בדרך כלל, בכל שעור, ובמיוחד בחומש, יש להקדים פתיחה המכניסה את הילדים ומכוונת את מחשבתם לקראת הנלמד. בלי הפתיחה והלך הרוח מצד הילדים לא יווצר המגע ושיתוף הפעולה בין המורה לבינם.

אין פתיחה אחידה לכל שעור. יש שהמורה משוחח על הפרק הקודם בכללות, ויש שמברר רק מידה או הלכה מסויימת, ויש שכותב על הלוח פסוק או מאמר חז"ל. הפתיחה תמשך כ‎5- דקות וממנה עוברים לעצם השיעור.

הצעד הבא בשיעור: קריאה ע"י המורה. בכתות הנמוכות הקריאה רק ע"י המורה ולא ע"י הילדים. קריאה טובה של הפסוקים ע"י המורה והסבר קולע ומובן לילדים זהו עיקר השיעור בחומש. וכאן יש להעיר משהו על התכוננות המורה. המורה חייב להתכונן לפרשה בחומש לפחות, בתורה, תרגום, רש"י, רשב"ם וספורנו, ולעיין עוד בגדולי המפרשים כגון הרמב"ן, רד"ק. תפקידנו להביא את הילדים ללימוד חומש עם רש"י ודווקא עם רש"י, המורה הבא ללמד תשב"ר חייב ללוש את בצקו כך, שטעמו יהא ערב לחיכם ומתקבל על דעתם, פחות או יותר. אין ללמד תורה גם בכתה ב' בצורה "ילדותית" ואין לחשוש שמא הילדים לא יקבלו ברצון את דברי המורה. אחרי הקריאה, או גם בזמן הקריאה, כותב המורה על הלוח מלים או חלקי פסוקים הזקוקים להדגשה מיוחדת והמורה מראה אותם מעל הלוח בהזדמנויות בשעת השיחה. הסיום : קריאה בקול ע"י הילדים, סכום על פה, שעורי בית.

שעור בתורה : בראשית ל' פסוקים כ"ה - מ"ג

הנושא : שכר יעקב אבינו מלבן הרשע

פתיחה :

בגיר צבעים על הלוח: צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו.

לבן הרשע, צופה וחושב רע על יעקב אבינו, אבל ה' לא יעזבנו בידו. ה' יהפוך את מחשבות לבן הרשע לטובת הצדיק.

קריאה: ויצא ל' כ"ה.

(כ"ה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי. יעקב אבינו מתגעגע על אביו ואמו ועל ארץ ישראל, והנה הגיע הזמן שיכול לחזור.

ש : למה בעצם ברח יעקב אבינו מבית אביו אל לבן?

ת : כי עשיו רצה להרוג אותו.

ש : וכעת כבר לא יפחד לחזור ?

ת : אולי עשיו כבר שכח ; יתכן שהוא מפחד. אבל יעקב מתגעגע מאד לראות את אמא רבקה ואת אבא יצחק :

ש : כמה זמן נמצא יעקב בבית לבן ?

ת : ‎14 שנה. המורה : נכון, ‎7 שנים בעד לאה ועוד שבע שנים בעד רחל. ילד : ויתכן שעשיו כבר לא כועס כל כך. (המורה ממשיך) : אבל חכמינו ז"ל אמרו סיבה אחרת, כי מאז לידת יוסף, יעקב אבינו לא מפחד יותר מעשיו, (אם הכתה מתקדמת, המורה מצביע על רש"י וקורא הרש"י מבפנים והילדים עוקבים אחריו בהסתכלות ברש"י, וכאן יש להעיר ללמוד רש"י. יש :להקפיד שלכל ילד יהיה חומש אחיד המכיל תורה, אונקלוס, רש"י ועיקר שפתי חכמים. בחומשים אלה הרש"י מודפס למטה בשורות קצרות, מחולק לשתי עמודות. המורה אומר: ראו רש"י .בחלק הראשון למטה פסוק כ"ה "אשר ילדה" וגו' ". (לחלשים במיוחד מראה המורה). ובכן יעקב אבינו לא מפחד לחזור, אבל הוא רוצה לבקש .רשות מלבן (פסוק כ"ו) ומבקש ממנו "תנה את נשי ואת ילדי", ואם לבן יגיד שהם שלו, ע"ז אומר יעקב : "אשר עבדתי אותך בהן ואלכה", הם שלי כי עבדתי בעדם, ולא סתם אלא גם "אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך".

