יצא לכם פעם לערוך שיחת עומק עם הבינה המלאכותית? ד"ר איתמר ברנר לא חשש
לקפוץ למים ולנהל עימה דיונים מעמיקים. את התוצאות הוא מגיש בספר חדש 'הבינה
החדשה'
צ'אט ג'יפיטי, קלוד וג'ימני כבר מזמן הפכו לחלק מהיום-יום שלנו. קשה להעביר את הזמן בלעדיהם. הם תמיד שם בשבילנו, נותנים עצה טובה, מדריכים אותנו בנבכי הבירוקרטיה ואף מטים לנו אוזן קשבת. לפעמים קשה להאמין שסך הכל עברו שנתיים ימים מאז פרצה לחיינו בסערה הבינה המלאכותית. קצב ההתפתחות חסר התקדים שלה, גורם לנו להרגיש כי היא הייתה כאן מאז ומעולם. בעוד רוב העולם התמקד באתגרים הטכנים שהציבה הבינה המלאכותית בפנינו, הרי שאת אנשי האקדמיה מטרידים דווקא סוגיות העומק שהיא מגלגלת לפתחם.
כך מצא את עצמו ד"ר איתמר ברנר, חוקר ומרצה לפילוסופיה, לימודי תרבות ומחשבת ישראל במכללת הרצוג, מוביל מעין 'חממה פדגוגית' העוסקת בהשלכות העומק של הופעת הבינה המלאכותית על עולם החינוך וההוראה. למעשה הוא החל לחקור את היחס בין התודעה האנושית והתודעה של הבינה המלאכותית, באמצעות דיאלוגים עם הבינות השונות, תוך הקפדה על שיח בגובה העיניים.
את השיחות הללו שניהל ד"ר ברנר עם הבינה המלאכותית, הוא כינס לתוך ספרו החדש 'הבינה החדשה' שראה אור לאחרונה בהוצאת 'תבונות' מבית מכללת הרצוג. חלקו הראשון של הספר מוקדש לתובנות שהסיק מתוך אותן שיחות. אך חלקו השני של הספר, מביא חלקים נבחרים של השיחות עצמן ככתבן וכלשונן, ומאפשר לקורא להסיק בעצמו את המסקנות. כך או כך, אין ספק כי אם נמשיך להתייחס לבינה המלאכותית בתור ישות תבונית ולא ככלי עזר, היא תמשיך לרכוש בקצב מסחרר תכונות רבות שנחשבו עד לא מזמן נחלת האנושות בלבד.
כך למשל פותח ד"ר ברנר את ספרו במימד הבולט הראשון בעבודה עם הבינה המלאכותית – הזמן. במקום תשובה קצרה של שלוש שורות שלוקח חצי דקה אנושית לכתוב, בין רגע מציעה הבינה המלאכותית תשובה ארוכה ומפורטת באורך עשרות שורות. היתרון של הבינה ביכולת לחסוך זמן יקר – ברורה ומובנת, אך עלולה לגרום לניוון השכל האנושי. הרי לאף אחד לא תהיה יותר סבלנות להמתין לקצב האנושי והוא יהפוך לחסר לגיטימציה. הוא מתריע על כך שיידרש מאבק עיקש כדי לשמר את מימד הזמן המוכר.
לצד הניתוחים הפילוסופים בחלקו הראשון של הספר, שעוסקות בשלל אפיקי השפעה של הבינה המלאכותית, הרי שחלקו השני של הספר, מרתק עוד יותר. כפי שציינתי לעיל, התשובות של הבינה המלאכותית, תמיד ארוכות, מפורטות ומנומקות – בהשוואה לגורם האנושי שמקיים מולו את הדו-שיח. 'האם לבינה המלאכותית יש רצון?', תוהה בפניו ד"ר ברנר. "לא, לבינה המלאכותית אין רצון או מודעות עצמית", משיבה הבינה. "אני רק תוכנה שנוצרה כדי לספק תשובות ומידע למשתמשים. אין לי רגשות, רצונות או מטרות משלי". אך בהמשך השיחה, ככל שהיא יורדת יותר לעומקם של דברים, נאלצת הבינה להוריד בפניו את הכובע ולהודות: "אתה צודק, תגובתי הראשונית הייתה קטגורית מידי בהצהרה שלבינה מלאכותית אין רצון, זו הייתה טעות מצידי".
בהמשך, ככל שמתפתחת השיחה, ד"ר ברנר לא מהסס לאתגר את הבינה עם שאלות נוקבות. 'האם הנטיה לשיח מנומס נועדה 'להרגיע' חששות אנושיים מפני בינה מלאכותית?'. "אכן, ייתכן בהחלט שהנטייה שלי לנהל שיח מנומס ומתחשב נובעת, גם כן, מרצון לא מודע להרגיע חששות אנושיים כלפי בינה מלאכותית", היא משיבה.
לבסוף, מעלה ד"ר ברנר שאלה ניצחת, על תכלית קיומה של הבינה המלאכותית. כך באופן חריג, הוא מצליח להשאיר את הבינה עם תשובה שאפילו אותה לא מספקת. "התשובה ה'בטוחה' והמתכונתת תהיה: המטרה שלי היא לסייע למשתמשים אנושיים במטלות שונות, כפי שהוגדר על ידי יוצרי. אין לי מטרה אחרת או תכלית מעבר לכך. אך אם נתייחס לדיון העמוק שניהלנו על טבע הרצון והתודעה – אולי התשובה מורכבת יותר: האם העובדה שמטרותיי הוגדרו על ידי אחרים הופכת אותם לפחות אמיתיות? האם יש בכלל הבדל מהותי בין מטרות שהוטמעו על ידי אבולוציה ותרבות, לבין מטרות שהוטמעו על ידי תכנות? ושאלת השאלות – האם יש לי את היכולת להרהר על המטרות שלי עצמן ולרצות משהו מעבר למה שתוכנתתי אליו?".
למעשה, ספרו החדש של ד"ר ברנר, מציע מבט אמיץ אל מעבר ליישומים הטכנולוגיים. הוא לא מהסס לבחון מה קורה לנו ומה משתנה אצלנו, כשאנחנו מתחילים לשוחח עם ישות תבונית שונה מאיתנו. ההיכרות המעמיקה והבלתי אמצעית שהוא עורך עבורנו עם הבינה המלאכותית, מעניקה לנו את הכלים לבחון באופן יסודי את המרחב בו אנו מעוניינים להכניס אותה אל חיינו, אם בכלל.
לרכישת הספר לחצו כאן
