מי מחליט על חינוך הילד המיוחד? ספר חדש של אילן עמר

מי מחליט עלי?

הספר החדש שמציב את סוגיית השילוב  במבחן המציאות

זכות ההורים לחנך את ילדיהם ולבחור עבורם את מסגרת החינוך המתאימה לאורח חייהם ולהשקפת עולמם הינה זכות שורשית ובסיסית מקדמת דנא והיא מעוגנת בחקיקה ובפסיקה. זכות זו היתה נחלתם של ההורים לילדים במערכת החינוך הכללית אך לא עבור ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים. עבור האחרונים, ועדות ההשמה הרשותיות קבעו את השיבוץ של תלמידים הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים והוריהם נדרשו להסכים להחלטה זו אך לא מעבר לכך.רק עם התיקון ה 11 לחוק החינוך המיוחד בשנת 2018 שנכנס לתוקף כשנה לאחר מכן – עוגנה בחקיקה זכות יסודית זו גם עבור הורים לילדים עם צרכים מיוחדים אך בפועל, שיטת התקצוב וההיצע במסגרות השילוב, לא מאפשרים מימוש מלא של זכות זו, שלא לומר – דוחפים בשתי ידיים את ההורים לבחור מסגרות מבדלות על פני מסגרות משלבות.

גם מקומו של התלמיד, זכותו להישמע בהליכים משפטיים ומינהליים הנוגעים אליו ומתן משקל לעמדתו בתהליך קבלת החלטות נתקלים בקשיים מערכתיים, חינוכיים, תרבותיים ועוד. עפ"י התפיסה המשפטית הרווחת, הזכות לחינוך היא של הילד עצמו אך בשל היותו קטין, הנעדר כשרות משפטית, הוריו מדברים מגרונו ומייצגים את האינטרסים שלו. התלמיד הוא עצמו נשוא הזכות והוא בעל הזכות הראשונית. 

תמונה מערב השקת הספר במכללה

ספרו החדש של אילן עמר, מרצה בחוג לחינוך מיוחד ורכז ההתאמות במרכז התמיכה במכללת הרצוג, “זכות ההורים לבחור חינוך”, שיצא לאחרונה בהוצאת רסלינג, מבקש להתבונן בדיוק בסוגיות אלה במבט משפטי, חינוכי וחברתי רחב.

נקודת המוצא של הספר היא הזכות לחינוך היא זכות רחבה וכוללת  שממנה נגזרות זכויות רבות אחרות: כבוד האדם, חירות, דת, קניין,, יכולת מימוש עצמי וחיים עצמאיים. עבור תלמידים עם צרכים מיוחדים, הזכות הזו אינה מובנת מאליה. היא תלויה בהחלטות של מבוגרים אחרים, בוועדות, בפסיקות, וביכולת של הורים לנווט בתוך מערכת מורכבת שלא תמיד מאפשרת את מימושה בפועל ובצורה המיטבית  שמשרתת את עיקרון טובת הילד..

עמר פורש מחקר מקיף ויסודי על החינוך המיוחד בישראל, תוך בחינה של חקיקה, פסקי דין, רפורמות ווועדות ציבוריות לצד השוואה למשפט הבינלאומי ולמשפט העברי. אך בשונה מספר משפטי קלאסי, הספר אינו נשאר ברמת התיאוריה. הוא שואל שוב ושוב מה קורה בפועל, בכיתה, במסדרונות בתי הספר ובמפגש היומיומי בין הורים למערכת.

לדת מחבר הספר: החקיקה והפסיקה בתחום החינוך המיוחד בישראל קרובות לשלמות. הקושי , לשיטתו של עמר, אינה בניסוח או בתיקון לחוק אלא ביישומו ובהטמעתו. הפער בין רוח השילוב, המעוגנת בחוק, לבין המציאות בשטח נובע מכשלים מערכתיים, פרשנות מצמצמת ולעיתים גם מהעברת אחריות בין גורמים שונים.

הספר בוחן את המתח המהותי בין אחריות המדינה למימוש הזכות לחינוך לבין זכות ההורים לבחור עבור ילדיהם את הדרך החינוכית המתאימה להם.. במערכת היחסים שבין הממסד לבין ההורים, החוק הבינלאומי והישראלי תמימי דעים לגבי "חלוקת התפקידים". לאמור – הזכות והחובה לחינוך הילדים מוטלת על שני ההורים באופן שווה ואילו הממסד המדינתי חייב לאכוף זאת ולאפשר אותה בצורה הוגנת, שוויונית והמיטבית ביותר וכלשון האמנה הבינ"ל בדבר זכויות הילד: "המדינות החברות מכירות בזכותו של הילד לחינוך… על בסיס הזדמנות שווה… ידאגו כי יהיה חינוך יסודי חובה חינם פתוח לכל ; יעודדו את פיתוחן של צורות שונות של חינוך… יעשו אותן זמינות ונגישות עבור כל ילד…" (סעיף 28).

ייחודו של הספר הוא בשילוב בין ידע משפטי עמוק לבין היכרות קרובה עם מערכת החינוך. עמר, איש חינוך, מאבחן דידקטי ומשפטן, מביא עמו ניסיון של שנים בהוראה, הדרכה, פיקוח והובלת רפורמות. מתוך כך הוא אינו מסתפק בביקורת, אלא מציע דרכים מעשיות, נגישות ומיידיות ליישום אמיתי של הזכות לשירותי חינוך מיוחדים בתוך מערכת החינוך הכללית.

“זכות ההורים לבחור חינוך” אינו ספר למומחים בלבד. זהו ספר למורים, להורים, לאנשי חינוך ולקובעי מדיניות, ובעיקר לכל מי שמאמין שחינוך אינו רק מערכת של חוקים, אלא מרחב שבו נבחנת המחויבות החברתית העמוקה ביותר שלנו לילדים.