אבל לבן לא רצה שיעקב אבינו יעזוב אותו. כי ה' ברך את לבן בגללו (פסוק כ"ז) "... אמר לבן אם נא מצאתי חן בעיניך", אם אני טוב בעיניך, כלומר, אם אתה אוהב אותי, אל נא תעזוב אותי. כי "ניחשתי ויברכני ה' בגללך" ניחשתי, מצאתי בניחוש, אפשר היה לנחש שכל הברכות באו בגללך, כי אתה צדיק. ש: אילו טובות באו ללבן בגלל יעקב ? ת: נולד לו הרבה צאן. המורה : נכון, גם בנים נולדו לו. את זה נלמד הלאה שלבן מסר את הצאן בידי בניו. וכשבא יעקב מי יצא עם העדר ?

ת : רחל. וזה סימן שלא היו לו בנים. (רש"י בחלק השני שורה רביעית (כ"ז, ניחשתי). המורה קורא רש"י והילדים מראים באצבע). ובכן לבן לא רוצה שיעקב אבינו יעזוב אותו, והוא אומר ליעקב : "נקבה שכרך עלי ואתנה", כל מה שתבקש ממני בשכרך אתנה (תרוץ טוב לעקב את יעקב).

(פסוק כ"ט) : "ויאמר אליו וגו' " (ל') "כל מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרב" וגו'. יעקב אבינו חוזר ומספר כמה קשה וטוב עבד את לבן והקב"ה ברך את לבן בגללו "לרגלי", רק דרכו רגלי הצדיק בבית לבן - הרגישו את הברכה. (פסוק ל"א) "ויאמר מה אתן לך, ויאמר יעקב לא תיתן לי מאומה".

[רשב"ם : מכל הצאן שיש לך עכשיו לא תיתן מאומה, שהרי עבדתיך בשביל בנותיך, אבל מה שארעה צאנך מכאן ולהבא תן לי (העקודים) והנקודים, ואותן (עקודים) ונקודים שיש עכשיו בצאנך הסר משם ותן ביד בנים שלך להפרידם מעל העתודים שיוולדו מעכשיו, שיהיו שכרי].

(פסוק ל"ב) "אעבור בכל צאנך היום, הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים, וטלוא ונקוד בעזים יהיה שכרי". המורה כותב על הלוח: "נקד וטלוא וחום בכבשים ונקד וטלוא בעזים" ומסביר : נקוד - מנומר בנקודות דקות, טלוא - טלאי, נקודות רחבות.

מעל הלוח: והיה שכרי, ומסביר לפי רש"י "אותן שיוולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי, ואותן שישנן עכשיו, הפרש מהם והפקידם ביד בניך. שלא תאמר על הנולדים מעתה, אלו היו שם מתחילה, ועוד, שלא תאמר לי על ידי הזכרים שהן נקודים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך". עד כאן דברי רש"י. המורה מסביר את הנ"ל בלשון קלה ומובנת, ובכתה מתקדמת קוראים רש"י מתוך הספר. ברש"י זה נמצא נקודה עדינה שעוד נפגש בה, והיא: תפקידם של העתודים הזכרים בלידת הצאן. המורה חייב להתכונן היטב ולדעת מה להגיד בכתה, וגם בכיתה ב'. ובענייננו מסביר המורה כך: הילדים דומים להוריהם בדרך כלל. אם העזים והכבשים נקודים וטלואים - גם ילדיהם יהיו דומים לזה. הגדי הקטן גדל בבטן העז חמשה חדשים. ואם ישאל ילד: מתי זה מתחיל לגדול ? המורה: כשמתחיל להיות חם אחרי החורף. והמורה שואל: מה דעתכם, מתי מתחיל להיות חם ? ת: אחרי פורים, בפסח. המורה : נכון בניסן, בתחילת האביב מתחממות העזים והן מתעברות. גם העתודים העולים עליהן מחממות אותן והן תלדנה גדיים קטנים.

שאלה חוזרת: מה יהי' שכרו של יעקב אבינו? ת: כבשים נקודים וטלואים וחומים. ועזים נקודים וטלואים, המורה : שיוולדו מעתה ואילך.

