היכל שלמה

בניין היכל שלמה

בשנת תש"ו (1946) קנה רבה הראשי של ארץ ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1888-1959) חלקת קרקע בירושלים שעליה חלם להקים את משכנה של הרבנות הראשית לישראל. לחלומו הצליח לרתום את סר אייזיק וולפסון, נדבן יהודי בריטי, אשר הקים את 'קרן וולפסון' למטרות בריאות, רווחה והשכלה גבוהה.

בשנת תשי"ב (1952) הונחה אבן הפינה למבנה, ובל"ג בעומר שנת תשי"ח (1958) נחנך בטקס מרגש ובחגיגיות גדולה בניין 'היכל שלמה' – מרכז דתי-רוחני בירושלים. מאז פעלו בבניין זה משרדי הרבנות הראשית לישראל ומוסדות דת נוספים: בית הדין הרבני העליון, המחלקה להסברה דתית, הוועד לבירורי הלכות, איחוד בתי הכנסת ועוד. בנוסף פעלו ב'היכל שלמה' בית כנסת הרמח"ל, המוזאון לאומנות יהודית והספרייה התורנית המרכזית בישראל, שבה נמצאו עשרות אלפי ספרי קודש, ביניהם ספרים שנמצאו בעיזבונות קהילות שנחרבו בשואה.

בסוף שנות ה-90 עברה הרבנות הראשית לישראל למשכנה הממוקם בכניסה לירושלים. החל משנת תשע"ז החלה המכללה האקדמית הרצוג לנהל את בנין היכל שלמה ולהפעילו ברוח מטרותיו הראשוניות.  בבנין שוכן קמפוס המכללה, שבו: בית הספר ללימודים מתקדמים על שם הרא"מ ליפשיץ, היחידה ללימודי המשך ופיתוח מקצועי, בית המדרש לנשים ומחלקת "הרצוג עולמי".

בד בבד עם הפעילות האקדמית של המכללה, מפתחת מכללת הרצוג בהיכל שלמה את המרכז העולמי למורשת היהדות. בית הספר ללימודי חוץ של המכללה מפעיל בהיכל תכניות מגוונות המיועדות לקהלים רחבים בגילאים שונים, מירושלים, מרחבי הארץ ומן העולם היהודי כולו.

מלבד חדרי לימוד, משרדים, וספריה, קיימים בהיכל גם מוקדים ייחודיים המשמרים הבטים שונים של מורשת העם היהודי:

מוזאון לאומנות יהודית המציע דרך ייחודית וחווייתית לעיסוק בזהות היהודית ובמורשת העם היהודי. האוסף הגדול כולל חפצים מקהילות יהודיות רבות בארץ ובעולם מימי בית ראשון ועד ימינו, נחשב אחד האוספים החשובים בעולם. התצוגה המשלבת בין חפצי יודאיקה שלהם רקע היסטורי מרתק, ציורים ופסלים, עוסקת בנושא הקיום היהודי, ומשלבת את ההבט המוזיאלי בעשיה החינוכית. זהות יהודית, ירושלים והשואה הם חלק מהמוטיבים החשובים העולים מן המוצגים. במוזאון מוצגות הן תערוכות קבועות והן תערוכות המתחלפות מעת לעת.

בית כנסת הרמח"ל הוקם בבניין 'היכל שלמה' במגמה לשמש את שוכני ההיכל ואורחיו. ניכר שהושקעו מחשבה רבה ואמצעים מגוונים על מנת לפארו. בבית הכנסת אחד עשר חלונות ויטראז' צבעוניים, שהוכנו בידי האמן דוד הילמן בשנותיו הראשונות של בית הכנסת. כל חלון הוקדש לנושא אחר, כגון שבת, ראש חודש, פסח, יום כיפור ואפילו מצוות שילוח הקן ומגילת שיר השירים. הפריט המפואר ביותר בבית הכנסת הוא ארון הקודש העתיק שנבנה בשנת 1728, וניצב במשך יותר ממאתיים שנה בבית הכנסת הספרדי בעיר פדובה. לכבוד חנוכת ארון הקודש באיטליה חיבר רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל), סדר מיוחד של שירים וזמירות בשם 'חנוכת הארון'. ארון הקודש האיטלקי ובימת הקריאה בתורה התואמת לו הובאו ארצה בשנות החמישים יחד עם ארונות קודש אחרים מקהילות באיטליה, במסגרת מבצע העלאת ארונות קודש מאיטליה לישראל. מקורם של חלק מן הארונות בקהילות שלא נותרו בהן מתפללים לאחר ימי השואה.

 

בקומה העליונה של ההיכל ממוקם האודיטוריום על שם אדית וולפסון, ובו כשבע מאות מושבים. האודיטוריום משמש כאולם הרצאות והופעות. מדי שנה משתתפים רבבות בפעילויות של תורה וחכמה המתקיימות בו.

 

בשנת תשע"ט הוחל בשיפוץ האודיטוריום ושכלולו. האודיטוריום המחודש יוקדש לזכרו המבורך של מנחם פריבס, מראשוני תלמידי המכללה, ולזכר מעשה ההקרבה שלו.

מנחם פריבס

מנחם פריבס הי"ד

 

מנחם פריבס נפטר בכ"ד באדר א' ת"ש לאחר שהוכה בידי שוטרים בריטים, בעת שהוביל מחאה נגד.

מנחם פריבס, מצאצאי הצמח צדק, נולד בפולין לחיים יהודה לייב ולמוסיא פריידה פריבס, בכור לשלושה אחים. בשנת תרצ"ג (1933) עלה עם משפחתו לארץ.

מנחם היה תומך נלהב בהתיישבות היהודית המתחדשת בארץ ישראל, והקריב את חייו למען הערכים שבהם האמין.

בגיל 17 החל ללמוד כסטודנט בבית המדרש למורים 'מזרחי',  לימים המכללה למורים ע"ש רא"ם ליפשיץ שהיא כיום חלק מן המכללה האקדמית הרצוג.

בחודש אדר א' ת"ש (פברואר 1940) פרסם השלטון הבריטי בארץ ישראל את 'תקנת העברת קרקעות' שהגבילה, כחלק ממדיניות הספר הלבן, מכירת קרקעות ליהודים בארץ ישראל. היישוב העברי התנגד לתקנה בכל תוקף, והמחאות התבטאו בהפגנות ובשביתה כללית. במהלך השביתה נדרשו מסעדות, בתי קולנוע ומקומות בידור אחרים לסגור את דלתותיהם כמחאה על התקנה.

במוצאי שבת כ"ב באדר א' ת"ש עלה מנחם, כנציג ארגון 'ההגנה', על בימת בית הקולנוע הירושלמי 'עדן' שהפר את השביתה, ונשא נאום נרגש בניסיון לשכנע את בני עמו להצטרף למחאה ולצאת מאולם הקולנוע. הוא נגרר מן האולם בידי השוטרים הבריטים שהוזעקו למקום, ובאכזריות הוכה בראשו באלות, על אף שהיה נער צעיר שלא נשא נשק  ורק ביקש בנאומו למחות ללא אלימות.

למרבה הצער הוא נפטר מפצעיו לאחר שלושה ימים, כשהוריו לצד מיטתו. במסע הלווייתו השתתפו רבבות מתושבי ירושלים.

 

הרבנים הראשיים באותם ימים, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, ואישי ציבור ירושלמים אחרים הספידו את הגיבור הצעיר בטרם הובא למנוחות בהר הזיתים.

יהי זכרו ברוך.


חנוכת האודיטוריום ע"ש מנחם פריבס הי"ד

 

למעבר לאתר היכל שלמה לחצו כאן