תעביד" .

מניעת הרע מן החבר והעשייה הפעילה להיטיב לו - הנתינה ללא חסך, ללא חשבון של כדאיות, הנתינה "שאינה תלויה בדבר" - מפתחת בלב הנותן את רגש האהבה, את תחושת הקירבה, השייכות, תחושת האחד - שהיא מצוות התורה.

במובן זה אין דברי הלל בבחינת פירוש לפסוק "ואהבת לרעך כמוך" (למרות שכך פורש התרגום המיוחס ליונתן: ותר חמיה לחברך דמן אנת סני לך לא תעביד ליה אנא ה' - ואהבת לרעך כך שאת השנוא עליך לא תעשה לו, אני ה'), כי אם בבחינת הדרכה מעשית כיצד לבוא לאהבת הריע.

מצוות התורה היא, בפשטות, מצווה על הרגש: "ואהבת!" והיא כלל גדול הכולל כל המתחייב בתחום היחסים שבין אדם לחברו אף אם לא פורטו בתורה.

חז"ל, בהלכה (במשנה, בתלמוד ובספרי הפוסקים), נותנים לאדם הדרכה מפורטת המקנה קריטריונים לשיפוט ולהערכה והנחיות מעשיות ברורות ומפורטות.

המצוות המעשיות הכלולות תחת הכותרת של מצוות "ואהבת לרעך כמוך", הן הדרך, כלומר - ההכנה להכשרת הלבבות לאהבה, ואולם, בסופו של דבר, הן גם התוצאה המעשית של האהבה, הביטוי הטבעי שלה, כי מה משמעותה של אהבה אם אין עמה הטבה?

מובן כי אין די בקיום יבש של המצוות המעשיות, ורב המקום להגשמת הצו "קדושים תהיו",ו"ועשית הישר והטוב", ולמטענו הנפשי והרגשי של כל אחד ואחד, עד אשר יגיע למדרגת אהבת יהונתן לדוד: "כי אהבת נפשו אהבו" (שמואל א' , כ).

תנועת בנ"ע - אייר תשמ"ב