(פסוק ל"ה) "ויסר ביום ההוא את התיישים העקודים והטלואים וגו' וכל חום בכבשים ויתן ביד בניו". המורה : על אילו עזים וכבשים דברו ביניהם יעקב ולבן. מה יהי' שכרו של יעקב אבינו ? ת : נקודים וטלואים. המורה : נכון, יעקב אבינו חשב שאפילו אם לבן הרשע יוציא את הנקודים והטלואים ישארו עוד אצלו עזים וכבשים עם כתמים חומים וכתמים על הרגלים כמו עקודים, שזה כתמים על הרגלים, והם יולידו ליעקב נקודים וטלואים, אבל לבן הרשע השאיר ליעקב כבשים ועזים בלי שום נקודות וכתמים רק החלקים, גם אני אעשה מעשה שהכבשים כן יולידו נקודים וטלואים, כמו שכתוב "ועם עיקש תתפתל" (ראה אור החיים על החומש ל' ל"ב, הסר משם וגו', שמסביר עניין המקלות כנ"ל, וראה רמב"ן ודעת זקנים על הפסוק : "ויסר ביום ההוא" ומה יעשה ? ויקח לו יעקב מקל לבנה לח, ולוז, וערמון, ויפצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות. יעקב אבינו לקה מקלות. כמה מיני מקלות לקח ? כותב על הלוח) א. לבנה (לח) ב. לוז. ג. ערמון. ומה עשה בהם ? על הלוח : ויפצל בהם פצלות קלף בהם קלופים (הוריד פסים וע"י זה התגלה העץ הלבן).

על הלוח : "מחשף הלבן אשר על המקלות" - לגלות את הלבן על המקלות (בתחילת השיעור, מכין המורה מקל לח, שבקלות מתקפלת הקליפה, וחותך בו פצלות, ולא מקלף, ובפני הכתה עוד פעם חותך בסכין ומקלף לפניהם).

המורה: אראה לכם איך בערך עשה יעקב אבינו, לקת מקל מעץ לבנה, ומקל מעץ לוז - שקד (ים), וערמון (אפשר להביא לכתה פרי ערמון, את שמות העצים מראה מעל הלוח. תמיד יש לנצל את הלוח על מנת לחוק את זיכרון התלמידים שלא רק ישמעו, אלא גם יראו. להפעיל כמה שיותר חושים בזמן השעור), וקלף בהם כמוני (המורה מקלף). ובמקום שקלף נגלה הלבן על המקלות. מראה על הלוח : מחשף הלבן - מגלה חושף. ומה עשה עם המקלות? את זה נקרא בפסוק ל"ח, "ויצג את המקלות וגו'" ויחמנה בבואן לשתות". המורה מסביר: העמיד או נעץ את המקלות ברהטים. (מצייר רהט), יעקב אבינו שהוליך את הצאן לשתות בשקתות המים, הצאן התחמם לאמר שהסתכלו היטב במקלות המנומרות והתעברו והולידו עם נקודות.

(פסוק ל"ט) : "ויחמו הצאן וגו' ", ועוד עשה יעקב אבינו שהצאן יוליד נקודים. וזה נקרא נפסוק מ', והכבשים הפריד יעקב וכו', יעקב אבינו הפריד את צאנו עם הנקודים והוליך אותם בראש העדר, וצאן לבן הולך אחריהן, כדי שיראו אותם ותתעברנה כמותן.

(פסוק מ"א) "והיה בכל יחם הצאן המקושרות",' המבכירות, אלה שממהרות להתחמם ולהתעבר הן החזקות. "ושם יעקב את המקלות לעי- ני הצאן וגו' (פסוק מ"ב) ובהעטיף הצאן" הצאן המאחר להתחמם אלא החלשות "לא ישים" וגו'. (פסוק מ"ג) ויפרוץ האיש מאר מאד וגו' - יעקב אבינו התעשר מאד מהצאן ומכר צאנו וקנה בכספם שפחות ועבדים וגמלים וחמורים. יש לקרוא את הרש"י מ"ג מהספר.

סיכום : לבן רצה לעכב את יעקב, כי הקב"ה ברך אותו בגללו, לכן הבטיח שכר ליעקב בעד עבודתו, את הכבשים הנקודים טלואים והחומים ואת העזים הנקודים וטלואים. לבן רמאי גדול, ומשתדל כל שנה להחליף את שכרו של יעקב (את זה נלמד הלאה), יעקב אבינו עשה שתי פעולות שהצאן יוליד נקודים וכו', א. העמיד מקלות מקולפים בשקתות המים : ב. את הצאן הנקודים וטלואים הוליך בראש העדר, כדי שצאן לבן יסתכל כל הזמן עליהם ויוליד כמותן.

את השיעור הנ"ל לא חלקתי לשעורים קבועים, כי הכל תלוי ברמת הכתה. אפשר ללמוד את הנ"ל בשני שעורים וגם בחמשה שעורים. השיעור המוצע כאן - שהוא בפרשה קשה ובחומש - הוא רק דוגמה, אבל בשום פנים לא בחינת "כזה ראה וקדש".

בתוך: ניב המורה, תשרי תשכ"ד, עמ' ח-ט.