יהודה אליצור

 

חלום יעקב ופתרונו לפי פשוטו

 

חוקרים שונים עמדו מכבר על זיקת הפרשה של חלום יעקב1 לפרשת דור הפלגה2 ועל החוט המשוך
מהן אל עבר המכורה המסופוטמית של האבות3. ואולם עדיין "עקר חסר מן הספר". מה מגמת פני
המקרא, מה המסר של העימות בין חזון החלום לבין המורשת המסופוטמית?

כדי להבין דברים לאשורם עלינו לעמוד על כמה נקודות מיוחדוח, מהן מתמיהות, בפרשתנו:

א. המלה "סולם" יחידאית במקרא.

ב. גם הצרוף "שער השמים" )יז( אינו חוזר עוד במקרא.

ג. מפליאה לכאורה הקריאה "אין זה כי אם בית אלהים" )יז(, הרי יעקב לן בשדה ועל "אבן
מאבני המקום" הניח ראשו )י, יח( ושום בית לא היה שם.

ד. ה' הנצב בראש הסולם מוריע את יעקב בפרוש ובפרוט את כל הדברים שהיו צריכים להיאמר
במעמד וה )יג-טו(, מה אפוא התכלית והמשמעות של המלאכים העולים ויורדים בסולם ?

המלה "סולם" היא לדעת אשורולוגים מומחים4 גלגולו של Simmiltu האכדית והרי זה מוטיב
מסופוטמי מובהק, כפי שיתבאר עוד לקמן.

"שער השמים" הוא אל נכון המשך הפולמוס של בית אברהם עם המורשת המסופוטמית, פולמוס
שעיקרו בפרשת דור הפלגה5 השמה ללעג את השם היומרני בבל Bab-ili באכדית, היינו שער האל.
הכתוב בפרשת דור הפלגה מתקלס בשם הזה באומרו, כי לא שער האל שם כי אם שער הבלבול6.
חלום יעקב מוסיף כי שער השמים - היינו שער האל - אינו שם, כי אם כאן, בארץ הבחירה7,
במקום הנקרא בצדק בית אל8.

אשר ל"בית אלהים" בשדה הפתוח, הרי זה אל נכון התרסה כנגד הסמלים המפוארים של הפולחן
המסופוטמי, אותם מגדלים עצומים הנקראים זגורות, שהתנשאו אל על בכל עיר מסופוטמית
חשובה9. רוב הבניינים בערים אשר במישורי נהריים נמוכים היו. המגדלים-המקרשים הגבוהים
שלטו, אפוא, על פני הנוף בארץ מכורת האבות. למגרלים-מקדשים אלה קראו המאמינים באלילי
בבל בשמות נמלצים שכולם היו צרופים של "בית". מגדל בבל המפורסם נקרא E-temen-an-ki
היינו "בית מוסדות שמים וארץ", מגדל לרסה )אל נכון אלסר שבבראשית יד, א( מכונה "בית
הקשר בין שמים וארץ", מגדל נפור - "בית ההר", מגדל אשור - "בית הר היקום", וכו' וכו'10. עד
כה נודעו למחקר למעלה משלושים "בתים" - זגורות כאלה, ששימשו בעיני עובדי אלילי בבל היכלי
מפגש בין אל ואדם. כלפי הללו קורא יעקב "אין זה כי אם בית אלהים". שדה זה בבית אל, הריק
לכאורה, הוא הוא בית אלהים שבו מתנשא הסולם האמיתי בין ארץ ושמים, ואלו מגדלי בבל אינם
אלא מפלצות לבנים וחמר )אספלט(.

"סולם יעקב המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"11, אף הוא אינו אלא המשך הפולמוס שבפרשת
דור הפלגה: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים "12. הרי זה מוטיב מסופוטמי מובהק.
כתובות רבות, החל באלו של גודיאה השומרי ועד אלו של נבוכדנאצר הכשדי, משתבחות בבניינים
ובעיקר בזגורות ש"ראשן בשמים"13. לעומת הללו אחד הבטויים המנחים בפרשת דור הפלגה הוא
דווקא הארץ. כל הארץ" )א(, "בארץ שנער" )ב(, "פן נפיץ על פני כל הארץ")ד(, "על פני כל הארץ"
)ח(, "שפת כל הארץ", "על פני כל הארץ" )ט(. בכך רמז הכתוב שהמגדל לא קירבם לשמים ; שוכני
ארץ היו ושוכני ארץ נשארו. מסתבר כי גם התאור "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל" )ה(, אינו
אלא הערה של לעג למליצה ולאמונה שמאחוריה, כי המגדל שלהם "ראשו בשמים". הרי אילו
נאמר פסוק ו בבראשית יא אחרי פסוק ד, לא היה הסיפור חסר כלום. הווה אומר, פסוק ה )"וירד
ה"' וכו'( לא נכתב לצורך העלילה, כי אם לצורך משמעותה, היינו - רב מאוד המרחק בין השמים
לבין ראש המגדל.

חלום יעקב חוזר ומשלים עניין זה בתמונת ה"סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"14.
לעומת מגדלי בבל המתנשאים ריקנים אל על - "והנה ה' נצב עליו"15. הסולם הבלתי נראה בבית
אל בארץ הבחירה אינו בנוי תועפות לבנים ואספלט, אך הוא אכן מגיע השמימה וה' בכבודו נצב
עליו. אך תוהו המה מגדלי בבל ואין ממש באליליהם. לא כאלה חלק יעקב אשר "פגע" במקום
הנכון שבו מוצב הסולם של אלהי האמת היחיד קונה שמים וארץ.

והמלאכים העולים ויורדים בסולם מה טיבם ומה משמעותם ? כאמור, הכתוב בפרשת דור הפלגה
מכחיש ומפריך את אמונת בני בבל כי המגדל בארץ ההיא מקשר כביכול בין עליונים לתחתונים.
אין שם אלא ירידה אחת. ה' יורד כדי לסכל את מחשבת בוני המגדל ולסתור את בניינם. לא כן
סולם יעקב בארץ הבחירה. הוא משמש גשר מתמיד, בין ה' לבין בחיריו. מלאכי אלהים עולים
ויורדים כו תדיר. רעיון זה הובע בניסוח אחר בספר רברים : "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה
תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"16.

מן העניין להזכיר כאן כי "סולם השמים" נזכר במפורש בספור מיתולוגי מסופוטמי, שבו השליח
נמתר עולה ב"סולם הארוך של השמים" על מנת להזמין אה האליל נרגל אל אלילת השאול
ארישכיגל. נרגל יורד "בסולם הארוך של השמים" אל השאול17. ברם טעות היא ההשוואה
החפוזה והמסקנה כי "עליתם וירידתם של המלאכים על סולם יעקב מקבילה לעלייתם וירידתם
של נמתר ונרגל"18. אדרבה, השוואת שני הטכסטים מבליטה דווקא את השוני, את המגמה
הייחודית של המקרא. הנה במיתוס אין בכלל "מלאכים עולים ויורדים , כי אם אליל יורד לרגל
ענייניו ושליח עולה לרגל שליחותו. הכל לצורך, לתכלית יעודה. ואלו בחלום יעקב אין, כמובן, זכר
לאלילים, ברם מלאכים עולים ויורדים ללא זיקה אל הנושא הנדון וללא תכלית מפורשת. מכאן,
שאין זה אלא מפגן של הקשר האמיתי המתמיד בין האל היחיד לבין ארץ בחירתו.*

 

תודתי נתונה בזה לידידי המלומד, האשורולוג פרופ' יעקב קליין, שהיה לי לעזר כדי חכמתו
ומומחיותו.

•

 

הערות

 

1 בראשית כח, י-יט.

2 שם יא, א-ט

עיין למשל H.W.F. Saggs, The Greatness that was Babylon, New York 1968,
p. 339.

3

Andre Parrot, The Tower of Babel, London 1955, p. 169

4 עיין )Z.A ,Landsberger ;0451 .A.H.W., p ,Soden Von. 41 )230.

5 בראשית יא, א-ט.

6 שם שם, ט.

7 קאסוטו, מאדם עד נח, מהדורה ז, ירושלים תשל"ח עמ' 157, וראה A. Parrot, שם, שם.

8 בראשית כח, יט.

9 ביבליוגרפיה מפורטת על נושא זה עיין A. Parrot, Zigguratset Tour de Babel, Paris
pp. 221-225 ,1949.

Parrot 10, שם, עמ' 64.

11 בראשית כח, ב.

12 שם יא, ד.

13 עיין Nahum Sarna, Understanding Genesis, New York, 1966לביבליוגרפיה,
ראה שם, עמ' 73.

14 מעניין שדווקא הכתובת הקדומה ביותר של גודיאה השומרי מראשית האלף השני לפני
הספירה דומה ביותר לכתוב זה, שכן הוא אומר כי מקדשו מתנשא "מן הארץ עד השמים".

15 בראשית כח, יג.

16 דברים יא, יב.

O. Gurney, The Myth of Nergal and Ereshkigal, Anatolian Studies 10 17
)p. 105 ,)1960

18 חיים כהן באנציקלופדיה עולם התנ"ך, כרך בראשית, על הפסוק הנדון בבראשית כח.